בת עזבה את בית האם: בית המשפט חייב את האם להשיב לאב מזונות ששולמו ביתר

פסיקת בית המשפט למשפחה בענייני מזונות מעלה מחדש את השאלה: האם הורה שנדרש לשלם מזונות לבתו שבחרה לעזוב את בית האם בטרם מלאו לה 21, זכאי להחזר? לאחרונה נדרש לכך בית המשפט באזור חיפה, והכריע בעניין לטובת האב.

רקע: הסכם גירושים ומזונות עד גיל 21

בני זוג שנישאו בסוף שנות ה-90' הביאו לעולם שתי בנות. כשהחלטותיהם המשותפות התפצלו בשנת 2017, נחתם ביניהם הסכם גירושים שאושר בבית הדין הרבני. על פי ההסכם, סוכם כי האב ישלם מדי חודש סכום קבוע של מזונות לאם, עבור כל אחת מהבנות, עד הגיען לגיל 21. הסיבה למתווה זה הייתה תכניות הבנות להמשיך בלימודים על-יסודיים במסלול ששמו "שוחרות", הדורש לרוב מגורים בבית ההורה.

• האב התחייב לשלם לאם 1,600 שקלים לחודש עבור כל בת, עד גיל 21.
• במהלך ההסכם היו שתי הבנות בגילאי 15 ו-16.
• להבדיל מהמוסכם במקרים רבים, המזונות לא הסתיימו בגיל 18, אלא נמשכו מעבר לכך.

הטענה: שינוי נסיבות מהותי

כחלק ממסלול חייה, בחרה אחת הבנות בגיל 19 וחצי לעזוב את בית האם, לסיים את לימודיה ולחיות עם בן זוגה. מאוחר יותר, התחתנה באותו מסלול חיים עצמאי. האב טען, כי עזיבת בתו מבית האם היא "שינוי נסיבות מהותי" ומכאן שתשלום המזונות עבור הבת אינו מוצדק עוד, ויש להפסיקו, ואף להחזיר לו את הסכומים ששולמו ביתר.

• "שינוי נסיבות מהותי" הוא מונח משפטי המתאר מצב שבו התרחשו נסיבות חדשות, המצדיקות עיון מחדש בהחלטה קודמת.
• האב טען כי האם המשיכה לקבל מזונות, אף שבתו לא התגוררה עמה, ודרישתו לוותה בהוכחות מעברות כספים ומסרים בין האם לבת.

האם: האב פעל מתוך אינטרס כלכלי

האם מצידה טענה כי האב תכנן לכל אורך הדרך להפסיק את המזונות מוקדם, ואף עודד את בתם להינשא, מתוך כוונה להימנע מהמשך התשלום. היא הדגישה כי ההסכם היה ברור ונחתם מתוך רצון טוב של שני ההורים, ואין מקום לשנותו בדיעבד.

• לטענת האם, נהג האב שלא בתום לב וניסה למנוע את תשלום המזונות ע"י עידוד נישואין מוקדמים.
• לדבריה, לא התקבלה כל הוצאה שסותרת את מה שנקבע ביניהם בהסכם.

פסק הדין: הפסקת ותשלום מחדש של המזונות

הדיון בבית המשפט התמקד בשני נושאים עיקריים: האם התקיים "שינוי נסיבות מהותי", ומה המועד שבו חדלה הבת להתגורר בבית האם. במסגרת הכרעתה, הבהירה השופטת כי ההסכם המקורי התבסס על ההנחה כי שתי הבנות יישארו בבית האם עד סיום לימודיהן, ויינתנו להן תמיכה מלאה עד גיל 21.

• השופטת קבעה שברגע שהבת עזבה את הבית, והאם הפסיקה לשאת בהוצאות מחייתה ולימודיה, פקע הביסוס לתשלום המזונות עבור תקופה זו.
• השופטת שוכנעה שעזיבת הבת התרחשה כבר ב-2021, בעוד שהאב המשיך לשלם עד למרץ 2022.
• בתקופה זו, נקבע כי האם לא הוציאה בפועל כספים עבור הבת, למעט סכום מצומצם שהועבר לה כמתנות.

במהלך ההליך נבחנה תכתובת בין האם לבת, בה ביקשה הבת מהאם להעביר לידיה את כספי המזונות, בנימוק שהם שולמו בעבורה אך לא הגיעו ליעד.

• העדות וההסברים סיפקו חיזוק לכך שמזונות ששולמו לא שימשו באמת את צורכי הבת במהלך התקופה.

השלכות: חיוב השבה והוצאות משפט

סיכומו של ההליך – בית המשפט חייב את האם להשיב לאב את סכום המזונות ששולם לה במהלך 11 החודשים שבתו כבר לא התגוררה עמה, בסך כולל של 17,600 שקלים. נוסף לכך, חויבה האם לשלם לאב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקלים.

• בית המשפט מצא כי הגשת הליך הוצאה לפועל על ידי האם לגביית מזונות בתקופה זו לא התבצעה בתום לב.
• פסיקה זו ממחישה את הגישה לפיה מזונות משולמים אך ורק כאשר בת הזוג (או הבן) אכן מתגוררים בבית ההורה לו הם מיועדים ותלויים תחזוקתית באותו הורה.

משמעות רחבה למקרים דומים

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה עבור הורים המצויים במחלוקות דומות, ומדגיש את החשיבות בעדכון הסכמים קיימים בכל מקרה של שינוי מהותי במצב הילדים – כגון עזיבת הבית, נישואין או סיום לימודים.

בתום הדיון, הביעו גורמים משפטיים כי יש ללמוד מהמקרה על החשיבות במעקב מתמיד אחרי נסיבות חייהם של ילדים להורים גרושים, ולוודא שתשלומי מזונות אכן מכסים את צרכיהם האמיתיים, ולא הופכים למקור מחלוקות לא מוצדקות בין ההורים.

הפסיקה מזכירה להורים גרושים – חיוב המזונות אינו עיוור לנסיבות החיים, ופתוחה הדרך לעיון מחדש כאשר הנסיבות משתנות באופן מהותי.

הבהרה: אין האמור במאמר זה מהווה יעוץ משפטי, וכל הפועל לפיו עושה זאת על אחריותו בלבד.