בית המשפט אישר צוואה שנויה במחלוקת: האם התנהלות בין אחיות הצדיקה נישול מהירושה?

סכסוכי ירושה נוטים לערב רגשות עזים ושאלות ערכיות מורכבות. מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט למשפחה בבירה, הדגים עד כמה מערכת יחסים משפחתית מסובכת יכולה להשליך על פרשנות והכרה בצוואה – גם כשברקע האשמות על השפעה בלתי הוגנת והסתה כבדה.

השתלשלות מערכת היחסים והנפשות הפועלות

במרכז הפרשייה עמד מאבק בין שתי אחיות בשנות החמישים לחייהן, סביב עיזבונו של אביהן שנפטר בשנת 2020. המשפחה מנתה ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות. במהלך השנים הלכו האם ולאחר מכן אחד האחים לעולמם, והאב המציא צוואה יוצאת דופן: את רכושו הוריש אך ורק לבתו הקרובה אליו ולבנו, שנפטר כעבור מספר שנים.

אחת הבנות – זו שלא נכללה בצוואה – פנתה לבית המשפט לבדוק האם היה מדובר בהחלטה חופשית של האב, או שמא אחותה הפעילה השפעה פסולה שעליה יש לבטל את המסמך.

הטענות העיקריות: השפעה או רצון אותנטי?

המתנגדת לצוואה טענה כי בעבר ההורים ביקשו לחלק רכושם שווה בשווה בין כל ילדיהם, אך בשל "הסתה עזה" לכאורה נגדה, השתנו פני הדברים – והיא נושלה מזכויותיה. לדבריה, אחותה פעלה להשפיע על דעת האב כאשר היה במצב פיזי ונפשי רגיש, ובכך שכנעה אותו לכתוב צוואה בניגוד לרצונו האמיתי.

מנגד, האחות שזכתה בירושה הציגה גרסה שונה לחלוטין. היא התעקשה שהצוואה משקפת את כוונתו המדויקת של האב, ולא נולדה מגורם זר. לגרסתה, נישול אחותה ואחיהם החי נבע ממעשים שלהם – התרחקות ממערכות היחסים המשפחתיות ובריחה ממחויבות לטיפול בהורים.

• שאלת השפעה בלתי הוגנת מתייחסת למצבים שבהם אדם עלול לערוך צוואה שלא מתוך רצונו החופשי, אלא תחת לחץ או שכנוע עודף מצד גורם אחר. בתי המשפט בודקים האם הייתה תלות מיוחדת בין עורך הצוואה לבין הנהנה, האם התקיימה בידוד חברתי או מצב רפואי מיוחד, והאם המסמך חורג באופן קיצוני מהיגיון משפחתי.

מבחני ההכרעה: טיפול מסור מול ניתוק והתרחקות

בית המשפט בחן את מערכת הקשרים בבית המשפחה במהלך השנים האחרונות. התברר כי בעוד הזוכה בצוואה טיפלה באביה במסירות רבה – במיוחד לאחר שעבר לגור קרוב אליה במדינה אחרת – האחות המתנגדת בחרה לנתק קשר ולהתרחק. עדויות שונות הדגישו שהקשר בין האב לבנותיו, ובעיקר לאותה בת מטפלת, התהדק מאוד לעומת הריחוק מהאחות האחרת.

השופטת התרשמה כי עובדות אלה מסבירות היטב את החלטת האב להוריש את רכושו דווקא לשניים בלבד, והשתכנעה שזאת לא הייתה "גחמה רגעית", אלא מהלך מתוכנן וענייני.

• המשפט מבהיר: לכל אדם נתונה הזכות להורות למי יעביר את רכושו לאחר מותו – בכפוף לכך שהצוויה תיעשה מתוך רצון חופשי, ולא מתוך השפעה בלתי הוגנת. כאשר נטען שהיתה השפעה פסולה, מי שמבקש לבטל את הצוואה נדרש לעמוד בנטל הוכחה חזק.

הכרעת בית המשפט: לא הוכחה השפעה לא הוגנת

החלטת השופטת התבססה על מספר היבטים עיקריים. ראשית, לא הוצגו ראיות לכך שהאב סבל מבעיה קוגניטיבית כלשהי, או שהיה תלוי לחלוטין בבתו שזכתה בירושה. שנית, לא הובהר שהופעל עליו לחץ נפשי או חברתי הגובל בהשפעה בלתי הוגנת. נקבע כי מערכת היחסים המשפחתית המורכבת, וכן הרקע לניתוק בין האחות המתנגדת להוריה, מחזקים דווקא את אותנטיות הצוואה.

הדגש המשפטי ניתן לכך שמבחני הפסיקה בעניין השפעה בלתי הוגנת – כגון תלות, חוסר גישה למידע, או ניתוק ממעגלים נוספים – אינם מתקיימים בנסיבות המקרה.

הפסיקה והשלכותיה

בסופו של דיון קיבלה השופטת את עמדת הבת שזכתה בצוואה. התנגדות אחותה נדחתה, ונקבע כי המסמך משקף את רצון האב בפועל. כמו כן, בית המשפט חייב את המתנגדת לשלם הוצאות משפט לאחותה בסך עשרות אלפי שקלים.

• החלטה זו ממחישה את הרף הגבוה הנדרש כדי להוביל לפסילת צוואה בשל השפעה בלתי הוגנת – במיוחד כאשר נסיבות חיי המשפחה ותהליכי הניתוק או ההתקרבות שבה מעניקים הסבר הגיוני לחלוקת הירושה.
• חשוב לדעת: הגשת התנגדות לצוואה היא זכות המעוגנת במשפט, אך על הטוען לקיומה של השפעה פסולה להציג ראיות ברורות ומשמעותיות, ולא להסתמך על רגשות או השערות בלבד.

פסיקות מסוג זה מעצבות את אופן ההתייחסות למערכת יחסים משפחתית מורכבת בעת קיום צוואות, ומעניקות ודאות למי שמבקש לחלק את רכושו בצל איבה או התרחקות בין קרובים. הן מקבעות את הפסיקה לפיה רצונו של אדם – אף אם איננו "צודק" בעיני חלק מהמשפחה – יכובד כאשר הוא מגובה במסמך תקף ואותנטי.

סיכום

המקרה דנן מדגים כיצד ניגודי אינטרסים במשפחה יכולים לעלות לסכסוך משפטי ממושך, וגם כיצד בתי המשפט מנתחים כל מקרה לגופו תוך בחינה מדוקדקת של מערכת היחסים, העדויות והראיות. במבחן התוצאה, ראיות מובהקות לטיפול והקרבה מצד אחד, מול התרחקות וחוסר קשר מצד שני, הכריעו את הכף והעניקו תוקף לצוואה שהותיר האב.