בית הדין הרבני ביטל צוואה בה נדרשה שריפת גופה – וקבע: יש להביא את המנוחה לקבורה בישראל

מקרה ייחודי וטעון הגיע לאחרונה לפתחו של בית הדין הרבני הגדול, אשר נדרש להכריע בשאלה רגישה וטעונה: האם יש לכבד את בקשתה של צעירה, שבצוואתה ביקשה כי לאחר מותה תישרף גופתה, או שמא יש להיענות לדרישת משפחתה ולהביאּה לקבורה בישראל, כמנהג הדת היהודית. החלטת הדיינים, שזכתה להדים ציבוריים נרחבים, קבעה כי יש לבטל את הצוואה בחלקה הנוגע להנחיית שריפת הגופה ולהורות על קבורה בישראל, תוך ביקורת נוקבת על עמדת רשויות המדינה.

הרקע: צוואה חריגה ובקשה דחופה למשפחה

התרחשות המקרה החלה באוגוסט 2023, אז ערכה צעירה כבת שלושים מסמך צוואה ובו הורתה לפרטי פרטים כי במידה ומותה ייקבע במדינה זרה, על גופתה להישרף בשווייץ ככל הניתן מוקדם לאחר מותה. בנוסף, ביקשה בצוואה שאפר גופה יישמר עד שייאסף על ידי אחיה, ושכל רכושה יועבר לאמה.

לא עבר זמן רב מאז עריכת הצוואה, ובתוך שבועיים נמצאה הצעירה ללא רוח חיים בבית מלון בשוויץ, לאחר שהתאבדה. בשל תחושת המשפחה כי קיום צוואתה יפגע קשות ברגשותיהם הדתיים, פנה האב החולה ואחיה של המנוחה בדחיפות לבית הדין הרבני האזורי בבקשה למנוע את שריפת הגופה. עיקר טענתם הייתה כי הצעירה סבלה ממצוקה נפשית עמוקה במועד כתיבת הצוואה, ולכן לא הייתה כשירה לערוך נגדה. בית הדין האזורי נעתר לבקשתם וקבע שהצוואה בטלה – אבל בכך לא הסתיימה הפרשה.

ערעור הפרקליטות וביקורת הדיינים

רשויות המדינה, באמצעות עורכי דין מהפרקליטות, הגישו ערעור לבית הדין הרבני הגדול. עמדת המדינה הייתה כי לבית הדין הרבני אין כלל סמכות לעסוק בשאלת גורלה של גופה, בטענה כי סוגיה זו אינה ממונית ואינה חייבת להידון במסגרת דיני צוואות – תחום סמכותם של בתי הדין הדתיים. בנוסף, נטען כי יש לכבד את רצונה האחרון של המנוחה, כפי שנוסח בצוואה.

מנגד טענה המשפחה, כי מאחר וצוואה יכולה לכלול אף הוראות שאינן נוגעות לרכוש אלא גם לעניינים אישיים, ככל שהדבר משפיע על המשפחה, יש להותיר בידי בית הדין הדתי את הסמכות להכריע.

דייני בית הדין הרבני הגדול בחנו את טענות הצדדים ודחו את עמדת המדינה. בפסק דינם הביעו הדיינים עמדה נחרצת באשר לסמכותם, וקבעו כי שומה עליהם להפעיל שיקול דעת מוסמך במקרים בהם עולה ספק מהותי לגבי כשירות עורך הצוואה. קביעתם המרכזית הייתה, כי המנוחה לא הייתה כשירה מבחינה נפשית לערוך את הצוואה בעודה בחיים, ולכן הוראתה הקובעת את שריפת גופתּה, בטלה.

מעמד הצוואה כאשר עורך הצוואה לוקה בנפשו

מבחינה משפטית, צוואה נחשבת למסמך שבאמצעותו קובע אדם כיצד יחולק רכושו וכיצד ינהגו ברכושו – ולעיתים גם בגופו – לאחר מותו. הדין הישראלי קובע, כי עורך צוואה צריך להיות כשיר נפשית להבין את משמעות הצוואה ותוצאותיה. כאשר מתעורר ספק להעדר כשירות בעת כתיבת הצוואה, רשאי בית המשפט או בית הדין הדתי לבטל את המסמך.

במקרה זה התרשמו הדיינים, כי מצבה הנפשי של הצעירה בעת כתיבת הצוואה היה חמור עד כדי כך, שלא הייתה יכולה להבין היטב את משמעויות המעשה. מסיבה זו, קבעו, כי חייבים לבטל את הצוואה ולהורות על קבורתה של המנוחה בישראל על פי המסורת היהודית.

המשמעות הציבורית והערכית של ההחלטה

מעבר לפן המשפטי, פסק הדין כלל התייחסות נרחבת לרקע התרבותי והערכי. הדיינים הדגישו, כי מדינת ישראל שואפת להבאת כל יהודיה שנפטרו – או שנחטפו ונהרגו – לקבר ישראל, בזיקה חזקה למסורת ישראל. בפסק הדין נרשמה אף ביקורת בוטה על הפרקליטות, שבעיניהם השקיעה מאמצים במניעת הבאת המנוחה לקבורה בארץ דווקא בימים שעל סדר היום הציבורי בישראל עומדים מאמצים עילאיים להחזרת גופותיהם של נעדרים וחטופים.

• בית הדין הדגיש, כי בני משפחת המנוחה אינם חייבים לפעול בניגוד לאמונתם ולשאת בעלויות שריפת גופה, במיוחד כאשר הצוואה עצמה בטלה מחמת העדר כשירות.
• הדיינים תהו מה טעם במאבק המשפטי מצד המדינה והאם יאה כי המדינה תייצג לכאורה את רצון המנוחה טוב יותר ממשפחתה הקרובה.

סוף דבר – קבורה בישראל וחיוב הפרקליטות בהוצאות

בסופו של דבר, קבעו הדיינים כי יש לבטל את הצוואה, ומפאת העדר כשירות נפשית לאכוף את הוראת שריפת הגופה, יש להביא את המנוחה לקבורה בישראל. לצד זאת, פסקו הדיינים כי הפרקליטות תישא בהוצאות המשפט בסכום לא מבוטל, אשר ישולם לאמה של המנוחה.

פסק דין זה, אף שאינו יוצר תקדים מחייב לכל מקרה עתידי, מחדד את האיזון העדין הנדרש בין רצונו של המוריש, זיקת המשפחה, השקפת העולם המקובלת ומצבו הנפשי של עורך הצוואה. שאלות אלה צפויות להעסיק את בתי המשפט ובתי הדין גם בעתיד, בפרט במקרים מורכבים ורגישים במיוחד.

מסקנה

המקרה שנידון ממחיש את מורכבות הדילמות האנושיות והמשפטיות העולות בסוגיות צוואות והנחיות בלתי שגרתיות לעת מוות. לצד הרצון לכבד את המנוחה, נדרש להבטיח שמי שערך את הצוואה היה מודע ובעל יכולת להבין את משמעות הוראותיו. פסק הדין מדגיש את חשיבות הבדיקה הנפשית והמשפחתית גם יחד טרם קיום צוואה, במיוחד כאשר היא חורגת מהתפיסות החברתיות והדין הדתי המקובל.