זכויות בן זוג בבית המשותף: כשנושים מתמודדים עם הסכם גירושין

מחלוקות הנוגעות לחלוקת רכוש בין בני זוג שעברו גירושין צפות לעיתים מחדש כאשר מתעוררים אינטרסים של צדדים שלישיים, כגון נושים. מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה מדגיש כיצד זכות המתגבשת מתוך הסכם גירושין עלולה להימצא בתחרות ישירה עם דרישותיהם של נושים לגבות חובות שהצטברו לאחר הגירושין.

רקע: הסכם גירושין והעברת זכויות בבית

בני זוג שחיו בנישואין למעלה משלושים שנה, נפרדו לאחריות משותפת ולארבעה ילדים בוגרים. במסגרת פרידתם, בשנת 2013, הם יצרו הסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט. על פי ההסכם, הוסדר כי זכויות הבעל בבית המגורים המשותף יועברו לאישה, וזאת במסגרת חלוקת הרכוש והאיזון הכספי ביניהם. במקביל, האישה התחייבה לויתורים אחרים, והבעל נטל על עצמו את מחויבות ההעברה בפועל, בין היתר באמצעות ייפוי כוח קבוע שיאפשר את רישום הבית על שמה.

במישור המעשי, ההעברה לא הושלמה — חלקו של הבעל בבית לא נרשם באופן פורמלי על שם האישה, למרות תוקפו המחייב של הסכם הגירושין.

הקשר שבין עיקולים למחלוקת בין בני הזוג

בחלוף מספר שנים, צצו חובות ניכרים שנוצרו על ידי הבעל, שמקורם בהתנהלותו העסקית או האישית לאחר אישור ההסכם. כתוצאה, שלושה גורמים שונים — ביניהם רשויות ציבוריות לאכיפת קנסות והרשויות הממשלתיות לגביית מיסים, וכן נושה פרטי — פנו אל בית המגורים והטילו עליו עיקולים, מתוך תקווה לגבות ממנו את החובות.

האישה, שראתה כיצד המימוש של חלקה בבית עומד בסכנה, פנתה בתביעה לבית המשפט, בדרישה להורות על העברת מלוא הזכויות על שמה ולבטל את השפעת העיקולים שהוטלו תוך כדי תנועה.

עמדות הצדדים — בין זכויות הנשים לבין האינטרס של הנושים

• האישה הדגישה כי הסכם הגירושין, שאושר על ידי שופט, מקנה לה זכות משותפת לבית שפעם חולק לשניים, וכי העסקה הרכושית בין בני הזוג הוסדרה ונקבעה מראש.
• מצידם, הנושים טענו כי לפי רישומי המקרקעין, הבעל עדיין בעל הזכויות בבית, ולאחר מחיקתה של הערת אזהרה לטובת האישה — הגביה שלהם עדיפה וחריפה יותר משפטית.

הבעל לשעבר תמך בעמדת אשתו לשעבר ואף הצטרף אל התביעה, תוך שהוא פונה כלפי הנושים בהודעת צד שלישי.

הכרעת בית המשפט: זכויות היושר גוברות

בית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע בשאלת העדיפות: האם גוברות זכויות האישה, שזכתה להבטחה ולהתחייבות מהותית ומוקדמת בדבר העברת חלקו של הבעל בדירה, או שמא עדיפים האינטרסים של הנושים, שהוטמעו בנכס עקב חובות הבעל.

המשפט עמד על כך שכאשר קיים הסכם גירושין תקף, המהווה חלק מאיזון המשאבים בין בני הזוג, הרי שזכותה של האישה היא לא רק חוזית משום ההתחייבות של בן הזוג, אלא מגיעה למעמד מעין-קנייני — כלומר: זכות שיש לה משקל של זכות קניין ממשית, גם אם לא נרשמה פורמלית.

בהקשר זה, בית המשפט הסביר כי עיקול שמוטל על זכויות במקרקעין אינו מסוגל 'לתפוס' יותר משהיתה בפועל לבעל הנכס בעת יצירת ההתחייבות; כאשר הזכות כבר הוקנתה לאישה כחלק מהסכם מאושר, אין בידי הנושים לבטל עסקה שעוצבה בעבר, במיוחד כאשר החובות אינם קשורים ישירות לבית.

עוד נקבע, כי מחיקת הערת אזהרה — רישום שהגן על זכותה של האישה — אינה פוגעת בזכויות מהותיות שהוקנו לה בהסכם. בנוסף, צדדים שלישיים כדוגמת הרשויות, להם אמצעים רחבים ואחרים לגביית חוב, אינם רשאים להדיר זכויות שנרכשו ביושר בעקבות חוזה גירושין.

נקודות חשובות בהחלטה

• הסכם גירושין בעל תוקף שיפוטי יוצר זכויות ממשיות שגם הנושים צריכים להתחשב בהן.
• זכויות שנוצרו עבור בן זוג במסגרת איזון משאבים אינן מתבטלות כאשר הרישום לא הושלם — אם התקיימו כל יתר דרישות ההעברה.
• הסדרים חוזיים בתוך המשפחה עשויים להיות עדיפים במקרים מסוימים על פני זכויות הנושים, במיוחד כאשר החובות נוצרו לאחר הגירושין.
• הדרך שבה רשויות המדינה (לדוגמת מרכזי גביית קנסות) ואחרים פועלים לגבייה אינה גוברת על זכויות מהותיות של בן/בת זוג לשעבר שנקבעו בפסק דין.

סיכום

המאבק סביב דירת המגורים, שהחלה כהסכם ברור בעת הגירושין, קיבל ממד נוסף כאשר התווספו נושים לתמונה. פסק הדין ממחיש את המשקל הרב שייתן בית המשפט להסדרים רכושיים שנקבעו בין בני זוג, במיוחד כשהם נחתמים ומקבלים תוקף שיפוטי במסגרת איזון המשאבים. בכך ייחד הדין עדיפות לזכות האישית-חוזית של בן הזוג לשעבר בקבלת הדירה, גם בהעדר רישום פורמלי, על פני דרישות הנושים. החלטה זו מהווה תזכורת לחשיבות קיום מלא של הוראות הסכם הגירושין, לא רק כלפי הצדדים הישירים אלא גם מול צדדים שלישיים, ומדגישה את השפעתם של הליכים פורמליים ומושגים דוגמת 'זכות שביושר' ו'סדרי עדיפות' בנכס המשפחתי.