בית המשפט דחה בקשה להצהרה על גירושי הורים לצורך ירושה

במקרה חריג ובלתי שגרתי, בית המשפט למשפחה נדרש לאחרונה להכריע בתביעה של גבר צעיר המבקש כי יינתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוריו היו גרושים במועד מות אביו. מדובר בתביעות נדירות שמטרתן להבהיר זכויות של יורשים במסגרת סכסוכים משפחתיים בנוגע לחלוקת עיזבון. המקרה מציף שאלות עקרוניות וחוקיות בסוגיית תוקפם של גירושים, במיוחד כאשר מדובר בנישואים אזרחיים בין בני דתות שונות.

הרקע למחלוקת המשפחתית

הבן, אשר הוריו נישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל, התגורר עימם שנים ארוכות בארץ. לדבריו, עם השנים התערערו היחסים בין אביו לאמו והם החליטו בנפרד על פירוק מערכת הנישואים. לטענתו, בשנת 2001 הצדדים אף ערכו ביניהם הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין באותה שנה. זמן מה לאחר מכן, נפטר האב והותיר אחריו עיזבון שכלל נכסים וזכויות שונות.

בעקבות מותו, שלושת אחיו של התובע ויתרו לטובתו על חלקם הבסיסי בירושת האב, מה שהפך אותו ליורש הבלעדי על-פי צוואת האב. חרף ההסכמות המשפחתיות, אמו התנגדה למתן צו הירושה וביקשה לרשת את חלקה בנכסי גרושה המנוח, בטענה כי הם לא השלימו את תהליך הגירושין בפועל.

הדרישה להצהרה משפטית

באמצעות תביעה שהגיש לבית המשפט למשפחה בתל אביב, ביקש הבן כי יוצהר שהוריו היו גרושים בעת פטירת אביו. מטרתו הייתה ברורה: למנוע מאמו, שלדבריו אין לה עוד מעמד כאלמנת אביו, לרשת מתוקף הנישואין ביניהם. לשיטתו, חתימתם על הסכם גירושין שיקפה כוונה ברורה לסיים את מערכת היחסים הזוגית, מה שמבצע בפועל את הגירושין ומונע זכות ירושה מכוחה.

• הבן לא הציג ראיות להשלמת הליך הגירושין בבית משפט מוסמך.
• ההסכם שקיבלו תוקף משפטי, לא כלל פסיקה מפורשת להתרת הנישואים.

פסק הדין: אין להצהיר על גירושין ללא הליך פורמלי

בית המשפט בחן את טענות התובע לעומקן, והבהיר כבר בפתח הדיון כי אין מקום לקבל את הדרישה. השופט הבכיר שדן בתיק הסביר כי הסעד המבוקש – פסק דין הצהרתי – נועד למצבים בהם קיימת עובדה משפטית שניתן להצהיר עליה בבירור. במקרה זה, לא הוצגה כל ראיה המורה שההליך המשפטי להתרת הנישואין או הגט בוצע עד סופו.

בפסק הדין דגש רב הושם על ההבחנה בין "הסכם גירושין" לבין גירושין רשמיים. בעוד שהסכם גירושין הוא הסכם בין בני זוג המסדיר עניינים כספיים ואישיים, להשלמת הגירושין נדרש אישור ורישום בבית משפט בעל סמכות. רק פסק דין להתרת נישואין או לגירושין שנרשם כדין במרשם האוכלוסין מהווה ראיה גמורה להשלמת התהליך.

לדברי השופט, גם אם בני הזוג הצהירו על כוונתם להיפרד, לא די בכך לצורך הפסקת המעמד המשפטי שלהם כבעל ואישה. השופט הוסיף כי התרשמותו היא שלא הוצג כל אישור ממוסד משפטי מוסמך להתרה או לגירושין, ועל כן למעשה ההורים נותרו נשואים על פי הרישום החוקי, אף אם בפועל נפרדו בחייהם האישיים.

המשמעות להליכים בענייני ירושה

בית המשפט הסביר כי כיוון שהמעבר ממעמד של נשואים למעמד של גרושים הוא מהותי במישור המשפטי, נדרשת השלמה פורמלית של ההליך. בהיעדר החלטה שיפוטית ברורה – האם נחשבת כבת זוגו החוקית של המנוח, ועומדות לה הזכויות הרלוונטיות בירושת בעלה לשעבר.

בהקשר זה, הדגיש השופט כי לבית המשפט מוקנה שיקול דעת לתת סעד הצהרתי רק כאשר קיימת עובדה ברורה וחד משמעית להצהיר עליה. משלא התרחש הליך משפטי מלא של גירושין – לא ניתן להעניק לתובע את הסעד המבוקש והאם לא מופשטת ממעמדה ומזכויותיה בירושה.

• פסק הדין ניתן כבר בשלב המקדמי ללא צורך בתגובה מצד האם.
• בית המשפט לא פסק חיוב בהוצאות לאור נסיבות התיק.

לקחים ומשמעויות לעתיד

הפסיקה מדגישה לכל הזוגות שנישאו בנישואים אזרחיים או בבני דתות שונות – ישנה חשיבות קריטית להשלמת הליך ההתרה או הגירושין באופן פורמלי ובלתי משתמע לשתי פנים. הסדרת יחסיהם האישיים בהסכם בלבד, ללא אישור משפטי ורישום, אינה מספקת לצרכים משפטיים, במיוחד כשענייני הירושה על הפרק.

בפועל, מקרים דומים עשויים להיווצר בקרב משפחות בהן חסרה מודעות להבדל בין הסכמות אישיות לבין מעמד רשמי על פי חוק. המסר העולה מהמקרה ברור – רק הליך משפטי מלא, נתמך בפסק דין מגוף מוסמך, מוציא את בני הזוג ממסגרת הנישואין ומחדד את זכויותיהם ו/או חובותיהם ההדדיות.

לסיכום, ביהמ"ש הבהיר כי אין להצהיר על גירושין מבלי שהושלמה התרת נישואין פורמלית, ולפיכך נדחתה תביעת התובע בלא חיוב בהוצאות.