בית המשפט העניק לגרושתו של המנוח את העיזבון: צוואת שכיב מרע שנויה במחלוקת אושרה

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דן לאחרונה במקרה מורכב של ירושה, במסגרתו אישר צוואה בעל פה ("צוואת שכיב מרע") שהותיר גבר הלום מחלה, בה בחר להעביר את כל נכסיו לגרושתו, למרות התנגדות חריפה מצד האפוטרופוס הכללי. פסק הדין מעלה לדיון סוגיות מהותיות בדיני צוואות וירושות, ובפרט בשאלת כשרותן של צוואות שנעשות בנסיבות מיוחדות ובנוכחות הנהנה.

הרקע למקרה: צוואה על ערש דווי

המקרה נסוב סביב גבר בן 64, אשר בשבוע האחרון לחייו, בעודו שוכב בביתו ובשלבים מתקדמים של מחלת הסרטן, הביע את רצונו המפורש להעביר את כל עזבונו לגרושתו לשעבר. על פי בני המשפחה, למרות שנותרו גרושים, המשיכה האישה ללוות אותו בחייו באהבה, והשקיעה מאמצים כבירים בטיפול בו כאשר נטה למות.

• המדובר בצוואה בעל-פה – סוג ייחודי של צוואה המפוקח היטב בחוק הירושה, ומיועד למקרים שבהם אדם חש כי הוא מול פני המוות.
• הצוואה נאמרה בנוכחות הגרושה ובנו של המנוח, כעדים לדבריו.

לאחר פטירתו המהירה של המנוח, תועדה הצוואה במסמך "זיכרון דברים" — מסמך תיעוד מילולי של דברי המצווה, כפי שמקובל בצוואות שכיב מרע, שנערך על ידי שני הנוכחים. במסמך הובהר כי כוונתו הייתה להעניק לגרושתו את כל הרכוש, כאשר לבן יש תפקיד מייעץ בלבד, ללא זכויות קנייניות.

הסתייגויות משפטיות והתנגדות האפוטרופוס הכללי

דרישת האפוטרופוס הכללי לדחות את בקשת האישור הייתה חדה וברורה. הטיעון המרכזי: החוק, מצד אחד, קובע מגבלות לכשרות צוואה כשהנהנה היה אחד מהעדים לעריכתה. מאידך, קיימות הוראות ייחודיות בנוגע לצוואת שכיב מרע. בנוסף, נטען כי יש ספקות לגבי מצבו הפיסי והקוגניטיבי של המנוח במועד הצוואה — תנאי הכרחי לקיום צוואה תקינה.

• עמדת האפוטרופוס הכללי עמדה על כך שנוכחות הגרושה – כיורשת הבלעדית – בעת הצהרת הרצון של המנוח, עלולה להותיר פתח למניפולציה או השפעה בלתי הוגנת.
• הוצג גם חשש שמצבו הבריאותי של המנוח לא אפשר לו לקבל החלטה מושכלת, וכן דרישה למסמכים רפואיים המוכיחים את כשירותו.
• נדרשה התייחסות מצד האחים למחצה – בניו של המנוח מנישואיו הראשונים – בנוגע לעמדתם על הירושה.

החלטת בית המשפט: גמישות הדין במקרים חריגים

בפסק הדין הסבירה השופטת הבכירה כי חוק הירושה מכיר בכך שמצבים של שכיב מרע – אדם הנוטה למות – מחייבים גמישות מסוימת בפרשנות וביישום הכללים. תוך הסתמכות על מסמכים רפואיים שסימנו התדרדרות חדה במצבו של האיש, נקבע כי אכן מדובר בשכיב מרע, הגדרה בעלת משמעות משפטית ברורה המתייחסת לאדם שחולה מלידה או כתוצאה מתאונה ונמצא בשעותיו האחרונות.

עוד נקבע כי למרות המחלה הקשה, לא נמצאה כל ראיה המעידה על פגיעה בצלילות דעתו של המנוח – להיפך, מתוך תיקיו הרפואיים עולה כי היה כשיר ומודע למעשהו.

באשר לסוגיית נוכחות הגרושה במעמד הצוואה, בחנה השופטת את הוראות החוק הקובעות כי בדרך כלל צוואה מזכה לא תהיה בתוקף אם הנהנה השתתף בעריכתה כעד, אולם בעניינה של "צוואת שכיב מרע" – מחוקק מאפשר חריג, בהתאם לנסיבות החיים והמוות.

• החוק מחריג מפורשות את המקרה של צוואת שכיב מרע מהפסילה האוטומטית החלה על צוואות רגילות.
• בית המשפט קבע כי האפוטרופוס הכללי לא הביא אסמכתא חוקית המונעת את נוכחות הנהנה בסיטואציה הייחודית הזו.
• עוד הדגיש כי גם במישור המוסרי – הוכח שהגרושה פעלה ממניעים של דאגה, מסירות וכבוד למצווה, ולא כמי שכפתה את רצונו.

התייחסות המשפחה והשלכות ההחלטה

השופטת ציינה כי הבן עדכן את אחיו בנוגע להוראות הצוואה, ואחד מהם אף ויתר על כל תביעה לעזבון, בעוד שהשני לא הגיב.

פסק הדין מדגיש את חשיבות הרצון האחרון של אדם, במיוחד כאשר הוא ברור, מנומק ומשקף הכרת תודה לאדם שסעד אותו. המקרה הזה מחדד את ייחודיות צוואות שכיב מרע בדין הישראלי ואת הגמישות שמפעילים בתי המשפט בעניינן, תוך התייחסות לרקע המשפחתי, להרכב היורשים ולמצב הרפואי הספציפי.

• צוואת שכיב מרע – צוואה בעל פה שניתנת כאשר המצווה צופה את קץ חייו הקרב, ועליה להתועד בידי עדי שמיעה.
• לאחר שלושים יום ממות הצוואה, במידה והמצווה לא החלים, הצוואה נכנסת לתוקף.
• בצוואה זו ישנה חשיבות רבה לתיעוד מדויק של דברי המנוח ותנאי מצבו.

סיכום

המקרה שלפנינו ממחיש את פערי הפרשנות האפשריים בדיני ירושה וכיצד מערכת המשפט מוכנה לחרוג מהפרוצדורה הסטנדרטית לשם הגשמת רצון המת, בייחוד במצבים חריגים ורגישים. בית המשפט, לאחר ניתוח קפדני של העובדות והחוק, אישר את הצוואה והורה על העברת כל עזבון המנוח לגרושתו. פסק דין זה, לצד הבהרותיו המשפטיות, מהווה תזכורת לחשיבות תיעוד ברור, מסודר ונכון של צוואות – ובעיקר בשעותיו האחרונות של אדם – ולהשפעת הממד האנושי בהחלטות משפטיות.