בית המשפט קבע: טיוטת צוואה שהושמדה באירוע טרור תוכר כצוואה לקיום מורשת

מעשה נדיר בבית המשפט: צוואתו של אדם שנרצח במהלך מתקפת טרור ואבדה בשריפה שנגרמה בעקבות ההתקפה, תוכר כצוואה תקפה על סמך טיוטה בלבד. פרשה מורכבת זו חושפת את ההיבטים המשפטיים סביב הכרה במסמכים חלופיים כאשר הצוואה המקורית אינה בנמצא.

המקרה הטראגי והמאבק על הירושה

במהלך מתקפת טרור חמורה, נרצח גבר בשנות ה-60 לחייו, וביתו נשרף כליל, על כל תכולתו – כולל הצוואה שערך לכאורה. אישה צעירה, אשר גודלה על ידו מאז ילדותה כמו בתו, ביקשה כי יוכרז עליה כיורשת יחידה על פי רצון המנוח. חרף העובדה שמעולם לא אומצה באופן פורמלי ולא הייתה בתו הביולוגית, טענה כי המנוח טיפח אותה כל חייו והתייחס אליה ולבנותיה כמשפחה לכל דבר.

לדבריה, בשיח חוזר שערכה עם המנוח, שיתף אותה כי ערך צוואה ובה העניק לה את כל רכושו. הוא אף סיפר לה היכן שמר את המסמך המקורי בביתו. אולם, בית המשפט התבקש להכריע בנסיבות יוצאות דופן – הצוואה עצמה נהרסה כליל באירוע השריפה, וכל שהיה בידי המבקשת היא טיוטה בלתי חתומה של הצוואה.

הקשיים המשפטיים: חוסר בעותק מקורי

על פי הדין בישראל, יורש טבעי של אדם שנפטר הוא בן משפחתו הביולוגי או זה שאומץ רשמית. מבקשת המעמד לא נחשבה ליורשת כדין, ולכן נזקקה להסתמך בלבד על הצוואה. בפני בית המשפט ניצבה שאלה משפטית: האם טיוטה של צוואה, שאין לה עותק חתום או מאומת בידי עדים, יכולה לשמש כצוואה תקפה לעניין ירושת עזבון?

הדין מכיר במספר סוגי צוואות – בכתב יד, בפני עדים, בפני רשות, או בעל פה בתנאים מיוחדים. לכל אחת מהדרכים קבועים כללים והוראות צורניות נוקשות. בדרך כלל, העדר עותק מאומת או אובדן הצוואה פוגם בתוקפה. אולם, קיימים מקרים נדירים שבהם, כאשר כל הצדדים מסכימים והנסיבות מייחדות לכך, מתאפשרת סטייה גמישה מהנוהג – במיוחד נוכח נסיבות קיצוניות כגון מלחמה או אירוע חירום.

הסכמת היורשים הטבעיים ותיקון החקיקה

במקרה הנדון, בן זוגו של המנוח ואחיו הסכימו כי למבקש ef ראוי להיות היורשת היחידה, לאור הקשר המשפחתי החזק. פרמטר נוסף שנכנס לתמונה הוא תיקון בחוק הירושה בישראל שנעשה בעקבות אירועי המלחמה האחרונים. תיקון זה מאפשר להוריש רכוש "לילד שראה בו המוריש כבנו", אפילו אם לא אומץ רשמית, ובלבד שהיורשים הטבעיים מוותרים על חלקם.

בדיון הסבירה השופטת כי ניתן היה להעדיף ואף להמליץ למבקשת ליטול מסלול של קבלת צו ירושה, בה במסגרת זו היורשים הטבעיים יסתלקו לטובתה. מסלול זה חוסך בירור על תוקפה של הטיוטה כצוואה, במיוחד כאשר עשויים להימצא בה פגמים צורניים מכיוון שלא נחתמה כראוי. עם זאת, השופטת קבעה כי אין מניעה, לנוכח הסכמת כל המעורבים, להכיר גם בטיוטת הצוואה כמסמך המשמש לצורך הגשת בקשה לקיום צוואה.

• אין דרישה להציג עותק מקורי של הצוואה כאשר זה הושמד בנסיבות שאינן בשליטת המבקש.
• בעל דין יכול להסתמך על טיוטה או מסמך דומה אם ניתן להוכיח שהמנוח אכן התכוון שזה יהיה רצונו.
• קבלת מסמך חלופי תלויה בהסכמה כוללת בקרב כל היורשים הפוטנציאליים.

החלטת בית המשפט ומשמעותה

למרות הפגם העקרוני בהיעדר הצוואה המקורית, ולמרות שטיוטה אינה מהווה בדרך כלל תחליף מוחלט לצוואה חתומה, קבעה השופטת כי בנסיבות הקשות הקיימות – ניתן להקל. זאת במיוחד כאשר אין מחלוקות בתוך המשפחה והצדדים תומכים כולם במבקשת. בית המשפט הבהיר כי הקביעה אינה מהווה מתן צו לקיום הצוואה, אלא רק שלב ביניים המאפשר הגשת טיוטה כמסמך שיכול לשמש בבקשה עתידית.

כפי שניסחה השופטת: כאשר ברור כי הייתה צוואה והצדדים מסכימים על תוכנה, אין למנוע מהמבקשת להגיש את הטיוטה, גם אם מדובר בסטייה מהדרישה הצורנית הרגילה.

אף על פי כן, הדרך לקבלת הירושה עוד ארוכה: על המבקשת לבחור אם להגיש צו ירושה במסלול המוסכם, או להגיש את טיוטת הצוואה בבקשה רשמית לקיומה – הליך שדורש דיון נוסף.

המשמעויות המעשיות והלקחים

המקרה מדגים את החשיבות של עריכת צוואה מסודרת, החתומה כנדרש, ובשמירת עותקיה במקום בטוח – כולל באחסון דיגיטלי או מסור לאיש אמון. עם זאת, גם כאשר הצוואה המקורית אבדה, קיימים מקרים שבהם בתי המשפט יגלו גמישות ויכירו במסמכים חלופיים, במיוחד במצבים קיצוניים, ובלבד שישנה תמיכה רחבה מצד המשפחה ומוסכמות על רצון המנוח.

לסיכום, הפסיקה שמה דגש על גמישות פרשנית בנסיבות חריגות, ומדגישה את תפקידו של ההליך המשפטי בחלוקת עזבון כאשר מתקיימים תנאים מיוחדים של שיתוף פעולה והבנה בקרב היורשים.