בית המשפט קבע: אחיות יוכלו להמשיך להתגורר בבית ההורים – חרף התנגדות אחיהן

פסיקת בית המשפט לענייני משפחה בקריות לאחרונה העמידה במוקד סכסוך מתמשך בין בני משפחה על רקע ירושת בית ההורים. בתום דיון משפטי מורכב, נדחתה תביעתו של אחד האחים, שביקש לסלק את אחיותיו מהנכס בו הן מתגוררות מזה שנים, לטובת הפעלת זכויותיו כחלק מהיורשים.

רקע: ירושת ההורים ומבנה הבעלות

הסיפור החל לאחר פטירתם של בני זוג, הורים ל-13 ילדים. בית המשפחה, שנמצא על קרקע שהייתה שייכת לאב, עבר בירושה לארבעה מהאחים. שנים רבות התגוררו שלוש מהאחיות בנכס, כשהיתר לא הביעו כל התנגדות לכך. רק בשנת 2015 פרץ סכסוך בין אחד האחים לבין אחיותיו, סכסוך שהדרדר למהלכים משפטיים לרבות הוצאת צווים משטרתיים ושורת טענות הדדיות.

• היורש שהתנגד הגיש תביעת פינוי נגד אחיותיו.
• שלושת האחים שחלקם ברכוש נותרו בצד האחיות, ולא הצטרפו לדרישה לפינוין.
• האחיות הציגו מצב רפואי מורכב: אחת חולה כרונית והשנייה מתמודדת עם מוגבלות שכלית.

ההליך המשפטי וטענות הצדדים

בתביעתו עמד האח על כך שבהמשך הסכסוך אף הוגשו תלונות הדדיות במשטרה והוצאו צווי הרחקה סביב התנהלות מצד האחיות כלפיו. לדבריו, הן לא רק סירבו להתפנות אלא ניסו לחבל בזכויותיו על מגורים במגרש אחר, ונדרש הכרעת בית המשפט בעניין זה.

האחיות, מנגד, טענו כי צוואת האם הקנתה לכל ילד חלק שווה בנכס – 1/13. לטענתן, כיוון שהבית שייך במשותף לארבעה אחים, ולתובע אין בלעדיות בשטח, אין לו בסיס לדרוש את פינויו של מי מהשותפים או בני משפחתם, מה גם שיתר האחים מסכימים למגוריהן בנכס.

• בתצהיריהם הדגישו האחים התומכים כי מצב אחיותיהן מחייב גישה סוציאלית ומתחשבת.
• נטען שאין בין היורשים הסכמה לביצוע מכירה, וכי המצב בפועל תואם את רצון ההורים – לאפשר לאחיות הלא נשואות להמשיך להתגורר בבית.

הפסיקה: חשיבות ההסכמה בין הבעלים המשותפים ומצבם של הדיירים

בפסק הדין הדגישה השופטת את מושג הבעלות המשותפת במקרקעין. בניגוד לנכס שנמצא בבעלות פרטית של אדם בודד, כאשר ישנם מספר שותפים לבעלות, כל החלטה מהותית – כמו פינוי דייר – מחייבת בדרך כלל הסכמה רחבה ולא פעולה חד צדדית של אחד מבעלי הזכויות. זאת במיוחד כאשר יתר השותפים מתנגדים לעמדת התובע.

עוד ציינה השופטת כי המסורת ולפחות חלק מתוכן צוואת האב, גם אם לא קוימה במלואה, מדברת על כך שהבנות הלא נשואות יוכלו להמשיך להתגורר בבית ההורים. האחים שתמכו באחיותיהם הדגישו שלא רק המסורת מצדיקה זאת, אלא גם מצב בריאותן של האחיות מחייב לשמור על רצף מגורים.

• התובע אינו בעל זכות ייחודית והוא אחד מתוך מספר בעלי זכויות במקרקעין.
• מנהג מקומי ומסורת משפחתית מעניקים לאחיות אפשרות להמשיך להתגורר בבית.
• לבעלי נכס משותף נדרשת התחשבות בעמדות יתר הבעלים לפני נקיטת צעדים חד צדדיים.

איזונים בין זכויות וחובות – הכרה במשפחה ובמורשת

פסק הדין התייחס לתפיסה הרחבה של זכויות קנייניות לצד ערכי משפחה, חמלה ומסורת. על פי הדברים שנקבעו, גם כאשר ניתן תיאורטית לבעל זכות במקרקעין לבטל רשות שנתן לאחר לעשות שימוש בנכס, כשהמדובר בבעלות משותפת יש לחשב את עמדות כלל הבעלים האחרים. הדגש היה על כך שרק התובע דרש את הפינוי, בעוד שהבעלים הנוספים, שלושה במספר, הביעו תמיכה גלויה במגוריהן של האחיות.

יתרה מכך, ההיסטוריה האישית של הדיירות – גילן, מצב בריאותן והעובדה שלא נישאו – שימשה כחיזוק להחלטה שלא לשנות את הסטטוס-קוו שהתקיים במשך שנים.

• במשפט נקבע כי יש לשמור על המשכיות מגורי אחיות במקום.
• החלטת הרוב במושגי הבעלות המשותפת גוברת על רצון בודד מהבעלים.
• החובה להגן על חלשים ולקיים מסורת עומדת עקרונית לצד הזכות הקניינית.

סיום: איזון בין זכויות קניין לרגישות משפחתית

בית המשפט קבע כי לא ניתן לסלק את האחיות מהנכס כל עוד יתר האחים, בעלי הזכויות הנוספים, מתירים להן את המגורים בו. המקרה מדגים את הרגישות הרבה הנדרשת בעימותים משפטיים בתוך משפחה, בהם נשזרות זו בזו זכויות על פי דין וערכים אנושיים של חמלה, מסורת ושמירה על שלומם של בני משפחה חלשים יותר.

באופן זה הסתיים ההליך בפסיקה שהשאירה את מצב הדברים על כנו: האחיות יורשו להמשיך להתגורר בבית ההורים, למרות התנגדות אחיהן, והתביעה נגדן נדחתה.