נדחתה בקשת פסילת דיינים של בעל המסרב לגט; המעצר נותר בעינו וההליך יימשך

בית הדין הרבני האזורי במרכז דחה בשבוע שעבר בקשה לפסילת דיינים שהוגשה על ידי בעל המסרב לתת גט לרעייתו. ההרכב, שהורה בעבר על מעצרו לצורך הבטחת התייצבותו לדיונים והתקדמות ההליך, קבע כי הטענות לפסילה אינן מבוססות, וכי אין בהן כדי להצביע על משוא פנים. לצד זאת הבהיר בית הדין כי ההליך ימשיך להתקדם במטרה להביא לסיום פרשת העגינות ולהבטיח את זכויות האישה וארבעת הילדים הקטינים.

הרקע: החלטות קודמות והימנעות מהתייצבות

התיק החל עוד קודם לכן, כשבית דין רבני בדרג גבוה יותר חייב את הבעל למסור גט. לאחר מכן הועבר הדיון לבית דין אזורי במחוז המרכז, אשר קבע מועדים רבים לשמיעת הצדדים. על פי החלטות קודמות, הבעל לא התייצב לדיונים לאורך פרק זמן משמעותי, דבר שעיכב את בירור הסכסוך ופגע ביכולתו של בית הדין לקדם את פתרון הסכסוך בדרך ראויה.

משניכר כי ההימנעות מתמשכת, הוטלו על הבעל צווי הגבלה מנהליים, בהם הגבלות על שימוש ברישיון הנהיגה והגבלות פיננסיות. בנוסף התקבלה החלטה עקרונית לשקול חיוב במזונות לאישה מעוכבת – מושג שבבסיסו העיקרון כי כאשר האישה נותרת כבולה לנישואין בשל סירוב בן הזוג, ניתן לשקול סעד כלכלי להבטחת קיומה.

מאמצי האכיפה והמעצר

עם החרפת ההשתמטות, נדרשו הרשויות לאתר את הבעל. לפי האמור בהחלטה, התערבותם של גורמים שונים סייעה לבסוף להביא למעצרו במהלך הקיץ. מעצר זה נועד בראש ובראשונה להבטיח את התייצבותו להליכים בבית הדין ולהרתיע מפני התחמקות חוזרת.

בית הדין הדגיש כי שלילת החירות אינה תכלית כשלעצמה אלא אמצעי אכיפה שנועד לאפשר את קיום הדיון, להסיר חסמים, ולהגן על אינטרס ציבורי ומשפחתי ראשון במעלה: זכותה של אישה להשתחרר מנישואין כובלים ולהסדיר את חייה, תוך שמירה על טובת הילדים.

בקשת הפסילה: הטענות והכרעת ההרכב

מיד לאחר המעצר, פנה הבעל באמצעות בא-כוחו בבקשה לפסילת ההרכב הדן בתיק. הטענה המרכזית הייתה כי ההחלטות הקודמות – ובפרט ההוראה להמשך המעצר עד להתייצבות – יוצרות מראית עין של משוא פנים. בית הדין דחה טענות אלה וקבע כי החלטות שיפוטיות, גם כשהן נוקבות, אינן מהוות עילה לפסילת דיינים, כל עוד התקבלו על בסיס נתונים רלוונטיים ותכליתן ניהול תקין של ההליך.

עוד נמסר כי חלק מטענות הבקשה נשענו על תיאורים חלקיים ואי-דיוקים, ואינן מעלות חשש ממשי לחוסר הוגנות. ההרכב ציין כי השאיפה היא לקיים משפט הוגן ויעיל, וכי סמכותו להורות על אמצעי אכיפה נועדה לשרת מטרה זו. לשון ההחלטה הייתה תקיפה, על רקע דפוסי ההתחמקות שהוצגו בפני בית הדין.

דרישות חד-צדדיות ועקרון אי-כפיית הסכמה פוגענית

לפי ההחלטה, הבעל התנה את הסכמתו למסור גט בחתימה על "הסכם" שמקנה לו משמורת מלאה על ארבעת הילדים ומטיל על האם חיוב במזונות עבורם, לצד ויתורים כספיים נרחבים מצדה. בית הדין ראה בדרישות אלה חריגות שאינן תואמות את נקודת המוצא בדיני משפחה: הסדרים ביחס למשמורת, מזונות ורכוש אמורים להיקבע לפי טובת הקטינים ושיקולים ענייניים, ולא כנגזרת של לחץ בהליך הגט.

ההרכב הבהיר כי גם כאשר מתנהלים מגעים להסכמות בין בני זוג, בית הדין אינו מאשר הסכמים שמקורם בכפייה או שמייצרים תוצאה לא סבירה הפוגעת בזכויות צד אחד או בילדים. לפיכך, דרישות מסוג זה אינן יכולות להוות תנאי למסירת גט.

תנאי כליאה ושירותי דת: האיזון בין זכויות לבין מניעת עידוד סרבנות

הבעל מוחזק כיום במתקן כליאה, ובמסגרתו ניתנים לו שירותים המיועדים לשומרי מצוות, לרבות לימוד ושירותי מזון בכשרות מהודרת, בהתאם לנוהלי המתקן. בית הדין העיר כי מצב שבו ניתנים תנאים המשמרים שגרת חיים נוחה יחסית, בעוד ההליך תקוע והאישה ממתינה לגט, עלול לשחוק את האפקטיביות של המעצר כאמצעי אכיפה.

