ירושת הסבתא: כיצד מילה אחת בצוואה כמעט שללה מהנכד את זכויותיו

המאבק המשפטי סביב פרשנות של צוואה הוא לא עניין נדיר, אולם במקרה זה הייתה זו מילה בודדת שנעלמה מהטקסט ושינתה את תמונת הירושה כמעט לחלוטין. מאבק משפחתי מסקרן שהתברר לאחרונה בבית המשפט למשפחה באזור המרכז ממחיש כיצד כל מילה במסמך משפטי עלולה להיות קריטית, ובייחוד כאשר מדובר בחלוקת נכסים בין בני משפחה.

המקרה: המילה שהייתה חסרה ושינתה גורלות

הסיפור נסוב סביב צוואתה של אישה מבוגרת, אשר הלכה לעולמה לפני כעשרים שנה. המנוחה ערכה צוואה ברורה וחילקה את רכושה בין שני ילדיה: נכס נדל"ן אחד לבנה, דירה נוספת לבתה וזכויות בנכס נוסף, כמו גם תכשיטים וכספים, לחלוקה שוויונית בין השניים. בסעיף מסוים ציינה המנוחה כי אם בתה תלך לעולמה – "יעבור חלקה לאחיה". בסעיף זה התחוללה מחלוקת עיקשת לאחר פטירת הבת והבן.

• שני ילדיה של המנוחה נפטרו לאחריה, האם בתה ראשונה, או הבן.
• הנכד, בנה של הבת, דרש את החלק שיועד לאמו.
• עיזבון הבן עבר למכרו – ולא לצאצאים אחרים.

המאבק בין הנכד למנהלות העיזבון

בעקבות נוסח הסעיף בצוואה קמו שתי גישות: מנהלות עיזבון הבן טענו שהמשמעות הפשוטה של הכתוב ברורה וחד-משמעית – כל חלקה של הבת עובר לבן, גם אם שניהם נפטרו אחרי האם. בתגובה, טען הנכד כי הצוואה מנוסחת בצורה שגויה. לדבריו, סבתו חפצה לתת את חלקה של הבת לאחיה אך ורק במקרה בו הבת תלך לעולמה בטרם תמות האם, כלומר – לפני פטירת הסבתא עצמה.

לטענת הנכד, בשל נוסח הסעיף, נשמטה המילה "לפני" – מונח קטן אך משמעותי במסמכי ירושה. הוא הוסיף כי כוונת הסבתא הייתה שיש לשמור על הזכויות במשפחה, וכי הנכד – הוא בעצמו – צריך לרשת את רכוש אמו לאחר מותה, אם נפטרה אחרי סבתו.

• מנהל העיזבון של הבן התנגד בטענה שהכוונה הייתה להדיר את הנכד מירושה.
• הנכד הציג סרט וידאו בן שעתיים להמחשת יחסיו ההדוקים עם סבתו.
• המחלוקת התרכזה בפרשנות המשפטית של המונח "אם בתך תלך לעולמה".

משמעות המונח "טעות קולמוס" בצוואה

המושג "טעות קולמוס" מתאר שגיאת הקלדה או כתיבה במסמך משפטי – בין אם הושמטה מילה, נוספה מילה מיותרת או הוחלפה במילה אחרת. כאשר נפלה טעות כזו בצוואה, החוק מאפשר לצדדים לבקש מבית המשפט לתקן את נוסח הצוואה, אם יוכל להיווכח כי שגו הניסוח אינו תואם את כוונת המוריש.

בית המשפט בחן את עדויות הצדדים, ניתח את יחסיו האישיים של הנכד עם הסבתא ואת התנהלות המנוחה. על פי העדויות, התברר כי הסבתא העדיפה לשמר את הירושה בתוך המשפחה ודאגה להתחלקות שוויונית בין ילדיה, תוך התחשבות במקרי פטירה מוקדמת של אחד מהם.

החלטת בית המשפט: מה היתה כוונת המנוחה?

השופטת שדנה בתיק הדגישה בפסק דינה את היעדר ההיגיון בלשון הצוואה כפי שנוסחה – אין בכך תוחלת שהחלק של הבת יעבור בן אם נפטרה לפניה או אחריה, כאשר ברור היה שמדובר במקרה פטירה "לפני" בלבד. הוסבר כי בלעדי הוספת המילה החסרה "לפני" סעיף הירושה מאבד מהגיונו הפנימי.

השופטת התרשמה כי היתה זו אכן טעות כתיבה, ומטרת הסעיף הייתה לוודא שבמקרה בו בתה תלך לעולמה לפני פטירתה, אחיה יקבל את הירושה, אך לא כאשר בתה נפטרה אחריה. לאור זאת, הורתה לתקן את צוואת המנוחה ולהשיב לנכד את זכויות הירושה, בהתאם למעמדו כיורש היחיד של אימו.

• הנכד זכה לקבל את החלק שהיה אמור להגיע לאימו על פי הצוואה.
• בית המשפט השתכנע כי פרשנות הנכד משקפת את כוונת המורישה.
• הנכד פוצה בהוצאות משפט משמעותיות מקופת עיזבון דודו.

השלכות והיבטים משפטיים

החלטה זו מדגישה את החשיבות הגבוהה של ניסוח ברור ומדויק בכל מסמך משפטי, ובעיקר בצוואות. שגיאות קטנות עשויות להוביל לסכסוכים משפחתיים קשים ולהליכים משפטיים ממושכים. לכך מתווספת חשיבות ההיוועצות באנשי מקצוע בעת כתיבת צוואה.

פרקים אלה מזכירים כי כל צוואה כפופה לפרשנות, ולעתים שיקול דעתו של בית המשפט הוא שיכריע בסופו של דבר מה הייתה כוונתו של המוריש. פרוצדורה כמו תיקון "טעות קולמוס" בצוואה מאפשרת לצדדים לתקן סעיפים בעיתיים, אך עליהם להוכיח את הכוונה הברורה של כותב הצוואה בצורה חד-משמעית.

לסיכום

סיפור זה מדגים כיצד מילה בודדת יכולה לקבוע גורלה של ירושה משפחתית. לא רק שנחסך עוול לנכד, אלא גם הובהר שוב הצורך להקפיד בניסוח צוואות ולהתייחס למצבים שונים מראש. מומלץ לכל אדם המבקש לערוך צוואה להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום, כדי להבטיח שכבודו, רצונו ונכסיו יחולקו בדיוק כפי שהתכוון.