בית המשפט מורה: הבעל לשעבר יפנה לאלתר את הדירה בעקבות התנהלות אלימה

סיפור קשה ומורכב של התעללות מתמשכת הגיע לסיומו לאחר שבית המשפט למשפחה החליט לאכוף הסכם גירושין ולהורות לבעל לשעבר לפנות את דירת אשתו לשעבר. במהלך השנים שאחר פרידתם, נאלצה האישה לחלוק את מגוריה עם הגרוש – חרף התחייבותו הברורה לעזוב את הבית.

רקע: פרידה שלא חוללה שינוי במציאות

בני הזוג לשעבר התחתנו לפני למעלה משני עשורים, ולאחר קשר ממושך כלל הסכם הגירושין ביניהם הוראה מפורשת: זכויות המגורים בדירה יעברו לאישה, והבעל יחתום על כל המסמכים הנדרשים כדי להעביר את הבעלות. עוד נקבע כי יפנה את הדירה לאלתר ולא יחזור אליה, כחלק מהסדרי הגירושין שסוכמו ביניהם.

ההסכמות שנחתמו לא יושמו במציאות. לדברי האישה, במשך תקופה ארוכה המשיך הגבר להתגורר בדירה המשותפת, נהג כלפיה באלימות פיזית ומילולית ולעתים אף אילץ אותה, בניגוד לרצונה, להמשיך עימו יחסים אינטימיים. האישה העידה כי ניסתה לפנות מספר פעמים למשטרה, אך אלו לא הביאו לסילוקו של בעלה לשעבר מהבית.

הפניות המשפטיות והמאבק למימוש ההסכם

בחודש ינואר 2021 החליטה האישה לפנות לערכאות משפטיות והגישה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין. בתביעתה תיארה מסכת אלימות חוזרת, איומים, התקפות פיזיות והשפלה מתמשכת שהמשיכו גם לאחר הגירושין. לפי גרסתה, הגבר לא רק שסירב להתפנות מהדירה, אלא גם כינה אותה ואת בתה בכינויים מבזים, הימר ושעבד את הנכס עבור הלוואות מסוכנות.

בחקירתה בבית המשפט תיארה האישה בקול רועד כיצד נאלצה לשתף פעולה עם רצונותיו של הבעל לשעבר, למרות שקיימה עימו ניתוק פיזי במגורים: "אי אפשר היה להגיד לו לא", אמרה, תוך שהיא מדגימה את הקושי לשבור את מעגל ההתעללות גם לאחר ניתוק רשמי מהבעל.

הגנה בלתי מספקת וטענות הבעל לשעבר

הבעל לשעבר טען להגנתו כי הסכם הגירושין נעשה "למראית עין" בלבד ושאין לו תוקף משפטי. לטענתו, חלוף השנים מאז ההסכם והחיים המשותפים בדירה יכולים להעיד כי נוצרה מציאות שונה מזו שצוינה בהסכם.

במשפטים, "הסכם למראית עין" הוא חוזה שהצדדים לא התכוונו ליישם אותו בפועל, ולכן אין לו תוקף מחייב. אולם בית המשפט הבהיר כי אין מדובר במקרה כזה – שכן הראיות הצביעו על רצון משותף וברור לפרק את הקשר ולהעביר את הנכס לידי האישה, ולא על מצג שווא.

בית המשפט התייחס לטענות הבעל כהגנה שאינה מספקת. צוין כי טענות שמטרתן ביטול של הסכם יש להעלות במסגרת תביעה נפרדת ולא כהגנה תוך כדי ההליך. בנוסף, נמצא שהתנהלותה של האישה, שכללה שורה של ניסיונות עיקשים לממש את זכויותיה בדירה, מעידה על כוונתה הברורה לאכוף את ההסכם אף תחת תנאים קשים ואיומים מתמשכים.

הכרעה: מימוש זכויות האישה והגבלת הבעל לשעבר

בנימוקי פסק הדין צוין כי האישה חוותה תקופה בלתי נסבלת. האלימות והשליטה המתמשכת מצדו של הגבר זעזעו את בית המשפט. עוד נקבע כי האישה נאלצה להשלים עם "תפיסת עולמו המעוותת" של בן הזוג לשעבר, לפיה התנהגות כוחנית ואלימה כלפיה הייתה לגיטימית מבחינתו, וכי המשפט הגיע לסיומו במתן הגנה מלאה לאישה.

ההכרעה מבהירה את עמדת מערכת המשפט כלפי אכיפת סדרי פרידה ברורים, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג מנצל לרעה את חולשתו של הצד השני.

המשמעויות והלקחים להליכים דומים

פסק הדין מדגיש את התפקיד המכריע של בתי המשפט למשפחה בהגנה על קורבנות אלימות לאחר גירושין. הפסיקה מעניקה משקל רב להסכמות הצדדים, אך גמישות בכך שבוחנים את מצבם האישי והעובדתי של הצדדים תוך מתן עדיפות להגנה מפני התעללות וביזוי במהלך הליך הגירושין ואף לאחריו.

האירוע הנדון ממחיש עד כמה חשובה קפדנות בביצוע הסכמי גירושין וההכרה המערכתית בזכותם של נפגעי אלימות לחיים בטוחים ולשקט לאחר הפרידה. ההחלטה צריכה לשמש כמסר תקיף לכל המעורבים בהליכי גירושין ולמנוע הישנות מקרי שליטה והתעללות.