בית המשפט המחוזי קובע: אין מניעה לחקור עדה על דברים שנאמרו לקטין במשפחה

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב מעלה שאלות עקרוניות בנוגע לגבולות חקירת עדים והגנת קטינים המעורבים בעקיפין בהליך משפחתי. החלטת המחוזי מעניקה פרשנות חדשה ונרחבת לסוגיית הצגת אמירות של עד במסגרת חקירתו הנגדית, גם כאשר הדברים נאמרים לקטין בן משפחתו.

הרקע למחלוקת: סכסוך משפחתי על דירה

הדיון נסב סביב משפחה בה מתגוררת זוג צעיר עם ילדיהם בדירה השייכת לסבתא של האם. בני הזוג טענו כי האם התחייבה למכור להם את הדירה במחיר מופחת, בעוד שהסבתא הכחישה את ההתחייבות והתעקשה לפנותם מהנכס, תוך דרישת דמי שכירות. כך הפך סכסוך זה לעניין שמתברר בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.

בני הזוג ביקשו לחזק את טענותיהם באמצעות תצהיר של בתם הקטינה, שלטענתם הקליטה שיחה משמעותית עם הסבתא. במרכז השיחה – התייחסות הסבתא להבטחותיה בנוגע לעסקת הדירה. ניסיונם של בני הזוג להציג תצהיר מטעם הקטינה נדחה מנימוק שרוב בתי המשפט אינם נוהגים לקבל עדות ישירה של קטינים, בשל הרצון שלא לערב ילדים בהליכים משפטיים סבוכים העלולים להשפיע על רווחתם הנפשית.

מהלך הדיון: פסילה והגבלות בחקירה הנגדית

משסורבו להציג עדות ישירה מהקטינה, ביקשו בני הזוג לשאול את הסבתא עצמה על תוכן שיחתה עם הנכדה, במהלך חקירה נגדית. אך גם כאן עצר בית המשפט לענייני משפחה את המהלך, וקבע כי אין לאפשר 'הכנסת' הדברים דרך חקירתה של הסבתא, בנימוק שמדובר בהגנה על טובת הקטינה.

בעקבות כך פנו בני הזוג לבית המשפט המחוזי – בערעור על ההחלטה, מתוך טענה כי אין בדין כל הוראה האוסרת לחקור עד בעניין דברים שאמר לילד ממשפחתו, כל עוד תוכן הדברים רלוונטי למחלוקת המשפטית.

הכרעת המחוזי: הבהרת עקרון חקירת עדים

המחוזי בראשות סגן נשיא ציין כי אין בנמצא כל מקור חוקי או פסיקתי שמגביל הצגה וחקירה של דברים שאמר עד במשפחה, אפילו אם בן שיחו היה קטין. הוא הבהיר כי זכותם של בעלי הדין לברר את האמת היא אבן יסוד בהליך המשפטי, ובלבד שאין בעדות פגיעה לא מידתית בטובת הקטין.

• לדברי בית המשפט, מניעת הצגת שיחה כזו פוגעת בהליך החקירה הנגדית, שהוא כלי מרכזי לבדיקה צולבת של עדים ובירור אמיתות הגרסאות.
• הגבלת זכות זו תיתכן רק במקרים חריגים מאוד בהם מתקיימת פגיעה ישירה ומוחשית בקטין.

החלטת הערכאה הראשונה, אשר בחרה – מתוך גישה עקרונית – שלא לאפשר דיון על אמירות כאלה, נשללה על ידי המחוזי. נקבע כי כל עוד העדות מגוללת שיחה שהתקיימה בין הסבתא לנכדתה ומשקפת את יחסי הצדדים או לב המחלוקת, אין בה כדי להטיל מעורבות ישירה נוספת בקטינה מעבר למצב הקיים – שכן לא נקבל עדותה הישירה של הילדה, אלא נשמע את עדותה של הסבתא בלבד על אותה שיחה.

המשמעות להליכים עתידיים: עיקרון ברור וחד

השופט הוסיף כי המבחן למידת הרלוונטיות אינו תלוי בבן שיחו של העד. לדבריו, "אם הסבתא שוחחה בענייני המחלוקת עם נכדתה, כמו גם הייתה משוחחת עם מכר אחר – כולם עשויים להיות רלוונטיים לחקירה". לא משנה אם מדובר בקטין, בנותן שירות, או באדם זר, כל עוד תוכן השיחה נוגע לסכסוך המשפטי.

• לעניין שאלת הגברת הקושי הרגשי על הנכדה, נקבע כי עצם אזכור השיחה בידי הסבתא אינו מצדיק פסילה אוטומטית או חיסיון.
• בנוסף, ההחלטה שומרת על טובתו של הקטין בכך שמונעת את עדותו הישירה אך מאפשרת לברר במידת הצורך אמירות שהושמעו בפניו, במסגרת עדות אדם בוגר.

פסיקת ההוצאות ודגשים מעשיים

בית המשפט המחוזי נעתר לעמדת בני הזוג והורה לבית המשפט למשפחה לאפשר להם לחקור את הסבתא בחקירה נגדית על תוכן שיחתה עם הנכדה. כמו כן חויבה הסבתא בתשלום הוצאות משפט בסך של 3,500 שקלים לטובת בני הזוג.

סיכום: חקירת עדים – גם כשמדובר בקטינים

פסק הדין מחדד את עקרון השקיפות והבירור המלא בהליכים משפטיים בענייני משפחה, וקובע כי עצם השיח מול קטין במשפחה אינו יוצר חסינות או חיסיון מיוחד. הכללים הידועים בחקירת עדים ממשיכים לחול, עם דגש על צרכי הקטין אך מבלי לפגוע שלא לצורך בזכויות בעלי הדין לחשיפת האמת.

פסק דין זה מהווה תזכורת לחשיבות הליך החקירה הנגדית ככלי מרכזי בהתדיינות, ומציב גבול ברור בין הגנה על טובת הקטין לבין בירור האמת בהליך שיפוטי הוגן.