האם הגנטית זכתה להכרה משפטית באימהות ללא צו הורות

פסיקה חדשה מבית המשפט לענייני משפחה מדגישה את חשיבות ההכרה בהורות גנטית, גם כאשר האם החד-הורית עוברת הליך פונדקאות בחו"ל. פסק הדין מתמודד עם שאלות משפטיות מורכבות סביב הליכי הורות, פונדקאות והבדל שבין בעלת הביצית ליולדת.

רקע: הורות ופונדקאות – המציאות והאתגר המשפטי

במרכז המקרה עומדת אישה, אשר הביאה לעולם ילד באמצעות פונדקאות בארצות הברית. הביצית ששימשה להפריה הייתה שלה, בעוד הזרע סופק מתורם שאינו ידוע וזהות היולדת (הפונדקאית) אף היא אינה אם גנטית לילד. עוד טרם הלידה, פנתה האם לבית המשפט בישראל בבקשה להכיר בה כאם המשפטית של הילד שיוולד. הבקשה התבססה על כך שמקורה של ההורות בזיקה הגנטית הברורה, והיא ההורה היחיד שעומד לצד הילד.

מדובר בפעם השנייה בה האם פועלת בדרך זו, לאחר שבעבר עברה תהליך זהה ביחס לבתה הבכורה.

הטענות המרכזיות – האם הגנטית מול עמדת המדינה

המדינה הביעה התנגדות להכרה האוטומטית באימהות על סמך קשר גנטי בלבד. עמדתה התבססה על ההבחנה בדין הישראלי, לפיה האם היולדת – היא הפונדקאית – מוגדרת כברירת מחדל כאם המשפטית של הילד. המדינה טענה כי הכרה באם הגנטית דורשת מעבר לבדיקה מדעית גם קיום הליך נוסף, המכונה "צו הורות פסיקתי".

עוד טענה המדינה לחוק תרומת ביציות, לפיו הילד שנולד אינו נחשב ילדה של תורמת הביצית, אלא של הנתרמת – היולדת. לטענתה, אם לא יידרש הליך משפטי נוסף, כל תורמת ביצית תוכל להיות מוכרת כאם משפטית ללא כוונה אמיתית ליטול אחריות הורית.

פסיקת בית המשפט – מהות ההורים המשפטיים

השופט הבכיר הדגיש בהחלטתו כי הזיקה הגנטית, כלומר ההתאמה הביולוגית בין האם לילד, היא הבסיס הראשי למעמד ההורים במשפט הישראלי. עם זאת, הכרה אוטומטית במעמד זה אינה מובן מאליו, ועל האם להגיש בקשה מפורשת בפני בית המשפט לשם הכרה כאם. בית המשפט סבר שמדובר בנוהג סביר, שנועד למנוע מצב בו תורמות ביצית יזכו במעמד משפטי מבלי שהתכוונו לכך או ללא רצון לקחת אחריות.

אבחנה עיקרית בפסיקת השופט התבססה על מערכת התנאים שצריכה להתקיים לצורך הכרה בהורות:

• הגשת בקשה רשמית על ידי האם הגנטית להכרה כאם משפטית.
• הצגת ראיות מדעיות המוכיחות קשר גנטי – במקרה זה בדיקת רקמות שהוצגה לבית המשפט איששה התאמה גבוהה ביותר בין האם לילד.
• הוכחת ויתור מודע של הפונדקאית על זכויותיה כהורה, באמצעות אסמכתא מפסק דין מחוץ לישראל.
• היעדר חשש להורות משולשת (כלומר, מצב בו יהיו יותר משני הורים רשומים לילד), שכן גם תרומת הזרע במקרה זה אנונימית.

בית המשפט הדגיש שתנאים אלה מבטיחים שהתואר "אם משפטית" יינתן למי שמבקשת להיות ההורה בפועל, ושאין סיכון כי תורמות ביצית תזכינה בכך בניגוד לרצונן.

התאמת הדין הישראלי למציאות החדשה

מעמד ההורים בישראל מתבסס שנים רבות על קשר לידה – היולדת היא האם. החידוש המרכזי בפרשה זו טמון בכך שלא בכל מצב מתאים חוקי הפונדקאות וההולדה הישראליים, במיוחד כאשר העסק התרחש מעבר לים. בית המשפט הבהיר שחוקי תרומת ביציות והפונדקאות בישראל נועדו למצבים בהם מעורבים זוגות, יולדות או תורמות בנושאים מקומיים, ולא מתייחס ישירות להליכי פונדקאות שנעשו במדינות אחרות.

נוסף על כך, הודגש כי האינטרס הראשון במעלה הוא טובת הילד. במקרה בו אין הורה אב, והאם הפונדקאית כבר ויתרה על זכויותיה, הותרת הילד ללא אם משפטית עלולה לפגוע בו משמעותית – הן ברישום האזרחי והן בזכויות אחרות.

השלכות והעתיד

החלטה זו מציבה מסר חד וברור עבור יחידים ובני זוג הפונים להליכי פונדקאות ותרומת ביצית. בעוד שהמדינה שואפת להסדיר את סוגיית ההורות בדרך יציבה וזהירה, בית המשפט העניק משקל מיוחד למקרה בו הזיקה הגנטית מובהקת, והתנאים הפורמליים להכרה מתקיימים במלואם.

ייתכן שככל שיתרבו מקרים מסוג זה בעתיד, ידרשו המחוקקים לתת מענה עדכני שיתאים למציאות המתפתחת, במיוחד בעידן הגלובליזציה והרפואה המתקדמת.

נקודות עיקריות מהפסק

• האם הגנטית שהביאה ילד לעולם בפונדקאות בחו"ל הוכרה כאם משפטית בארץ, ללא צורך בצו הורות נוסף.
• הדיון התנהל על רקע התנגשות בין הזיקה הגנטית לבין מעמד היולדת.
• בית המשפט קבע שעל הגנטיקה להתקבל כעקרון מרכזי, והתנאים להכרה בהורות מובטחים באמצעות בקשה יזומה וראיות מוצקות.
• המדינה ביקשה להחיל פרשנות מצמצמת של החוקים הנוגעים לתרומת ביצית ולפונדקאות – אך עמדתה לא התקבלה.
• הפסיקה תחול ככל הנראה גם על מקרים עתידיים, כל עוד ההליך מבוצע בחו"ל ואין פגיעה בזכויות צדדים שלישיים.

בית המשפט ביסס החלטתו גם על ניסיון העבר – מקרה דומה של אותה אם חד-הורית קיבל הכרה רשמית בבית המשפט לגבי בתה הראשונה, והפעם לא נמצא טעם לסטות מההחלטה.

לסיכום, פסק הדין משקף שינוי בגישה כלפי הורות וסדרי רישום מרגע שמדובר בקשר גנטי מובהק ובהסכמה פורמלית של כל הצדדים המעורבים.