סוף שבוע נוסף עם האב: בית המשפט קבע הסדרי שהות חדשים לטובת הקטינה

סכסוך אודות הסדרי השהות של ילדה בת תשע, בתם של הורים גרושים המנהלים אורח חיים שונה – אב דתי ואם חילונית – הוביל לאחרונה להחלטה עקרונית של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הכריע בבקשת האב להרחיב את זמני הלינה של בתו אצלו לסופי שבוע, וזאת בניגוד לעמדת האם, שטענה כי הדבר יפגע ברווחתה החינוכית והחברתית של הילדה.

רקע: הורים גרושים ואורח חיים שונה

הצדדים, שנישאו לפני מספר שנים, התגרשו לאחר זמן קצר. לאחר הגירושין קבעו במשותף, בהסכם, את זמני השהות של בתם: לילה אחד באמצע השבוע ובכל שבת שנייה, עם החזרתה לאם בצאת השבת. האב, שבעבר עבד בשירות ציבורי, בחר במהלך השנים באורח חיים דתי מסורתי. האם, לעומתו, מנהלת אורח חיים חילוני. יש לציין כי בתי ההורים מרוחקים כ-70 קילומטרים זה מזה, מה שמקשה לעיתים על ניהול שגרת יומיום רגילה עבור הילדה.

טענות האב: חזרה בתשובה ורצון לזמן איכות

לפני כשנתיים פנה האב בבקשה לבית המשפט, לאחר שפרש ממשרתו, להרחיב את זמני השהות. הוא טען שעתה יש לו אפשרות להתגייס לטובת בתו ולהיות נוכח יותר בחייה ובחינוכה. לדבריו, השינוי מרכז סביב לינה נוספת במוצאי שבת בכל סוף שבוע בו הילדה במילא שוהה אצלו – כך שתוכל להישאר אצלו עד למחרת, אז יסיע אותה לביה"ס.

• האב טען שהילדה תוכל ליהנות מלינה נוספת שמייצרת המשכיות ורצף בין סוף השבוע לתחילת השבוע.
• לטענתו, הוא מסוגל לדאוג להסעתה בנינוחות ולהביא אותה לביה"ס בבוקר ראשון, מבלי לפגוע בשגרת יומה.

טענות האם: חשש לעייפות ושוני תרבותי

האם התנגדה בחריפות לבקשה. מעבר לטענה על ריחוק גאוגרפי, הביעה חשש שמא הילדה תסבול מעייפות כתוצאה מהקימה המוקדמת והנסיעה הארוכה בתחילת השבוע. היא טענה כי הדבר יקשה עליה מבחינה לימודית ותפגע בהישגיה בבית הספר.

היבט נוסף עליו שמה דגש הוא פערי התרבות והאורח בין הבת לאב. לדבריה, האב מקפיד להלביש את הילדה בלבוש דתי-מסורתי בעת שהותה אצלו, דבר שאינו מקובל בבית הספר בו היא מתחנכת. לטענת האם, בכך האב מביך את הילדה ויוצר לה תחושה של זרות וסבל בפני חברותיה.

• לטענתה, האב "משפיע" על הילדה בנושאים דתיים, ומלביש אותה בצורה שאינה מותאמת לסביבה החברתית שלה.
• האם הדגישה שזה נקודתי במיוחד בזמן הסעות לביה"ס, שם פעמים רבות הופיעה לבושה כפופה לנורמות דתיות שונות מהמקובל במוסד.

חוות דעת רווחה: המלצה לשימור המצב הקיים

חוות דעת של גורמי שירותי הרווחה שהוגשה לבית המשפט תמכה בעמדת האם. בתסקיר נכתב כי הילדה מורגלת כבר בנסיעות בין הבתים, אך תוספת של לינה והסעה נוספת בסוף השבוע עלולה להכביד עליה. לפיכך המליצו להותיר את הסדרי השהות כפי שהם, ללא שינוי.

הכרעת בית המשפט: טובת הילדה קודמת לכל

אף על פי שהמלצת העובדת הסוציאלית הייתה שלא להיעתר לבקשת האב, בית המשפט בחן בעיון גם את עמדת בית הספר של הילדה, אשר לא הצביעה על פגיעה משמעותית בשיגרת חייה או בלימודים. לפי הדיווח מבית הספר, הילדה מגיעה בזמן, ערנית, מטופחת וחייכנית – ואין סימן לעייפות או ירידה בהישגים.

בהחלטתו ציין השופט כי הפערים באורח החיים של ההורים אינם צריכים לגבור על צורכי הילדה למערכת יחסים תקינה ורציפה עם שני ההורים. בכך נדרש להסביר מושג משפטי מרכזי – "טובת הילד", המהווה עיקרון מנחה בהחלטות משפחתיות: בית המשפט נדרש תמיד לשים את טובת הקטין בראש סדרי העדיפויות, גם כאשר מתקיימים חילוקי דעות בין ההורים.

• החלטת בית המשפט הייתה לאשר לאב להאריך את השהות כך שהילדה תשהה אצלו לילה נוסף אחת לשבועיים ותחזור לביה"ס מיד לאחר מכן.
• הטענות בדבר לבוש הילדה ואורח חייה נדחו, שכן לא נמצא כי נגרם לה נזק מוכח מכך.
• החלטה זו מדגישה את חשיבות הקשר של הילד עם שני הורים, כל עוד אין בכך פגיעה ממשית ברווחתו.

גישור והמשך יחסים הורים-ילדים

פסק הדין מעלה לסדר היום את האתגרים בקביעת הסדרי שהות במצבים בהם יש פערים תרבותיים, דתיים ואישיים בין ההורים לאחר הגירושין. החוק בישראל מבקש לאזן בין זכויות ההורים לשמור על קשר עם ילדיהם לבין טובת הילד. החלטות מסוג זה מעמידות במבחן את הגמישות של מערכת המשפט במציאת פתרון אישי המותאם לנסיבות, גילו ומצבו של הילד.

הליך הגירושין עשוי להביא למחלוקות סוגייתיות בין ההורים, אך מערכת המשפט שואפת ליצור עבור הילד יציבות והמשכיות, ובמקרה זה אף הדגישה את התרשמותה שקטינה רגילה לנסוע מרחקים ולשמור על תפקוד מיטבי במערכת החינוכית.

סיכום

פסק הדין ממחיש את חשיבות העיקרון "טובת הילד" – קיום שוויון הזדמנויות של הילד לבנות מערכת יחסים עם כל אחד מהוריו, תוך התאמה פרטנית לנסיבות החיים. בית המשפט בחר להתמקד בעובדות ובדוחות המקצועיים מהמסגרת החינוכית, כשהוא בוחן את התנהלות האב והאם באור נשואי הדאגה לרווחת הילדה, ולא על בסיס עמדות עקרוניות. החלטה זו מהווה דוגמא נוספת לאופן בו מערכת המשפט שואפת להגן על ילדים בהליכי גירושין ולשפר את איכות חייהם למרות פערי הדעות בין הוריהם.