העברת נכס במשפחה השתבשה: אחיה של מקבלת המתנה דרשו לכלול את הבית בעיזבון

פרשת ירושה מורכבת שנדונה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באזור המרכז ממחישה היטב את חשיבותו של רישום מסודר והקפדה על סדרי דין בעסקאות העברת נכסים בתוך המשפחה. הסוגיה עסקה בבית שהועבר על פי הסכם מתנה מהורים לבתם – אך בשל שורה של תקלות, רישום הבעלות על שמה התעכב במשך למעלה משני עשורים, ובעקבות מות ההורים ביקשו אחיה לראות בבית חלק מהעיזבון ולחלקו ביניהם.

הרקע: הסכם מתנה בין הורים לבת

בחודש אוגוסט 2003 חתמו הורים על הסכם העברת הבית בבעלותם לבתם, ללא תמורה כספית. הסכם מתנה מסוג זה מוכר בחוק ומתבצע לעיתים קרובות במשפחות, בין השאר מתוך רצון להסדיר מגורים קבועים לצאצאים או מסיבות משפחתיות אחרות. במסמך הובהר כי ההורים רשאים להמשיך להתגורר בנכס עד סוף חייהם, מגבלה שמקובלת במקרים כאלה ומכונה "זכות מגורים לכל החיים".

אלא שבעקבות שורה של תקלות, בעיקר התנהלות כושלת של עורך דין שטיפל בעסקה, לא הושלם הרישום בטאבו – כלומר, בלשכת רישום המקרקעין – והבית נשאר רשום על שם ההורים גם אחרי מותם.

מריבה משפחתית בבית המשפט

לאחר פטירת ההורים, הופיעו חילוקי דעות בין הבת שקיבלה את הבית לפי ההסכם, לבין שני אחיה. בעוד הבת טענה שמאז 2003 היא בעלת הנכס, ושכל העיכוב נבע מגורמים חיצוניים – בעיקר מחדלים של עורך-הדין וטיפולים ביורוקרטיים – טענו אחיה כי הבית לא נרשם על שמה פורמלית, ולכן הוא נכלל בעיזבון ההורים, וחייב להתחלק בין כל הילדים.

• הבת ביקשה מבית המשפט להכיר בזכותה הבלעדית בנכס, ולהורות על רישום הבית על שמה.
• האחים טענו שההסכם היה "למראית עין" בלבד, או לחלופין - מתנה שניתנה רק לאחר המוות, ולכן אינו קביל לפי הדין.

המושג "עיזבון" מתייחס לכל הרכוש שמותיר אדם לאחר מותו, ואילו "הסכם למראית עין" מתאר עסקה בלתי אמיתית, שנועדה להסתיר את הכוונה האמיתית של הצדדים.

חולשת הרישום והתנהלות עורך הדין

במהלך בירור התביעה נחשפה התנהלות מקצועית לקויה מצד עורך-הדין שנשכר לטפל בסידורי הרישום. מחקירתו התברר כי הוא הושעה מלשכת עורכי הדין ואף ריצה עונש מאסר על עבירות אחרות, עובדה שתרמה לשיהוי בתהליך ההעברה.

השופט בחן גם טענות של הבת, אשר הסבירה כי עיכובים נוספים נגרמו עקב עיקולים שהוטלו על הנכס בשל חובות עסקיים של אחיה, וכן כתוצאה מדרישות של רשות מקרקעי ישראל להסדרת חריגות בנייה וסילוק חוב כספי נכבד שנותר מהורי המשפחה.

• הבית נותר לא רשום על שם הבת משך עשרים שנה בשל נסיבות ייחודיות וחריגות.
• העברת דירה במתנה מותנית, לעיתים קרובות, בקשיים בירוקרטיים ואף בקשיים משפחתיים.

החלטת השופט: הזכויות בבית של הבת

בית המשפט דחה את טענות האחים וקיבל את עמדת הבת, לאחר שהשתכנע כי ההשתהות ברישום לא הייתה אשמתה. נקבע כי לא מדובר במתנה לאחר המוות – אלא במתנה שניתנה עוד בחיי ההורים, למרות רצונם להמשיך להתגורר בנכס. ביהמ"ש ציין כי מצב זה שכיח במערכת החברתית הישראלית, ואינו שולל את תוקפה המשפטי של המתנה.

המושג "מתנה בחיים" מתייחס להעברתOwnership של נכס במהלך החיים, בתנאים מוסכמים בין הצדדים. אין בכך לגרוע מזכות מקבל המתנה, גם אם יש עיכוב ברישומה.

עוד נפסק כי לא עלה בראיות שמדובר בהסכם פיקטיבי שנועד למראית עין בלבד.

• קביעת בית המשפט: כל הזכויות והחובות בנכס שייכות לבת בלבד.
• על האחים לשלם לה הוצאות משפט של כ-80 אלף שקלים, לאור ההליך שנמשך שנים רבות.

לקחי המקרה ומשמעויות לדיני ירושות

פסק הדין מהווה תזכורת למשפחות ולמתכננים עתידיים: חשיבותו של רישום מסודר של העברת נכסי מקרקעין אינה ניתנת להפרזה. התמהמהות, גם אם נובעת מסיבות טכניות או פסיביות של בעלי המקצוע, עלולה לגרום לסכסוכים משפחתיים עמוקים, לדיונים משפטיים ארוכים ולהוצאות כבדות לכל הצדדים.

בנוסף, המקרה מדגיש כי גם אם נטען שמדובר בעסקה להסתרת רכוש מנושים או בניסיון להסוות עסקה אמיתית, הדבר ייבדק לעומק על בסיס נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים – לא רק על סמך השיהוי או טענות כלליות.

סיכומו של דבר, כאשר עוסקים בהעברת זכויות בנכס בין בני משפחה, מומלץ להקפיד על רישום מהיר ומסודר, לוודא שהצדדים מבינים את משמעות ההסכם, ולבחור אנשי מקצוע מהימנים ומנוסים שיטפלו בנושאים הרגישים הללו.