בת 61 תוכר כאם לפעוט שנולד בפונדקאות – חרף התנגדות גורמי הרווחה

בפסק דין תקדימי שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, קבעה ערכאת השיפוט כי אשה בת 61 תוכר כאמו של פעוט שנולד באמצעות הליך פונדקאות, זאת על אף התלבטויות גורמי הרווחה בנוגע למסוגלותה ההורית.

הרקע המשפטי למקרה המשפחה

המקרה המדובר עוסק בזוג נשוי – הבעל כבן 58, האשה בת 61 – אשר לאור קשיים רפואיים, בחרו בהליך פונדקאות בחו"ל. במהלך מרץ בשנה שעברה, נולד להם תינוק מזרע של הבעל ומתרומת ביצית. למרות העדר קשר גנטי לאשה, בני הזוג שיתפו פעולה בגידול הילד והאשה נטלה על עצמה את תפקיד האם לכל דבר ועניין.

עם לידת הפעוט הוכר הבעל כאביו כדין, אולם הכרתה המשפטית של האשה התעכבה בשל דוחות של אנשי הרווחה, אשר ציינו קשיים משמעותיים בתפקודה כהורה. בתסקירים נמסר כי קיימים "סימני שאלה" סביב היכולת ההורית של האשה, בין היתר עקב תלות בסיוע חיצוני לצורך טיפול יומיומי בפעוט.

עמדת גורמי הרווחה והמסוגלות ההורית

תסקירי הרווחה, שמטרתם להמליץ לבית המשפט כיצד לפעול לטובת הקטין, המליצו שלא להעניק לאשה את ההכרה המשפטית כאם. הדו"חות הדגישו את "הסיכון לקטין" לנוכח קשיים ניכרים שזוהו בתפקוד האם, שעל פי התרשמות הגורמים המקצועיים דורשת תמיכה מתמדת.

• גורמי הרווחה המליצו נגד הענקת צו ההורות לאשה.
• נרשמה התרשמות של קושי מסוים בביצוע פעולות הוריות בסיסיות.

למרות האמור, בני הזוג הגישו לבית המשפט בקשה מסודרת להכרה, תוך שהם טוענים כי בפועל שניהם מספקים לילד מסגרת משפחתית תומכת וכי אין יסוד ממשי לחשושי גורמי הרווחה.

טיעוני הצדדים ודילמות משפטיות

עמדת בני הזוג נתמכה בטענה כי גידול הילד מבוצע על ידם בצוותא ואין כל הצדקה למנוע מן האשה את ההכרה המשפטית כהורה. לטענתם, העדר קשר גנטי אינו אמור לגרוע מן ההכרה כיוון שהקשר הרגשי והעובדתי בינם לבין הילד כתא משפחתי ממשי הוא עקרון יסוד בדיני הורות.

מנגד, עמדת המדינה, באמצעות היועץ המשפטי במשרד הרווחה, התמקדה במסוגלות של האם לספק מענה מיטבי ולשמור על טובת הילד. היועץ המשפטי טען כי אין מנוס מלשקול את ההיבט של "טובת הילד", מושג מרכזי בדיני משפחה, וכי לאור התסקירים שנמסרו – יש להימנע ממתן הצו.

• הזוג טען לגידול מלא ואחראי של הפעוט.
• היועץ המשפטי הדגיש את החשיבות לבחון את טובת הילד טרם קבלת ההכרעה.

החלטת בית המשפט: העובדות גוברות על ההמלצות

בית המשפט בחן את מכלול העובדות, תסקירי הרווחה ועמדות הצדדים. השופט כלל בהחלטתו הבהרה כי "צו הורות פסיקתי" – כלומר, הכרה שיפוטית במעמד ההורי מכוח העובדות הקיימות ולא מכוח ביולוגיה – נועד לשקף את המצב בפועל, ולא להעניק מעין "פרס" על הורות טובה.

השופט הוסיף והדגיש כי:

• ישנה חשיבות להתאמת המצב המשפטי למציאות החיים, כאשר ההורה למעשה מתפקד כהורה.
• העובדה כי בית המשפט מעניק צו אינה מסיימת את השיח: אם יתברר בעתיד שהאם אינה עומדת בציפיות, קיימת אפשרות לפתיחה בהליכים נוספים להגנה על טובת הקטין – בדומה למקרים של הורים ביולוגיים.
• עיקרון טובת הילד גובר בנסיבות אלה על החשש ביחס למסוגלות.

עוד צוין שבדרך כלל בענייני צווי הורות, לא בוחנים את רמת ההורות אלא עצם קיומה בפועל. במקרים נדירים בלבד ייחסם הסדר משפטי בהתחשב בנתונים חריגים.

השפעות והשלכות על סוגיית ההורות המשפטית

מתן צו הורות פסיקתי לאם שאינה אם ביולוגית מלמד על גמישות המערכת המשפטית בישראל בבואה להתמודד עם תאי משפחה לא שגרתיים. משמעות פסק הדין היא שבנסיבות מיוחדות, כאשר למעשה אישה או גבר משמשים כהורים בפועל, תפעל מערכת המשפט לאשרר זאת במגרש המשפטי אף אם קיימת ביקורת מצד גופים מקצועיים.

המשמעות הרחבה של ההחלטה היא כי ההכרה ההורית תלויה בראש ובראשונה בקיום הקשר ההורי בפועל, ולא רק בשאלת הקשר הגנטי. יחד עם זאת, הדגישה הערכאה השיפוטית כי בית המשפט שומר לעצמו את הזכות לבחון מחדש את טובת הקטין בכל שלב – ובמידת הצורך, לנקוט באמצעים מתאימים להגנה על הקטין.

• ההכרה המשפטית מעניקה לאם זכויות וחובות מלאות כלפי הילד.
• הדלת להליכים עתידיים מול רשויות הרווחה נותרה פתוחה, במידה ויתברר על פגיעה בטובת הילד.

סיכום

בפסק דין משמעותי בחר בית המשפט במשקל העובדתי והמשפחתי שמתקיים בבית – על פני המלצות שליליות של גורמי הרווחה. בכך הוכרעה השאלה לטובת ההכרה המשפטית באישה כאם, חרף היעדר הורות ביולוגית וחרף חששות מקצועיים. ההחלטה הזו מדגישה כי עקרון טובת הקטין ועקרון ההתאמה בין משפט למציאות מהווים קו מנחה מרכזי במערכת המשפחה בישראל, ותשפיע ככל הנראה על הליכים דומים בעתיד.