נדחתה בקשת אם לפעוט לצו הגנה נגד אב: בית המשפט קבע – לא הוכח סיכון ממשי לילד

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באזור הצפון, נדחתה בקשת אם לפעוט לקבל צו הגנה שימנע מהאב להיפגש עם בנם המשותף. טענות האם, שהאב מהווה סכנה לבנו בעקבות התנהגות מסוכנת לכאורה, לא התקבלו. בין היתר, עלה כי האב היה מעורב בתאונות דרכים עם הילד. יחד עם זאת, לטענת בית המשפט – לא נמצאה אינדיקציה למזג אלים או מסוכנות מצד האב כלפי הקטין.

רקע: חשש לשלום הילד – עילת הבקשה לצו

האם והאב נפרדו זה מכבר וביניהם בנם המשותף, בן שלוש. מאז הגירושין, מתקיימים ביניהם חילוקי דעות סביב ההסדרים הנוגעים לזמני השהות של האב עם הילד. בחודשים שקדמו לבקשה, טענה האם כי האב הולך ונעשה מסוכן יותר – בין היתר בשל שימוש בסמים ואלכוהול, נהיגה פרועה ואף שני מקרי תאונה שקרו כאשר הילד היה בחזקתו.

• האם ציינה שהאב שולח לה הודעות בעלות אופי מאיים ומטריד.
• ציינה כי פתחה נגדו הליכים לגביית מזונות בהוצאה לפועל.
• לדבריה, בתקופה האחרונה ההתנהלות הזו החריפה ושיאה – תאונה כאשר הילד רכב עם האב על אופנוע קטן ולא חבש קסדה ונחבל.

עמדת האב: הכחשות והדגשות לגבי המסוכנות

האב, מצידו, הכחיש כי הוא עושה שימוש בסמים ובאלכוהול באופן קבוע. הוא הדגיש כי התאונה האמורה הייתה קלה בלבד, והסכים שבינו לבין האם יחסיהם עשויים להיות טעונים ולעיתים נאמרו דברים שאפשר לפרשם כאיומים, אך מתנגד בתוקף להרחקתו מבנו. האב עמד על רצונו להמשיך להיפגש עם הילד באופן סדיר, כפי שנקבע בהסדרי הגירושין.

• האב הוסיף כי רוב החששות של האם נובעים ממחלוקות סביב ההורות ולא מהתנהגות מסוכנת אמיתית מצידו.
• לדבריו, היחסים עם הילד טובים והוא פועל למענו באופן הולם.

ממצאי בית המשפט: אין אינדיקציה לאלימות או מסוכנות כלפי הילד

במסגרת ההליך, בחן בית המשפט תסקיר עו"ס שהומצא לצדדים, וקבע שרמת המסוכנות המיוחסת לאב כלפי האם דווקא היא "בינונית", אך כלפי הקטין – לא נמצאה אינדיקציה לחשש ממשי. על פי החלטת בית המשפט, האם אכן הצליחה להוכיח שהאב שלח לה הודעות מאיימות, ואף לא הוכחש הדבר. אולם, בכך לא נמצא צידוק למנוע מהאב לשהות עם בנו.

• תסקיר עו"ס המליץ שלא להרחיק את האב מהילד.
• לאחר עיון בטענות, קבעה השופטת כי אין עדות להתנהגות אלימה או מסוכנת מצד האב כלפי בנו.

הערכת הנזק וקביעת בית המשפט

בהחלטתה, הדגישה השופטת כי יש הבדל בין תחושות סובייקטיביות של הורה ובין מסוכנות משפטית שמצדיקה הפעלת צו הגנה. בהקשר לטענות לגבי התאונה, עלה כי אף האם לא ראתה לנכון לפנות לטיפול רפואי לבנה בזמן אמת. בית המשפט אף העיר כי ייתכן ולאם עצמה חיבה לפעילות מוטורית מסוימת, לאחר שהתברר שהיא רוכשת לבנה כלי רכב קטנים כמו טרקטורון חשמלי, כך שלא נוצרה הפרדה גורפת בהתנהלות בתחום זה.

• הטענה על שימוש באלכוהול וסמים מצד האב לא נתמכה בראיות ממשיות.
• אין אינדיקציות לאלימות פיזית כלפי הילד, ואף לא לאירועים חריגים המסכנים אותו.

החלטה: צו הגנה רק בשליחת הודעות מאיימות – אך לא כלפי הילד

בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את עמדת האם באשר למסרונים המאיימים, ואכן קבע כי יש מקום להוציא צו הגנה שיאסור על האב להטרידה בהודעות נוספות, בשל המתח ביניהם. מאידך, הבקשה להרחיק את האב מהקטין – נדחתה.

בפסק הדין צוין שוב כי החשש לשלום הילד אינו מוצא לראיה, ולא הוכח כי ההתנהגות של האב מהווה סכנה לילד או ששורשיה במזג אלים או התפרצות מסוכנת.

סיכום

פסק הדין מחדד את האיזון העדין שבית המשפט מחויב לשקול במחלוקות בין הורים גרושים סביב טובת הילד. ההגנה על הקטינים עומדת בראש סדר העדיפויות, אך לא כל טענה או חשש מצד הורה מהווה עילה משפטית למנוע קשר עם ההורה השני. הליך מתן צו הגנה דורש הוכחות ברורות למסוכנות או לאלימות, ולא יינתן על סמך תחושות בלבד.

התוצאה: צו הגנה ניתן לגבי האם בשל מסרונים מאיימים, אך לא כלפי הקטין. זמני השהות בין האב לבן יימשכו כסדרם, בכפוף למעקב גורמי הרווחה אם יידרש בעתיד.