נדחתה עתירת אם יחידנית להכרה בילדים שייוולדו מפונדקאות כילדיה בשל קשר גנטי לאחיהם

אישה בת למעלה מחמישה עשורים, אם לחמישה ילדים שנולדו באמצעות תרומות זרע וביצית, ביקשה לקבל הכרה משפטית כאם לילדים עתידיים שייוולדו מהעוברים המוקפאים שברשותה – בטענה לזיקה גנטית בינם ובין ילדיה הצעירים, וביקשה לעשות זאת באמצעות הליך פונדקאות בחו"ל. בית המשפט למשפחה דחה את בקשתה לאחר שנדרש לסוגיה חסרת תקדים בזירה המשפטית בישראל.

הבקשה: "לא מסוגלת לזרוק את העוברים שנותרו לי"

המבקשת, שבמהלך השנים הפכה לאם יחידנית לחמישה ילדים, פעלה במסלולים שונים של תרומות – תחילה ילדים מתרומת זרע, ובהמשך באמצעות תרומת ביצית, עד לידת שני ילדיה הקטנים מתרומת זרע זהה, אך ביציות שונות. בגיל 53, כאשר ברשותה עוד שלושה עוברים מוקפאים, פנתה לבית המשפט והביעה את רצונה לשמר את המשך הרחבת המשפחה, גם אם לא ביכולתה להרות בשנית בעצמה. לשם כך פנתה להליכי פונדקאות מעבר לים, ועתרה להכרה מראש כאם לילדים שייוולדו – בנימוק כי בינם ובין ילדיה הקיימים קיים קשר גנטי של "אחוות דם".

בדבריה לבית המשפט הסבירה האישה כי העוברים עבור ילדיה הם "אחים גנטיים" והוסיפה: "לא אוכל לשאת בליבי את המחשבה שאאלץ להשליך את העוברים, המהווים את רכושי הבלעדי והרגשי". היא ביקשה לממש את חלומה להקים משפחה רחבה, ולהביא לעולם גם את הילדים שנותרו קפואים, הפעם בדרך של פונדקאות.

המדינה: החוק לא מכיר בהכרת הורות על סמך אחאות בלבד

נציגי המדינה התנגדו בחריפות. לשיטתם, הדין בישראל מתווה מסלולים ברורים לקביעת הורות – לרבות קשר גנטי אישי, קשר פיזיולוגי (כלומר אם נושאת), אפשרות לאימוץ וזיקה מיוחדת (כמו "זיקה לזיקה"). אולם, לא מוכר מודל משפטי המכיר בהקניית הורות על בסיס קשר של אחאות בלבד. לגישת המדינה, אין צדק להיעתר לבקשת המבקשת, שכן החוק אינו מאפשר קביעת הורות רק עקב זהות מקור התרומות בין ילדים.

• הורות משפטית ניתנת בישראל בארבעה מסלולים בלבד, שאינם כוללים אחאות כבסיס להכרה אוטומטית בהורות.
• פונדקאות בחו"ל מוסדרת על פי קריטריונים מחמירים, ויישום זכויות בארץ כפוף לחוק המקומי.

הכרעת השופט: אין להעניק הכרה בהורות על סמך קשרי אחים

בהכרעתה סקרה השופטת את הפסיקה הקיימת תוך הדגשה שטרם נידונה שאלה זו בהרחבה בבתי המשפט. השופטת חידדה כי ההכרה בהורות אינה יכולה להתבסס בלעדית על הזיקה הגנטית בין הילדים, וכי יש לפעול במסגרת הכללים שהחוק בישראל קובע לגבי הורה מוכר משפטית.

הפסיקה הדגישה שלא הוכרו תאי רבייה, כגון זרע, ביציות או עוברים מופרים, כ"רכוש קנייני" במשמעות הרגילה של המונח. בהתאם לכך, זכויות השימוש בהם אינן מעניקות אוטומטית הורות או זכות לדרוש הכרה משפטית טרם הלידה.

• המשפט הישראלי אינו מכיר בכך ש"אחאות גנטית" מספיקה לצורך הכרה כהורה.
• לפי דברי השופטת, הרחבת הדין מחייבת חקיקה ברורה ומסודרת, שאינה קיימת.

ההיבט האנושי לעומת מגבלות המשפט

שיקול הדעת המשפטי לא התעלם מהצד האנושי שבבקשת האם: בית המשפט ציין כי אין להקל ראש ברגשות המבקשת ובכמיהתה להעניק לאחיה הקיימים אחים נוספים ביולוגיים. חרף זאת, קבעה השופטת כי חקיקה מפורשת היא שמעניקה את הסמכות להגדיר כלל חדש – לא פסיקת בתי המשפט.

נוכח אלו, נדחתה הבקשה מבלי שנפסקו כנגד האישה הוצאות משפט, וזאת לאות הוקרה לכנות רגשותיה ומניעיה בדרך ההתנהלות בדיון.

• המקרה ממחיש את גבולות ההכרה המשפטית בהורות ואת חשיבות ההתאמה לחוק הקיים.
• רגשות אישיים וכמיהה הינם חשובים, אך אינם מספיקים בכדי לשנות את הדין ללא הליך חקיקתי.

נקודות עיקריות להמשך

המקרה יוצר תקדים תקשורתי בהיעדר הסדרה ברורה לסוגיות אלו בישראל. אם יתבצעו שינויים בחוק, ייתכן ומקרים דומים בעתיד יקבלו מענה שונה. לנוכח מורכבות הסוגיה, צפויה התמודדות מתמשכת בין אתגרי הרפואה המודרנית ומסלולי הורות לא שגרתיים לבין מסגרות החקיקה בארץ.

• בישראל, ההכרה בהורות אינה חורגת מהמסלולים הקבועים בדין.
• שיקולי מדיניות רחבים, מוסריים ומשפטיים מעורבים בקביעות מסוג זה.
• מומלץ לאנשים הנמצאים במצבים דומים להיוועץ בייעוץ משפטי מתאים.

ההתפתחות המשפטית בתחום המשפחה, הפונדקאות וההורות קוראת לפתרונות שיתמודדו עם הכמיהות האישיות לצד הצורך בשמירה על הקווים הברורים של החוק והמשפט בישראל.