בית המשפט אישר: נכדה זכתה בירושת סבתה על פני ילדיה ונכדיה האחרים

סוגיית ירושה מורכבת הגיעה לאחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במרכז הארץ, כאשר דירתה של קשישה חולקה בניגוד למצופה: מתוך חמישה ילדים ו-28 נכדים, רק נכדה אחת נבחרה כיורשת יחידה של הנכס. במקרה זה, בחרה הסבתא להוריש את ביתה לנכדה, בתו של אחד מילדיה, והותירה את יתר בני המשפחה מחוץ לצוואתה.

רקע לפרשה ונסיבות ההורשה

הסיפור החל כאשר האישה המבוגרת רכשה דירה באמצעות כספים שהעביר לה אחד מילדיה. זמן לא רב לאחר מכן, בגיל מבוגר מאוד, חתמה המנוחה על צוואה בה הורישה את כל רכושה – דירת מגוריה – לנכדתה. כאשר הלכה הסבתא לעולמה בשיבה טובה, התברר שרק נכדה אחת תוזכה בירושה, בניגוד לציפיות ילדיה ונכדיה האחרים.

• נכדה אחת בלבד מופיעה כיורשת בצוואה.
• הצוואה נערכה בנוכחות נוטריון ובחתימתה העצמאית של המנוחה.
• יתר בני המשפחה – חמישה ילדים ועשרות נכדים – נושלו מהירושה.

התנגדויות וטענות המשפחה

לאחר מות הסבתא, הגישו ארבעה מתוך חמשת ילדיה שנשארו בחיים התנגדות לקיום הצוואה. לטענתם, מדובר בצוואה לא הוגנת אשר אינה משקפת את רצון המנוחה. המשפחה הציגה מספר טיעונים עיקריים:

• הילדים טענו כי אמם הייתה תלויה רגשית ובעלת אופי חלש, ולכן לא הייתה מסוגלת להבין באופן מלא את מעשה עריכת הצוואה ומהות חלוקתה.
• נטען כי הנכדה, יחד עם אביה (בנה של המנוחה), היו מעורבים בהכנת הצוואה והשפיעו עליה באופן בלתי הוגן.
• הועלתה טענה כי העדפת נכדה אחת בלבד אינה סבירה, בפרט לנוכח העובדה שיש מספר גדול של צאצאים – קביעה הדורשת הסבר מיוחד.

הגנת הנכדה ועמדתה

הנכדה, שהתבקשה לקבל את הדירה, טענה להגנתה כי סבתה הייתה בשיאה של צלילות דעת בעת חתימתה על הצוואה. לדבריה, גיבוש הצוואה בוצע ללא כל השפעה פסולה, וכי ההחלטה להוריש לה – ולא לבני המשפחה האחרים – הייתה החלטה מודעת, אישית ומבוססת. בנוסף, הוסבר כי הכסף לרכישת הדירה הועבר על-ידי אביה, בנה של המנוחה, וייתכן שזהו הרקע להחלטה הייחודית של המורישה.

• הנכדה הדגישה – לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת.
• הצוואה נערכה ונחתמה במעמד נוטריון בלבד, ללא התערבות צדדים נוספים.
• בחירת הסבתא מוצדקת במיוחד לאור התרומה הכלכלית של אב הנכדה לרכישת הדירה.

החלטת בית המשפט: צוואה מוסברת והגיונית

לאחר בחינת מכלול העדויות והטענות, דחה בית המשפט את ההתנגדויות של בני המשפחה. השופט, אשר בחן את כושרה של המנוחה בעת עריכת הצוואה ואת נסיבות הכריתה, ציין כי המנוחה לא הייתה פסולת דין או חסרת הבנה. מכיוון שהצוואה עסקה בנכס אחד בלבד – דירת המגורים – מדובר במסמך פשוט וקל להבנה.

השופט הדגיש כי קיימת היגיון בהחלטת המנוחה להוריש את הדירה לנכדתה, נוכח העובדה שאביה מימן בפועל את רכישת הדירה. קביעה זו, שלא עלתה ממנה כל ראיה לניצול או להשפעה בלתי הוגנת, נראתה לבית המשפט סבירה למדי בנסיבות המקרה.

• בית המשפט מצא שהודות לעובדה שאבי הנכדה השקיע כספים בדירה, העברת הנכס לבתו (הנכדה) מהווה תגמול ראוי שסביר לבחירה הזו.
• הטענות להשפעה פסולה לא בוססו עובדתית, במיוחד בשל חתימת המנוחה בפני נוטריון וללא נוכחות צדדים.
• הצוואה לא סותרת את רצונה החופשי של המנוחה, גם אם יש בה לבטא גם רצון של בנה המנוח.

הגדרת השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה

במשפט העברי והישראלי, "השפעה בלתי הוגנת" היא מצב בו אדם מנצל את חולשתו או תלותו של המוריש, באופן שמוביל לעיוות רצונו החופשי. מעורבות פסולה היא כאשר הנהנה מהצוואה מעורב באופן ישיר בניסוח הצוואה או מערער את האוטונומיה של המצווה (המוריש). כדי שהצוואה תיפסל בגין כך, יש להוכיח מעורבות חמורה או ניצול לא ראוי, שלדעת בית המשפט לא התקיימו במקרה הנוכחי.

סיום והשלכות

בסיום פסק הדין, הורה בית המשפט על קיום הצוואה במלואה ופסק לזכות הנכדה הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורך דין נכבד, כסנקציה על הטענות שהתבררו כחסרות ביסוס.

• ההתנגדות נמחקה והצוואה תבוצע כלשונה.
• הנכדה היא היורשת החוקית לפי הצוואה, והשאר אינם זכאים לנכס.
• המקרה מדגיש את חשיבות המודעות והעצמאות של כותב הצוואה בעת חתימתה, ואת הצורך בהנמקת בחירות יוצאות דופן בצוואות.

פסיקה זו מדגישה כי בית המשפט רואה בהיגיון וברצון המוריש את הגורמים המרכזיים בבדיקת תוקפה של צוואה, כל עוד לא הוכחה מעורבות פסולה או הפעלת לחץ בלתי חוקי.