רישום שוויוני בדירה: השקעה כלכלית גבוהה אינה שוללת זכויות בן או בת זוג

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה במחוז הצפון, נדחתה תביעה של גבר שביקש להיות מוכר כבעלים הבלעדי של דירת מגורים, בטענה שהשקיע את מרבית ההון הדרוש לרכישתה וכי אשתו לשעבר לא השתתפה בפועל במימון הדירה. בית המשפט הדגיש כי הרישום המשותף בלשכת רישום מקרקעין (הטאבו) גובר על טענות בדבר השקעה בלתי שווה במעמד בני הזוג.

עובדות המקרה – רכישת דירה בני זוג ורישום בטאבו

התובע והנתבעת, בני זוג לשעבר, נישאו באמצע העשור הקודם. כשנתיים לאחר נישואיהם רכשו השניים דירת מגורים במחוז הצפון, בסכום של למעלה ממיליון שקלים. הדירה נרשמה על שם שניהם כבעלי זכויות משותפות, מבלי שסומן מה חלקו של כל אחד ברכישה. כעבור מספר שנים, מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון, והם התגרשו באופן רשמי.

• הבעל טען שמלוא ההון העצמי ששימש לרכישת הדירה הגיע מחסכונותיו ומהלוואות שקיבל מבני משפחתו.
• עוד טען, כי הוא בלבד נושא בתשלומי המשכנתה, ללא כל סיוע מהגרושה.
• הנתבעת הכחישה גרסה זו, וטענה כי תרמה לגיוס ההון העצמי ושילמה לפחות מחצית מהסכום הדרוש. לדבריה, השקיעה גם כספים בשיפוץ הנכס.

הטענה לרישום שגוי: בחינה משפטית

הבעל ביקש מבית המשפט להצהיר כי על אף שהדירה רשומה בשם שני בני הזוג, הוא הבעלים היחיד וזכויותיה של הגרושה בדירה מבוטלות או יש לעבירה על שמו. בית המשפט נדרש לבחון האם השקעות כספיות גבוהות מצד אחד מבני הזוג עשויות לשנות את חזקה המוכרת בחוק המקרקעין, לפיה רישום בטאבו מהווה ראיה חותכת לבעלות, אלא אם הוכח אחרת.

• מושג 'ראיה חותכת': פירושו שאם לצדדים יש מסמך או רישום רשמי הקובע בעלות, לא ניתן לסטות ממנו בלי הוכחות מיוחדות לכך שהרישום מטעה או שגוי.
• בני זוג שרוכשים דירה ורושמים אותה על שם שניהם, נחשבים כשותפים שווים במקרקעין, בהתאם לחוק ולפסיקה.
• נטל ההוכחה על המבקש לסתור את הרישום גבוה במיוחד ודורש ראיות כבדות משקל.

האם תרומה כספית שונה משנה את הבעלות?

בפסק הדין נקבע כי העובדה שאחד מבני הזוג שילם סכום גבוה מרעהו או אף נשא במימון מלא של המשכנתה, איננה מקימה אוטומטית זכות בלעדית בנכס. בית המשפט הסביר כי גם במקרים בהם בן זוג אחד השקיע יותר כספים, הדבר נחשב, על פי רוב, למתנה לבן הזוג השני, כל עוד לא הוסכם אחרת או לא קיים רישום התואם את חלוקת ההשקעות בפועל.

• גם החזרי משכנתה שמבצע צד אחד לבדו במהלך שנים לאחר הגירושין – אינם שוללים את הזכויות השוות לפי הרישום.
• הרישום המשותף יעמוד בתוקפו, אלא אם הוכח באופן חד-משמעי כוונה אחרת בתיעוד כתוב או ראיות ישירות.
• המקרה מדגיש את הצורך לערוך הסכמים מפורשים בין בני זוג במקרה של השקעה בלתי שווה בנכס.

בית המשפט: החזקה לרישום בטאבו נשמרת

בפסק הדין הדגיש השופט כי נטל ההוכחה לסתירת הרישום כראיה מוחלטת הוא כבד ביותר, ובפרט במקרה בו רישום הדירה בטאבו מציין בעלות שווה. השופט קבע: "כאשר מקרקעין נרשמים על שם שניים, מבלי שנקבעה חלוקה מספרית, ההנחה היא שמדובר בבעלות שווה".

עוד צוין, שהשאלות מי השקיע יותר, או מי לקח על עצמו את עול תשלומי המשכנתה, אינן משליכות על חלוקת הבעלות – אלא מהוות, לכל היותר, רכיב במסגרת חלוקת הרכוש בעת גירושין, ועניין זה מוסדר בנפרד.

השלכות עבור בני זוג מתגרשים ורוכשי דירות בישראל

• בני זוג המבקשים להסדיר זכויות בלתי שוות, מתבקשים לערוך הסכם ממון מפורט מראש, ולשקול רישום המדגיש את היחסים הכלכליים האמיתיים.
• אי עריכת הסכמות מראש ו/או רישום שונה עלול לגרור מחלוקות משפטיות מסובכות ואף חיובים גדולים בהוצאות משפט.
• בית המשפט עשוי לראות בהשקעה עודפת "מתנה", מבלי שלה משקל לבעלות הפורמלית.

לאור כל זאת, בית המשפט דחה את תביעת הבעל להצהיר עליו כבעל הדירה היחיד, וחייב אותו בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לגרושתו בגין ההליך.

לסיכום, פסק הדין שב ומחדד את החשיבות בהסדרים משפטיים ברורים ושקיפות מלאה לגבי הסכמות כלכליות בין בני זוג או שותפים ברכישת נכס. בחלוף הזמן, הרישום בטאבו מהווה יסוד מוצק ומכריע בשאלות של בעלות, ומעטים המקרים בהם בית המשפט יסטה ממנו ויכריע אחרת.