נדחתה בקשת אישה לבטל הסכם גירושין שנחתם ימים ספורים קודם: "לא הוכחה כפייה, מדובר בהסכם סביר בנסיבות"

בית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז דחה לאחרונה תביעה של אישה שביקשה לבטל הסכם גירושין ימים ספורים לאחר שאושר. האישה טענה כי חתמה מתוך לחץ ולנוכח כאב ראש משמעותי, אך בית המשפט קבע כי לא הוצגה תשתית ראייתית לכפייה או הטעיה, וכי ההסכם סביר בהינתן נסיבות המקרה, ובראשן נכותו הקשה של הבעל לשעבר.

רקע: נישואין ארוכים והסכמה לחלוקה לא שוויונית

בני הזוג נישאו בתחילת שנות התשעים והקימו משפחה. במהלך השנים אירעה לבעל לשעבר תאונת עבודה, שבעקבותיה נותר בנכות תפקודית משמעותית בארבע הגפיים והוא מתקיים מקצבאות סוציאליות. מצב רפואי זה מלווה את המשפחה מזה למעלה משני עשורים והשפיע על אורחות חייהם ועל חלוקת הנטל הכלכלי.

לאחר תקופת פרידה, חתמו הצדדים בסוף שנת 2020 על הסכם גירושין. ההסכם כלל חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף: 55% מהנכסים הוקצו לבעל לשעבר ו-45% לאישה. במקביל נקבע כי עד לפירוק השיתוף בבית המגורים יישא הבעל לשעבר בתשלום חודשי בסך 6,000 שקלים לאישה.

כשבוע לאחר שההסכם אושר בבית המשפט, פנתה האישה בתביעה לביטולו. לטענתה, ההסכם מקפח אותה, נחתם תחת לחץ שהופעל עליה בטרם הדיון, ובזמן שחשה ברע בשל מיגרנה. היא הוסיפה כי לא הבינה את מכלול ההשלכות וכי נפלה בהסכמה פגם המצדיק ביטול על יסודות של טעות, הטעיה, עושק וכפייה.

טענות הצדדים: לחץ וכאב ראש מול הבנה והוגנות

האישה מסרה כי טרם הדיון הוצבה בפני עובדה מוגמרת, תוך שגורמים משפטיים האיצו בה להסכים לחלוקה שנקבעה. לדבריה, מצבה הרפואי הזמני והשפעתו על שיקול דעתה לא קיבלו משקל, וממילא לא ניתנה לה שהות מספקת לבחון חלופות.

מנגד, הבעל לשעבר טען כי ההסכם גובש לאחר מגעים מוקדמים ומתוך מודעות מלאה של שניהם למצבו הרפואי ולצרכיו הכלכליים. לדבריו, חלוקת הרכוש שיקפה איזון ראוי והוגן בין זכויות הצדדים לבין הנסיבות החריגות של נכות מתמשכת שמונעת ממנו פרנסה. עוד הוסיף כי לא הופעל לחץ פסול וכי האישה לא הציגה ראיות ממשיות התומכות בגרסתה.

המסגרת המשפטית: מתי אפשר לבטל הסכם גירושין

הסכמי גירושין נבחנים בשני מישורים: כמסמך חוזי המשקף מפגש רצונות, וכהסדר אישי הזקוק לאישור בית המשפט. האישור השיפוטי אינו פורמלי בלבד; בטרם אישורו, בית המשפט נוהג לבחון אם הצדדים מבינים את תוכנו ומשמעותו ואם נכרת בהסכמה חופשית. בשל כך, ביטול הסכם שאושר דורש טעמים כבדי משקל.

במשפט החוזים מקובלות עילות ביטול כגון טעות, הטעיה, כפייה או עושק. ברקע זה חשוב להבחין בין טעות מהותית לבין "טעות בכדאיות העסקה" – כלומר חרטה או הבנה מאוחרת שהעסקה פחות משתלמת מהמצופה. חרטה כשלעצמה אינה עילה לביטול. כדי לבסס כפייה, יש להראות לחץ בלתי הוגן שמנע גמירות דעת ובחירה חופשית. לצורך הטענה לעושק נדרש להצביע על ניצול מצוקה או חולשה כדי להשיג תנאים מקפחים באופן חריג.

ככלל, בתי המשפט נמנעים מלהשיב גלגל לאחור כאשר ההסכם אינו כולל סעיפים חריגים, וכאשר ניכר שהצדדים הבינו את המשמעות ופעלו בתבונה יחסית. ככל שההסכם אושר לאחר דיון שבו נשאלו הצדדים על הבנתם, כך יקשה לטעון בדיעבד כי ההסכמה פגומה.

הכרעת בית המשפט: לא הוכחה פגיעה ברצון החופשי

השופטת שדנה בתיק ציינה כי מחומר הראיות עלה שהאישה לקחה חלק פעיל בניסוח המתווה טרם הדיון באישור ההסכם. מהעדויות ומהמסמכים עלה כי קדמו לאישור פגישות ותיאומים בין הצדדים במטרה להגיע להסכמה על חלוקת הרכוש, לרבות ההכרעה בדבר 55% לטובת הבעל לשעבר והתחייבות לתשלום חודשי זמני.