עם זאת, צוין כי הגבלות אלו כפופות לשיקולים משפטיים ולנהלים החלים על מתקני הכליאה. בית הדין בחן חלופות, ובהן העברה למתקן אחר שמתאים יותר לתכלית המעצר, בכפוף להוראות הדין ולשיקולים מוסדיים. בסופו של דבר הוחלט לפנות לנשיא בית הדין הרבני הגדול לשקול קביעת בית דין מטפל אחר – לא בשל טענות לפסילה, אלא לנוכח שינויים במבנה הסמכות והצרכים הניהוליים של המערכת.

המשמעות המשפטית: מהי פסילת דיינים ומהן הסנקציות האפשריות

בקשה לפסילת דיינים נועדה להבטיח הליך הוגן כאשר קיים חשש ממשי למשוא פנים. עם זאת, מערכת המשפט, ובכללה בתי הדין הדתיים, מבחינה בין ביקורת שיפוטית לגיטימית על התנהלות צד לבין משוא פנים אישי. עצם העובדה שבית דין הטיל סנקציה או נקט לשון תקיפה בהחלטותיו לא מקימה כשלעצמה עילת פסילה. נדרש בסיס קונקרטי המצביע על פגיעה בלתי ניתנת לריפוי בהוגנות ההליך.

במקביל, עומדות לרשות בתי הדין מספר סנקציות שנועדו להבטיח ציות והתקדמות יעילה של ההליך: הגבלות מנהליות, צווים כלכליים, ולעיתים – כאשר אין מנוס – מעצר להבטחת התייצבות לדיונים או למניעת התחמקות. כלים אלה מופעלים באופן מדורג ובהתאם לנסיבות המקרה, תוך איזון בין זכויות היסוד של הצדדים לבין האינטרס של סיום ההליך והשבת היציבות למשפחה.

טובת הילדים והשלכות הסרבנות

במוקד ההליך ניצבים גם הקטינים. בית הדין עמד על כך שטובת הילדים מחייבת יציבות וקביעת מסגרות ברורות של משמורת, שהייה ומזונות, ללא תלות במחלוקת על הגט. ככל שמתארך הסכסוך, כך מתגבר החשש לפגיעה ברווחתם. לפיכך בית הדין שואף לקבל החלטות ביניים – בהתאם לנתונים שייאספו – כדי שלא ייווצר ואקום ניהולי וכלכלי הפוגע בילדים.

בבחינת דרישות הצדדים, מדגיש בית הדין כי כל החלטה בתחום המשמורת והמזונות תתקבל לפי עקרון העל של טובת הקטין, ובשקלול יכולות ההורים, מסגרות התמיכה הקיימות והצרכים המעשיים של המשפחה. דרישות שנועדו לשמש אמצעי לחץ אינן מתיישבות עם עקרונות אלה.

עיקרי ההחלטה שניתנה

• דחיית בקשת הפסילה נגד ההרכב מחוסר עילה המצדיקה חשש ממשי למשוא פנים.
• הותרת המעצר בעינו כאמצעי להבטחת התייצבות והתקדמות ההליך.
• ביקורת שיפוטית חריפה על התניה של מסירת הגט בדרישות חד-צדדיות הנוגעות למשמורת, מזונות וויתורים כספיים.
• עמדה עקרונית שלפיה טובת הילדים והוגנות כלכלית הם שיקולים עצמאיים ואינם כלי מיקוח בהליך הגט.
• פנייה לנשיא בית הדין הרבני הגדול לשקול קביעה מחודשת של בית דין מטפל מסיבות מוסדיות וסמכות מקומית, ולא מטעמי פסילה.

מה צפוי בהמשך

התיק יועבר לעיון נשיא בית הדין הרבני הגדול, שיקבע את המשך הטיפול וההרכב המוסמך. במקביל, צפוי בית הדין להמשיך לפעול בכלים הנתונים לו כדי להבטיח כי ההליך יתקדם, לרבות קביעת דיונים בעת הקרובה, בחינת סנקציות מתאימות לפי התפתחויות חדשות, והכרעות ביניים בענייני הילדים והסדרי החיים.

המסר המשפטי העולה מן ההחלטה ברור: בתי הדין אינם מקבלים מצב של קיפאון הנובע מסירוב למסור גט, אינם מכירים בתנאים שפוגעים באופן בלתי סביר בזכויות הצד האחר או בילדים, ומקפידים על כללי הוגנות דיונית. פסילת דיינים תתקבל רק במקרים חריגים שבהם הוצג חשש ממשי לאי-ניטרליות, שאינו מתקיים כאשר ההחלטות נשענות על שיקולים מהותיים ועל ניהול תקין של ההליך.

בסופו של יום, ההליך יתמקד בשתי תכליות משלימות: הסרת מכשולי הסרבנות ומתן מענה מיידי והוגן לצורכי המשפחה, ובפרט הקטינים; לצד שמירה על כללי הצדק הדיוני, כך שהכרעות שיתקבלו יהיו יציבות, צפויות וניתנות לאכיפה. עד למסירת הגט, ימשיכו בתי הדין לבחון את מנעד האמצעים שעומד לרשותם, במטרה להבטיח תוצאה הוגנת ויעילה במסגרת הדין.

הפרשה ממחישה את חשיבותו של פיקוח שיפוטי הדוק בהליכי גירושין מורכבים, ואת הצורך בהפעלת סמכויות באופן מאוזן: תקיף דיו למניעת התחמקות ושימור עוול, אך גם קשוב לזכויות הצדדים ולנהלים החלים על מתקני הכליאה והמערכת כולה. בכך מנסה המערכת להבטיח כי לא ייווצר שימוש לרעה בהליכי גירושין וכי כל החלטה תשרת את עקרון העל – עשיית משפט וצדק.