בית המשפט ביטל צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת על קשישה ערירית

מקרה חריג בבית המשפט לענייני משפחה עורר דיון ציבורי ומשפטי סביב תוקפה של צוואה שערכה קשישה, ניצולת שואה, לטובת גבר צעיר ממנה בארבעה עשורים. בית המשפט קבע כי הצוואה אינה תקפה על רקע מעורבות פסולה מצד הנהנה, והשפעה בלתי הוגנת על המנוחה.

רקע - צוואתה של ניצולת השואה מעוררת מחלוקת

המנוחה, אשר חוותה את מוראות השואה ואיבדה את מרבית בני משפחתה, התגוררה בארץ במשך עשרות שנים וללא ילדים משלה. בשנותיה האחרונות חלקה את ביתה עם גבר שצעיר ממנה בכ-40 שנה, אשר טען בפני בית המשפט כי היה בן זוגה וניהלו יחדיו מערכת יחסים במשך למעלה מעשור.

לטענת אותו גבר, המנוחה ביקשה לצוות לו את כל רכושה מתוך הכרת תודה והוקרה על שנים של טיפול. לדבריו, הסכימה ביודעין להעביר לו את הנכס בו התגוררו ואף הוצעה לו הצעת נישואין. הוא עמד על כך שכל ההחלטות התקבלו על דעתה החופשית וללא כפייה.

התנגדות המשפחה ועמדת המדינה

עם פטירתה של המנוחה ולאחר איתור קרובי משפחה מדרגה שנייה - אחיינים, הם פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את הצוואה בטענה כי דודם ניצלה לרעה. לטענתם, גבר זה יצר מציאות בה הייתה מנוחה כבולה אליו, כך שלא יכלה לפעול באופן עצמאי או להיחשף לגורמים שאינם לרוחו.

• האחיינים העלו טענות קשות על ניצול, תלות ופחד שחששה ממנו, וציינו שהקשישה הייתה חירשת ומבודדת מהעולם החיצון לאורך תקופה ארוכה.
• הם טענו להתנהלות של דומיננטיות יתרה מצידו, חוסר אוטונומיה מצד הדודה, ואף העלו טענה כי נמנע ממנה לצאת מביתה או ליצור קשר עם אחרים ויוחסו לו מעשים חמורים.
• היועץ המשפטי לממשלה, שבחן את נסיבות התיק, הצטרף לעמדת המשפחה והדגיש כי מדובר במקרה חריג של ניצול חולשה של קשישה ערירית והמליץ על ביטול הצוואה.

עדויות על בידוד, שליטה ותלות מוחלטת

בית המשפט שמע עדים רבים, ביניהם שכנים, מכרים ועמיתים אשר פירטו על חייה של המנוחה בשנים שלפני פטירתה. אחת מהם תיארה כיצד הייתה "אסירה בביתה", לא הורשתה לדבר עם איש בלי נוכחות בן הזוג כביכול, ותלות מוחלטת בו אפילו בפעולות היומיומיות ביותר.

עד נוסף העיד כי הדירה ננעלה באופן פיזי בשלושה מנעולים, דבר אשר חיזק את הרושם כי לא מדובר היה בבחירה חופשית אלא במצב של בידוד וכפייה. מנהל העיזבון שמונה על ידי בית המשפט הצטרף לגרסה זו והבהיר כי הקשישה הייתה תלויה לחלוטין באותו אדם, והוא יזם את עריכת הצוואה בעצמו ואף גייס עורך דין למעמד.

• גורמים רפואיים שהתבקשו לחוות דעתם ציינו כי מצבה הפיזי והנפשי של המנוחה הורע באותן השנים וכך גברה התלות בהשוואה.
• הוכח כי נמסרו במתנה דירתה וחלק מכספיה לאותו גבר עוד בחייה, דבר שהקנה לו שליטה רחבה עוד טרם כתיבת הצוואה.

מסקנות בית המשפט: מעורבות והשפעה בלתי הוגנת

בסיכום פסק הדין ציינה השופטת כי גרסת התובע אינה אמינה, וכי הודאתו בהיכרות עם עורך הדין מגלה כי היה מעורב בכתיבת הצוואה בצורה החורגת מהמקובל. כאשר נשאל מדוע לא הופנה העניין לעורך דין אובייקטיבי, השיב כי הקשישה לא יכלה להתנהל מול גורמים זרים בשל מגבלותיה. תשובה זו העידה, לדעת בית המשפט, על מידת השליטה והמעורבות.

השופטת הפנתה לכך שהחוק דורש שצוואה תנוסח באופן חופשי ועצמאי. כאשר מי שאמור לרשת מעורב בעצם הכנת הצוואה, או משפיע על תוכנה ותנאיה, קיים חשש ממשי שהצוואה אינה משקפת את רצון המוריש באמת, אלא תוצאה של לחץ או השפעה בלתי הוגנת. במקרה זה, לדעתה, התקיימו תנאים מובהקים של השפעה שכזו.

ההשלכות: הצוואה בוטלה ואחייני המנוחה ירשו את רכושה

לאור העדויות והראיות, החליטה השופטת לקבל את התנגדות המשפחה, לבטל את הצוואה ולפסול את זכייתו של אותו גבר ברכוש המנוחה. בנוסף, חויב המוטב לשלם לאחייני המנוחה הוצאות משפט משמעותיות.

• המקרה מדגיש את חשיבות הפיקוח והשקיפות בעריכת צוואות, במיוחד כאשר מדובר באנשים מבוגרים או במי שסובלים ממגבלות בריאותיות או חברתיות.
• עריכת צוואה מחייבת שמירה על עצמאות המוריש, תוך הימנעות מכל מעורבות בלתי הוגנת או השפעה חריגה מצד הנהנים האפשריים.
• בתי המשפט מעניקים משקל רב לרצון חופשי של המוריש ולמניעת מצבים של כפייה, ניצול או מניפולציה בעת עריכת צוואה.

זהו מקרה הממחיש את החשיבות שבביקורת ובחינת נסיבות עריכת צוואות כאשר מדובר באוכלוסיות פגיעות, ובשמירה על כבוד וזכויות המוריש.

בית המשפט עשה בכך צדק עם המנוחה ועמד על עיקרון רצון חופשי בשלבי עריכת צוואה – נדבך מרכזי בדיני הירושה בישראל.