גבר תבע זכויות בדירת זוגתו לשעבר — בית המשפט דחה: "לא הוכח שיתוף רכושי"

מקרה משפטי נדיר נדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, כאשר גבר תבע לקבל זכויות בנכס שנמצא בבעלות זוגתו לשעבר והוריה. למרות ששהו יחד תחת קורת גג אחת שנים רבות, השופטת קבעה: לא הוכח שיתוף כלכלי בין הצדדים שלא באמצעות רישום פורמלי או עדויות משמעותיות.

הסכסוך: תביעה לזכויות בדירה לאחר פירוד ממושך

התובע והנתבעת חיו יחד כידועים בציבור למעלה משבע עשרה שנים, ולשניים יש שתי בנות משותפות. הדירה שבמרכז המחלוקת נרכשה זמן קצר לפני שהתובע הצטרף למשפחה, ונרשמה בטאבו על שם האישה והוריה, כל אחד מחזיק בשליש מהזכויות. כיסוי המשכנתה נעשה גם הוא על שם שלושתם, והיא עמדה על סך של יותר מחצי מיליון שקלים.

לאחר שנפרדו, פנה הגבר לבית המשפט וטען כי אף על פי שהדירה לא נרשמה גם על שמו, הייתה הבנה נסתרת בינו ובין זוגתו לשעבר ולפיה הנכס יחולק ביניהם בנוסח של "שיתוף בר-השגה", כלומר, הדירה תהיה בבעלות משותפת של השניים. טענתו התבססה בעיקר על העובדה כי סייע לדבריו בתשלומי המשכנתה, יחד עם דודו.

• התובע גרס כי נטל חלק משמעותי במימון הדירה וההחזרים החודשיים, ולכן זכותו לחלק מהנכס.
• התובע טען כי חלה עליהם "הלכת השיתוף" — מושג משפטי המתייחס לחלוקת רכוש שנצבר יחד לבני זוג אשר חיים כנשואים לכל דבר, גם ללא נישואים פורמליים.
• בשל כך דרש פיצוי כספי משמעותי בגין חלקו בדירה, על אף שכבר נמכרה בעת הגשת התביעה.

גרסת ההגנה: לא התקיים שיתוף כלכלי

לעומת זאת, הנתבעת הכחישה כל השפעה של בן זוגה לשעבר על רכישת הדירה או מימון המשכנתה. לדבריה, בשנות מגוריהם המשותפות לא השתתף בן הזוג בהוצאות ולא תרם כלל לתשלומים על הדירה, אפילו כאשר התמודדה בעצמה עם מחלה קשה ונאלצה לבקש עזרה מהמשפחה המורחבת.

• הנתבעת הציגה את העובדה שהדירה נרכשה עוד לפני תחילת הקשר עם התובע, ושולמו עליה תשלומים משמעותיים רק על ידי משפחתה.
• היא הדגישה כי הקשר ביניהם לא התאפיין בשותפות כלכלית: ניהלו חשבונות בנק נפרדים ולא היו הסכמות לגבי שיתוף מסוים ברכוש שנצבר.
• סיפרה כי כאשר חלתה והתקשתה לעמוד במשכנתה, פנתה לדודו של התובע לקבלת סיוע חד פעמי בלבד, תוך התחייבות להחזירו בעצמה.

הכרעת בית המשפט: אין זכות שיתוף, אין זכאות לפיצוי

לאחר בחינת מערכת היחסים, התרשמות מהעדויות וסקירת נסיבות המקרה, נקבע בפסק הדין כי לא הוצג כל מסמך, ראיה או עדות ממשית התומכים בגרסת התובע. השופטת הציגה מספר נקודות מפתח אשר היוו בסיס לפסיקה:

• התובע לא הוכיח שנשא בפועל בתשלומי המשכנתה, לא הוצגו ראיות בנקאיות התומכות בכך ולא הובאה עדות של הדוד המדובר.
• בעוד הדירה נרכשה ונרשמה על שמה של בת הזוג והוריה בלבד זמן רב לפני תחילת החיים המשותפים, לא ניתן היה להצביע על שותפות ברורה או על הזדהות רכושית.
• ההפרדה הכלכלית לאורך השנים, כפי שהתבטאה אף בניהול חשבונות פרטיים, חיזקה את העמדה כי לא התהווה בין השניים שיתוף רכושי המזכה את התובע בזכויות מהותיות בדירה.

השופטת קבעה כי עצם העובדה שבני זוג חיים בצוותא והקימו משפחה אינה מספיקה ליצירת זכות בנכס שנרכש בנפרד, אלא אם הוכח מעבר לכל ספק שמתקיימת הבנה או התנהגות משותפת המציגה שותפות כלכלית בפועל.

מהי הלכת השיתוף?

"הלכת השיתוף" עוסקת במצבים בהם בית המשפט מכיר בזכויות כלכליות של בני זוג אחד ברכושו של האחר, גם כאשר רכוש זה לא נרשם פורמלית על שמם. חלותה של הלכה זו תיבחן לפי אורח חיים משותף, ניהול כלכלי משותף, והשקעות ממושכות ברכוש.

במקרה זה, מאחר שמדובר היה במערכת יחסים בה כל צד המשיך לנהל ענייניו הכספיים בנפרד, וחסרו הוכחות לתרומה כספית משותפת משמעותית, סבר בית המשפט כי אין בהתנהלותם הצהרה או הסכמה לשיתוף הנכס. גם העובדה שהנתבעת נאלצה לפנות לאדם קרוב של התובע לקבלת עזרה לא שינתה את התמונה המשפטית.

סיום ההליך והשלכותיו

לבסוף, בית המשפט דחה את מלוא טענות התובע. נקבע כי אינו זכאי לכל פיצוי או זכויות הנובעות מהדירה והוטלו עליו תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 30,000 ש"ח.

• הפסיקה מדגישה את חשיבות הנפקת מסמכים ועדויות מסודרות בכל סכסוך ריכושי בין בני זוג ידועים בציבור.
• המשמעות עבור הציבור: מגורים ממושכים וצורת חיים משותפת אינם תמיד מזכים בזכויות קנייניות, אלא במקרים בהם הוכח שיתוף בפועל.
• בכל מקרה של מחלוקת סביב נכס נדל"ן בין בני זוג, חובה להוכיח קיומה של כוונה והסכמה לשיתוף, ולהציג לכך תיעוד ברור – אחרת התביעה עלולה להידחות.

פסק הדין השתמש בשיקולים קפדניים ובחן את מכלול הנתונים האישיים והכלכליים – תוך מתן פרשנות מניעה להלכות השיתוף. זוהי תזכורת נוספת למורכבות ההסדרים הרכושיים בזוגיות ולחשיבות הגדרת מערכת היחסים הרכושית מראש.