תביעה לחלוקת נכסים בין בני זוג לשעבר: פליטת פה הכריעה את גורל הדירה

במערכת היחסים בין בני זוג שנפרדו, חלו לעיתים קרובות מחלוקות בנושאי רכוש, והתיק הנדון בבית המשפט למשפחה ממחיש כיצד התבטאות מקרית יכולה להשפיע על תוצאת סכסוך ממוני. המקרה הנוכחי עוסק בבני זוג שנישאו לאחר שהאישה הביאה עימה דירות להשכרה, והבעל רכש יחד איתה בית מגורים שנרשם על שמו בלבד. בסופו של הליך משפטי, מצא עצמו הבעל מאבד מחצית מהדירה המשותפת, וזאת בעקבות דברים שאמר בעצמו במהלך ההליך.

רקע: רכישת הדירות והנישואים

תחילת הפרשה בשנת 2003, אז רכשה האישה שתי דירות מכספים שקיבלה כפיצוי לאחר פגיעתה בתאונת דרכים. דירות אלו הושכרו למשך שנים. כעשור לאחר מכן הכירה האישה את בן זוגה החדש, והשניים נישאו. כחודשיים לפני החתונה, רכשו השניים בית מגורים נוסף, אשר נרשם על שמו של הבעל בלבד. במהלך נישואיהם, הביאו השניים לעולם שני ילדים וחיו יחד בבית זה.

• האישה רכשה את הדירות לפני הנישואים, מכספה האישי.
• הבית המשותף נרכש לפני החתונה, נרשם בשם הבעל בלבד, אך שימש את המשפחה.

ההליך המשפטי: מהות התביעה וטענות הצדדים

לאחר משבר זוגי קשה הביאו הצדדים לפרידה. ביוני 2022 פנה הבעל לבית המשפט וביקש להכיר בו כבעלים של מחצית מהדירות שבבעלות אשתו לשעבר. לחלופין, ביקש להעביר אליו את בית המגורים המשותף, שלטענתו נרשם בטעות על שם שניהם בלבד.

הבעל טען כי חלק מהכסף לרכישת הבית הגיע ממכירת דירה שהייתה ברשותו לפני הנישואין, וכן ממשכנתה שנלקחה מחשבונו האישי. לגבי דירותיה של האישה, טען שכוונת הצדדים הייתה לשותפות בנכסים, והדבר התבטא בהתנהלות הכלכלית המשותפת לאורך הנישואין.

מנגד, טענה האישה כי הנכסים שבבעלותה נרכשו מכספה, שנים לפני הנישואין, ועל כן אינם מגיעים לחלוקה. לדבריה, אף נחתם הסכם ממון בין הצדדים, אך לטענתה, הבעל גנב את ההסכם ומנע את הצגתו בבית המשפט. באשר לבית המגורים, האישה טענה שמדובר בנכס ששייך בפועל לשני הצדדים, אולם נרשם על שם הבעל מטעמי מיסוי בלבד, בשל מגבלות שהיו לה כבעלת דירות קודמות.

• הבעל דרש חלק מהדירות שהביא עמו האישה, וכן את מלוא הבית המשותף.
• האישה טענה שהדירות בבעלותה הבלעדית, אך הבית משותף חרף הרישום.

הכרעת בית המשפט: מהי "כוונת שיתוף"?

בפסק הדין קבעה השופטת כי דחיית התביעה של הבעל מבוססת בראש ובראשונה על כישלונו להוכיח "כוונת שיתוף" בנכסים שהביאה האישה. "כוונת שיתוף" הוא מונח משפטי המתייחס למצבים בהם למרות שאין רישום פורמלי או הסכם חתום, קיים רצון ברור מצד שני בני הזוג לחלוק בנכס מסוים. לצורך הכרה בשותפות כזו, יש צורך בראיות חותכות לכך ששני הצדדים אכן התכוונו לכך שנכס מסוים יחולק ביניהם.

הפסיקה הדגישה שבמקרה הזה, הדירות נרכשו זמן רב לפני הקשר הזוגי, ממקורות פרטיים של האישה, ולא הייתה כל אינדיקציה למאמץ משותף או לשילוב הבעל ברכישתן. אף שהבעל עזר בשכירות ובתחזוקה, לא היה בכך כדי להעיד על שותפות של ממש.

• "כוונת שיתוף" נדרשת בהוכחה ברורה – אין חזקה אוטומטית לנכסים שנרכשו לפני החתונה.
• הסייעות התחזוקתית או הבירוקרטית של בן זוג אינה מספיקה בעיני בית המשפט.

המכשול שבפליטת פה: השלכות על בית המגורים

חלק מרכזי בהחלטת השופטת נסב סביב דבריו של הבעל עצמו, אשר בעדותו אישר למעשה כי הבית "משותף לשנינו", אף שבפועל היה רשום על שמו בלבד. פליטת פה זו שימשה גורם משמעותי בפסק הדין: בית המשפט קבע שמן הראוי להעניק חשיבות לאמירותיו של מי שטוען לבעלות, בעיקר כאשר הדברים נאמרים ללא לחץ של סנגור, והם מעידים על כנות כוונתו ותפיסתו ביחס לנכס.

המשמעות היא שגם כאשר הנכס רשום על שמו של צד אחד בלבד, התנהגות והצהרות בני הזוג—בדברים וגם במעשים—יכולים להכריע כיצד יתחלק הבית במקרה של פרידה. השופטת קבעה כי קיימות אינדיקציות ברורות לשותפות בבית המגורים: הרכישה נעשתה בסמוך מאוד לנישואין, הצדדים נטלו משכנתה משותפת, וחיו יחד לאורך כל התקופה עם ילדיהם. כל אלה מחזקים את ההנחה של שותפות אמיתית ופיזית בבית.

• הצהרות של בעלי נכסים במהלך דיון משפטי עשויות להכריע בתיקי רכוש.
• בית מגורים שנרכש ומשמש את המשפחה, עם מימון משותף, ייחשב לעיתים כמשותף גם אם רשום רק על אחד הצדדים.

סיום ההליך: חלוקת נכסים והוצאות

על סמך האמור, פסק בית המשפט שכל אחת מדירות האישה תישאר בבעלותה המלאה, ולגבי בית המגורים – הוא יחולק שווה בשווה בין שני בני הזוג, למרות הרישום הפורמלי. הבעל חויב בתשלום הוצאות משפט לאשה, בסך כולל של 55,000 שקלים.

התוצאה מדגישה את חשיבות הדיוק המשפטי והזהירות בניסוח טענות בבתי המשפט, במיוחד כאשר מדובר בסכסוכי רכוש בין בני זוג. התנהלות חסרת תשומת לב לפרטים ואף פליטת פה – עלולים להשפיע על הזכויות בנכסים משמעותיים ביותר לשני הצדדים.

סיכום: לקחים והרחבה

המקרה הנדון ממחיש את החשיבות של הסכמי ממון כתובים ומסודרים, ואת החשיבות של התנהלות משפטית זהירה, תוך שמירה על קו אחיד בביסוס הטענות. בתי המשפט לא יקבלו תביעות לרכוש אם לא הוכחה שותפות ברורה – ואין די בהרגשה סובייקטיבית או בסיוע מזדמן כדי לחלק נכסים שלא נקנו במשותף.

בכל מחלוקת בעניינים משפחתיים-רכושיים, מומלץ להיעזר בגוף מייעץ משפטי מוסמך, ולהבין כי אמירות, ראיות והסכמות בלתי כתובות עשויות להוביל לתוצאות שלא צפה אף אחד מהצדדים.