בית המשפט פסל צוואה שנערכה לטובת אפוטרופוס הבן בשל חשש לניגוד עניינים ואי כשירות המוריש

פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה הביאה לביטולה של צוואה, לאחר שנקבע כי נערכה לטובת בנו של המנוח, אשר שימש באותה עת כאפוטרופוס שלו. בנוסף, נקבע כי בזמן עריכת הצוואה, המנוח סבל ממצב בריאותי שהשפיע על כשרותו המשפטית.

רקע להליך המשפטי

מחלוקת משפחתית הובילה להתדיינות משפטית סביב חלוקת עיזבונו של אזרח ותיק, אשר הלך לעולמו בגיל 91. האיש, שהיה אלמן, מינה את שני בניו כאפוטרופוסים לכל ענייניו בשל אבחון של תשישות נפש ודמנציה שנקבעו מספר שנים לפני מותו.

בשנת 2017, כשלוש שנים לאחר מינוי האפוטרופוסים, חתם המנוח על צוואה חדשה בה העניק את כל רכושו לאחד מבניו, שהיה גם אפוטרופוס שלו באותה תקופה. שני ילדיו האחרים נדחו מהעיזבון והגישו התנגדות לקיום הצוואה לאחר פטירת אביהם, בטענה לאי-כשרות ולאי-הגינותה של ההורשה.

טענות הצדדים

המתנגדים לצוואה טענו כי מצבו הבריאותי של אביהם מנע ממנו להבין את משמעות מעשיו במועד החתימה. לטענתם, בשנים האחרונות לחייו חלה אצל אביהם החמרה ניכרת בתפקודו הקוגניטיבי, אשר שללה למעשה את כשירותו המשפטית. הם הוסיפו כי קיימת בעייתיות מהותית בעצם עריכת צוואה המיטיבה עם האפוטרופוס, מה שמהווה ניגוד עניינים ואינו עולה בקנה אחד עם עקרונות החוק.

מנגד, הבן שזכה בצוואה ביקש לקיים את רצון אביו כפי שהובע במסמך. לטענתו, המנוח היה במצב צלול במועד החתימה, והקשר האישי ביניהם היה זה שהניע את האב להוריש לו את כל נכסיו. הוא אף הדגיש כי פעל לטובת אביו לאורך השנים, ואף סייע לו להישאר בביתו למרות רצונם של שאר בני המשפחה לשקול אפשרות של מעבר למוסד סיעודי.

עמדת בית המשפט והשיקולים להכרעה

בפתח הכרעתה, הדגישה השופטת כי פסיקת בתי המשפט הבהירה לא אחת כי עריכת צוואה לטובת אפוטרופוס פוגעת בתוקף הצוואה בשל החשש לניגוד אינטרסים מובנה. על-פי ההלכה המשפטית, עצם העובדה שקיים קשר אפוטרופסות – קרי, כשאדם ממונה על ענייניו של אחר בשל חוסר יכולתו לקבל החלטות – מטילה צל כבד על חופש הרצון של המוריש.

במקרה הנדון עמד לפניהם מצב בו מי שממונה על שמירת האינטרסים של המנוח – מקבל מכוח הצוואה את עיקר העיזבון. הפסיקה קובעת במצבים אלה כי אין לראות בצוואה כבטלה רק בשל כך שמדובר באפוטרופוס, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולבדוק האם היה פוטנציאל לניצול או השפעה בלתי הוגנת.

בית המשפט בחן לעומק את מצבו הרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה. התיעוד הרפואי שנערך שנים קודם לחתימת הצוואה הדגים הידרדרות קוגניטיבית, אשר התבטאה באובדן זיכרון ויכולת שיפוט בסיסית – לרבות מקרים של שכחת מכשירים חשמליים פועלים, יציאה מהבית בהשארת דלת פתוחה, וכן קושי בניהול פיננסי עצמאי. עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה הוסיפה, כי המנוח התקשה להביע עצמו והצטייר כמי שמוגבל קוגניטיבית באותו יום חתימה.

• המנוח אובחן כסובל מהפרעות זיכרון בשגרת יומו.
• נמצא תעוד לריבוי מקרים בהם היה סכנה לעצמו בשל מצב נפשי.
• עורך הדין שערך את הצוואה התרשם מהגבלה קוגניטיבית.

המשמעות המשפטית של הערכת כשירות והקביעה הסופית

בהמשך לפסיקה המקובלת, חזרה השופטת על העיקרון כי צוואה שנערכה לטובת אפוטרופוס נעדרת תוקף, גם כאשר היורש טוען כי כוונת המנוח הייתה אמיתית. על פי ההכרעה, אף אם לא היה מוכח חשש ממשי להשפעה בלתי הוגנת, די בעצם מעמדו של האפוטרופוס כדי לפסול את המסמך.

מעבר לכך, בית המשפט גילה כי קיימות ראיות חותכות לאי כשירותו של המנוח במועד החתימה: חוות דעת רפואיות המעידות על דמנציה מתקדמת, בעיות בניהול שגרה בסיסית, וכן התרשמות בלתי אמצעית במעמד עריכת הצוואה.

על סמך כל אלה, מצא בית המשפט לנכון לפסול את הצוואה שעליה התבסס הבן, וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט לבני המשפחה האחרים. במקביל, קבע כי יש לחלק את עיזבון המנוח בין שלושת ילדיו בחלקים שווים, בהתאם לחוק הירושה ולצו ירושה פורמלי.

מושגים חשובים בפרשה

• אפוטרופוס: אדם שמונה על ידי בית משפט לדאוג לענייניו של אחר בשל חוסר כשירות לקבל החלטות.
• צוואה: מסמך בו מורה אדם כיצד יחולק רכושו לאחר מותו, בתנאי שהחתימה עליו נעשית באופן עצמאי וללא השפעה חיצונית.
• דמנציה: ירידה משמעותית קוגניטיבית, המשפיעה על יכולת שיפוט, זיכרון ותפקוד יומיומי, ועשויה להוביל לפסילת צוואות אם לא הוכח שהייתה כשירות.
• ניגוד עניינים: מצב שבו מי שפועל בשמו של אדם אחר (כמו אפוטרופוס) נהנה ממעמד המאפשר לו להפיק תועלת אישית – דבר שדורש פיקוח ובחינה מיוחדת בהליכים משפטיים.

סיכום

ההחלטה לבטל את הצוואה מדגימה את המחויבות של בתי המשפט להגן על כבודם וזכויותיהם של קשישים ואנשים שאינם כשירים לנהל את ענייניהם. פסיקתו של בית המשפט חוזרת ומזכירה את החשיבות בכך שצוואות ייערכו בתנאים המבטיחים עצמאות מלאה ורק כאשר מצבו של המוריש מאפשר הבנה ושליטה ברורה בהחלטותיו. פרשה זו משמשת תזכורת לכך ששקיפות, פיקוח ואיזון – עומדים בבסיס דיני הירושה והאפוטרופסות בישראל.