בית המשפט קבע: הסתלקות מירושה שנמסרה ללא הסכמת היורש – בטלה

האם אפשר לחזור מהסתלקות מזכויות בעיזבון לאחר שחתמתם על תצהיר? פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה מבהיר את גבולות העניין מחדש. בפסיקתו התייחס בית המשפט לסוגיה האם תצהיר הסתלקות מהירושה מחייב את החותם, כאשר הצדדים טוענים למחלוקות בנוגע להסכמה ולשלב ההגשה.

רקע: מקרה בו אחד היורשים הסתלק – ואז חזר בו

במוקד הפרשה עמדה משפחה שבמרכזה אב שנפטר מבלי שהותיר צוואה. אלמנתו וארבעת ילדיהם הפכו ליורשיו החוקיים. זמן קצר לאחר הפטירה, יזם אחד הבנים, שהתפרנס כעורך דין, חתימה על תצהיר הסתלקות מחלקו בעיזבון לטובת האם. התצהיר נחתם והושאר אצל האם, אולם אותו בן סבר איפשר לחזור בו מכך כל עוד ההליך לא הושלם.

בהמשך, בניגוד לעמדת הבן המסתלק, אחד מאחיו הגיש את התצהיר לרשם הירושה, בניסיון להסדיר את החלוקה כך שהאם תקבל חלק גדול יותר בעיזבון. המטרה היתה להקנות לאם חמישית מהעיזבון, בעוד שלושת האחים הנותרים יקבלו כל אחד שמינית מהעזבון.

• יורש שמחליט להסתלק מחלקו בעיזבון רשאי לעשות זאת בתצהיר פורמלי.
• הסתלקות לטובת יורש אחר (למשל הורה או אח) תשפיע על אופן חלוקת הירושה.
• המועד והדרך בה מוגשת ההסתלקות, כמו גם ההסכמה בזמן אמת, קריטיים לתוקפה המשפטי.

המחלוקת: האם אפשר לחזור מהסתלקות חתומה שלא הוגשה כדין?

לאחר שגילה כי התצהיר שחתם הוגש לרשם הירושה ללא הסכמתו, פנה הבן לבקשת התערבות שיפוטית. לדבריו, למרות שחתם על ההסתלקות מיד לאחר פטירת אביו, לאחר שהתברר כי שאר האחים מסרבים להסתלק, הודיע לאם שהוא חוזר בו מהצהרתו, ואף שכח את התצהיר אצלה. רק חודשים לאחר מכן, הופתע לגלות כי התצהיר הוגש ושמו נמחק מיורשי העיזבון – ללא הסכמתו וללא ידיעתו.

מנגד, האם סברה כי חתימת תצהיר הסתלקות, במיוחד על ידי עורך דין, היא ביטוי מובהק לרצונו הבלתי חוזר של הבן לוותר על זכויותיו. לגרסתה, לאחר שהוצג התצהיר והוגש בפועל לרשויות, ההליך הושלם ואין אפשרות לבטל את ההסתלקות.

• הליך של הסתלקות מעיזבון כולל שתי פעולות עיקריות: חתימת התצהיר והגשת הודעת ההסתלקות לרשם הירושה.
• בחוק לא נקבעה חובה ליתר היורשים להסכים לויתור, אך הקובעת היא כוונת המסתלק בזמן אמת.
• האם הסתלקות הופכת לבלתי הפיכה מיד עם החתימה או רק עם מסירתה לגורם רשמי?

החלטת בית המשפט: הסתלקות ללא הסכמה בזמן ההגשה – בטלה

בית המשפט בחן את טענות הצדדים והדגיש כי על פי עקרונות הפסיקה והחוק, פעולה של הסתלקות מעיזבון חייבת להיעשות בהסכמת המסתלק לא רק במעמד החתימה, אלא גם כאשר התצהיר מוגש בפועל לרשם הירושה. בפסק הדין צוין כי מטרת המחוקק היא להבטיח שהסתלקות מירושה תיעשה מתוך רצון חופשי ולאחר מחשבה מלאה ויסודית – ולא מתוך לחץ או כורח.

השופט הדגיש כי כל עוד לא הוכח שהמסתלק אכן היה מודע להגשת התצהיר והסכים לכך, אין לראות בהליך כזה כהשתכללות משפטית של ההסתלקות. עוד הוסבר, כי ניתן להחיל על הסתלקות כללי מתנה, כלומר: אם הצד שזכה לכאורה בזכויות – האם, כאן – לא שינה את מצבו לרעה, הרי שהמסתלק רשאי לשוב בו מהויתור.

• הגשת תצהיר הסתלקות שלא על דעתו של החתום, אינה בעלת תוקף משפטי.
• הסתלקות מהעיזבון היא מהלך בלתי הפיך – אך רק כשהוא נעשה על פי כל הכללים ותוך הסכמה מלאה.
• אין מניעה לבטל הסתלקות כל עוד לא השתכללה לפי עקרונות הפסיקה והחוק.

פסיקת הסיום: חלוקה שוויונית על פי החוק

בפסק הדין נקבע כי הסתלקות הבן בטלה. המשמעות – חלקו בעיזבון נותר ללא שינוי, והירושה תחולק בהתאם לדין הכללי, כלומר: מחצית לעמיתו והיתרה בין כל ארבעת הילדים. בכך הגשים בית המשפט את עיקרון השוויון בירושה, כאשר הסתלקות שלא נעשתה בהסכמה מלאה ובידיעת כל הפרטים – לא תחזיק מעמד.

פסק הדין מחדד את חשיבות הזהירות והברור הנדרשים בהליכי הסתלקות והעברת זכויות בעיזבון. לכל מי שנמצא או עלול להימצא בסיטואציה דומה, מומלץ להיעזר בייעוץ משפטי מקצועי בטרם נקיטת צעד משמעותי מסוג זה.

סיכום

ההלכה שיצאה תחת בית המשפט מדגישה: הסתלקות מזכויות בעיזבון אינה חתימה גרידא על תצהיר, אלא הליך מלא – הדורש הן רצון חופשי והן הסכמה במועד ההגשה הרשמית. רצוי לפעול בשקיפות מלאה, לבחון היטב את כל המשמעויות והשלכות כל ויתור, ולוודא כי ההליך מתנהל כראוי מבחינה חוקית ופורמלית.