חברה התבקשה לנחם אלמן – וניהלה עמו סכסוך משפטי על דירתו

מקרה יוצא דופן הגיע לאחרונה אל שולחן בית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ: בת אשר איבדה את אימה פנתה לחברת משפחה ותיקה כדי שתסייע לתמוך באביה, שנותר בודד לאחר פטירת רעייתו. אלא ששנים לאחר מכן, לאחר מות האב, מצאה הבת את עצמה מתמודדת עמה במאבק משפטי סביב ירושת הדירה המשפחתית.

רקע: אובדן במשפחה והזמנת חברה יתירה

בשנת 2013 התמודדה משפחה עם מותה של האם, שהותירה אחריה בן זוג שצלל לדיכאון קשה. מחשש לבריאותו ולרווחתו, פנתה בתו לאחת ממכרות המשפחה המתגוררת בחו"ל והפצירה בה להגיע לארץ על מנת ללוות את האב ולשפר את מצבו הנפשי. המהלך אכן סייע, והשניים בילו יחד פרק זמן לא מבוטל.

• האב היה רופא מוכר ופעיל במוסדות ציבוריים.
• החברה עברה לפרקי זמן משתנים להתגורר עמו.
• הקשרים ביניהם צמחו מעבר לידידות, אך כל צד הבין את המערכת בדרכו.

המאבק המשפטי לאחר הפטירה

עם פטירת האב בשנת 2019, הגישה חברת המשפחה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. בתביעתה ביקשה להכיר בה כידועה בציבור של המנוח – מעמד משפטי המקנה במקרים מסוימים זכויות ירושה דומות לאלה של בן או בת זוג. התובעת טענה כי חיה עמו חמש שנים כששותפה מלאה, השתתפה עמו בניהול משק הבית, סייעה בגידול נכדיו, וקיימה עמו מערכת זוגית לכל דבר.

לשיטתה, חרף העובדה שהייתה רשומה כנשואה לגבר אחר, נישואיה היו "על הנייר" בלבד ולא היה ביניהם קשר ממשי. היא ביקשה לקבל חצי מדירתו לא מכוח צוואה או חוק הירושה, אלא מתוך עקרון "חזקת השיתוף" – כלל משפטי המאפשר חלוקת נכסים שנצברו לאורך חיים משותפים כזוג לכל דבר.

עמדת הבת – התנגדות חריפה

בתו של המנוח דחתה את טענות התובעת מכל וכל. לדבריה, מערכת היחסים בין החברה לאב הייתה בעיקרה קשר אינטימי קצר מועד, ולא מעולם לא הגיעו למעמד של ידועים בציבור, במיוחד כל עוד החברה נותרה נשואה לאחר. הבת הדגישה כי במסמכים רשמיים שמילא אביה במקומות עבודתו, לא ציין אותה כבת זוג או ידועה בציבור – פרט משמעותי לעניין הוכחת שיתוף.

• האב מעולם לא רשם את חברתו כידועה בציבור במוסדות המדינה.
• לדברי הבת, ייעודה של הדירה תמיד היה – להוריש אותה לנכדו.
• הבת טענה שכל נסיונה של החברה לקבל הכרה כידועה בציבור נועד "להשתלט על הדירה".

פסק הדין: מבחני הפסיקה והראיות

השופטת שבחנה את התיק נדרשה לשאלת מיהותם של "ידועים בציבור" – מונח משפטי המתייחס לשני אנשים, לרוב בני זוג, המנהלים יחד חיי משק בית ויחסים אישיים מבלי להינשא רשמית. השופטת ציינה בפירוש כי התובעת לא הוכיחה כי התגוררה עם המנוח ברציפות ממש, והעדויות מצביעות על ביקורים בלבד.

נקודה מרכזית נוספת שנפסקה הייתה היעדר הוכחות לשיתוף כלכלי בדירה – התובעת לא מימנה את רכישת הנכס, לא לקחה חלק בשיפוצים וגם לא השתתפה בהחזרי המשכנתה. הדירה נותרה רשומה על שם האב בלבד, וכל התשלומים בוצעו על ידו.

יתר על כן, בתיק הוצגו ראיות לכך שבמקום עבודתו של המנוח הייתה אפשרות להצהיר על "ידועה בציבור" אך הוא לא בחר לעשות כך. בנוסף, הובאה עדות שבה הודתה התובעת בעצמה כי אב המשפחה ביקש להוריש את דירתו דווקא לנכדו ושהיא "לא מעוניינת בדירה".

המסקנה: אין הכרה כידועה בציבור – הבת יורשת

בסוף ההליך, פסקה השופטת כי התובעת אינה עומדת במבחני הפסיקה לצורך קבלת מעמד של ידועה בציבור. בשל כך, בית המשפט דחה את תביעתה להכיר בזכותה לחצי מהדירה, וחייב אותה לשלם לבת דמי שימוש על התקופה בה גרה בדירה לאחר מות האב וכן הוצאות משפט בסכום ניכר.

• התובעת חויבה לשלם לבת המנוח הוצאות משפט ודמי שימוש בדירה.
• הדירה תועבר לבת המנוח כרכוש בלעדי, בהתאם לכוונתו של האב.

סיכום: חשיבות ההגדרה המשפטית של ידועים בציבור

המקרה מלמד כי הכרה משפטית כידועים בציבור, ובייחוד כאשר תובעים זכויות בנכסי מקרקעין, דורשת הוכחות ממשיות למערכת יחסים זוגית ושיתוף לאורך זמן. לא די בטענות על חיי זוגיות או שותפות למגורים – יש לפרט ולהוכיח שיתוף כלכלי, חיי יום-יום משותפים ומחויבות הדדית. דחיית התביעה נבעה בעיקר מהיעדר קשר רציף ומוכח, ומעמדת האב לאורך השנים שלא הסתיר את רצונו להוריש את דירתו ליורשיו החוקיים בלבד.