באשר לטענה בדבר לחץ פסול, קבעה השופטת כי לא הובאה ראשית ראיה לתמוך בגרסה זו. העובדה שהאישה התמודדה עם כאב ראש ביום הדיון אינה מספיקה לבדה כדי לקבוע כי נפגעה יכולת הבחירה שלה, בייחוד כאשר ההסכם נדון והוסבר, והאישה אישרה שהיא מבינה את משמעותו. היעדר תיעוד רפואי רלוונטי או עדות קונקרטית ללחצים בלתי סבירים פעלו לחובתה.

עוד נקבע כי גם אם בדיעבד סברה האישה שהיא יכלה להשיג תנאים טובים יותר, הרי שזהו לכל היותר מקרה של "טעות בכדאיות העסקה" – חרטה כלכלית שאינה מקימה עילה לביטול הסכם שאושר כדין. בית המשפט הדגיש כי ההסכם אינו כולל תנאים מפלים או חריגים במיוחד, וכי וויתורים נקודתיים מצד האישה משתלבים בהסדר כולל שנועד להתחשב במציאות חייהם של הצדדים, לרבות מצבו הרפואי הארוך-טווח של הבעל לשעבר.

בבחינת התוכן המהותי של ההסכם קבעה השופטת כי החלוקה הלא שוויונית נומקה בנסיבות מיוחדות ואינה חורגת ממתחם הסבירות. מנגנון התשלום החודשי נועד להבטיח יציבות כלכלית זמנית לצד פירוק השיתוף בבית המגורים, ולא נמצאו ראיות לכך שהוא הושג תוך ניצול חולשתה של האישה או תוך קיפוח בולט של זכויותיה.

התוצאה: דחיית התביעה והטלת הוצאות

בסיכומו של דבר נדחתה התביעה לביטול ההסכם. בית המשפט ציין כי ההסכם אושר לאחר בחינה מספקת, כי לא הוכחו הטעיה, כפייה או עושק, וכי ההסכם מאוזן ביחס לנסיבות ההליך. האישה חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקלים לטובת הבעל לשעבר.

ההכרעה ממחישה את הקושי המעשי והמשפטי בביטול הסכמי גירושין שאושרו, במיוחד כאשר אין תשתית ראייתית לפגם מהותי בהסכמה. בתי המשפט מייחסים משקל רב ליציבותם של הסכמים משפחתיים, מתוך מטרה למנוע התדיינויות חוזרות ולהגן על הסתמכות הצדדים.

משמעויות רחבות וטיפים פרקטיים לצדדים בהליכי גירושין

המקרה הנוכחי מדגיש כי על מי שנכנס למשא ומתן לקראת הסכם גירושין לוודא הבנה מלאה של התמונה: היקף הנכסים, חובות משותפים, השלכות המס, ותכנון לעתיד. מומלץ להיערך מבעוד מועד, לבחון חלופות לחלוקה, ולהעלות את השיקולים המהותיים טרם אישור ההסכם בפני בית המשפט.

עוד חשוב לדעת: טענות בדבר לחץ או מצוקה רפואית בעת החתימה מחייבות תימוכין מפורטים ורציניים, כגון תיעוד רפואי, עדויות של גורמים שהיו נוכחים או אינדיקציות התומכות בכך שהרצון החופשי נפגם. בהיעדר ראיות ממשיות, בית המשפט יתקשה להתערב בהסדר שאושר.

לצד זאת, יש מקרים שבהם ביטול או שינוי אפשריים – למשל כאשר מתגלה מידע מהותי שלא נמסר, או כאשר התנאים קיצוניים ומקפחים באופן חריג. אולם מקרים אלה חריגים, ובתי המשפט יידרשו לראות קשר ברור בין הפגם לבין תוכן ההסכם.

• אישור שיפוטי של הסכם גירושין מקנה לו יציבות ומעמד מיוחד; ביטולו דורש עילה מבוססת.
• טעות בכדאיות העסקה – כלומר חרטה כלכלית – אינה מספקת לביטול הסכם.
• כדי להוכיח כפייה, יש להצביע על לחץ בלתי הוגן שפגע ברצון החופשי באופן ממשי.
• חלוקה לא שוויונית של רכוש אינה פסולה כשלעצמה אם היא מנומקת בנסיבות הצדדים ונופלת בגדר הסביר.
• תיעוד מוקפד של המשא ומתן, ייעוץ עצמאי והבנה מלאה של ההסכם עשויים למנוע מחלוקות עתידיות.

המסר המרכזי מפסק הדין הוא כי בית המשפט יגן על רציפות ההסכמות ועל הוודאות העסקית-משפחתית שהן יוצרות, כל עוד ההסכם משקף הבנה ובחירה. ככל שחולפת תקופה קצרה בין החתימה לניסיון הביטול, כך מתחדדת הדרישה להציג בסיס מוצק לקיומו של פגם אמיתי בהסכמה. בהיעדרו, ההסכם ייוותר על כנו, גם אם מי מהצדדים סבור בדיעבד כי היה יכול להשיג תנאים מיטיבים.