בית המשפט המחוזי הפחית משמעותית את הפיצוי לאב על רקע ניכור הורי

הליך משפטי יוצא דופן בענייני משפחה קובע כי חיובו הכספי של אב בגין ניכור הורי כלפי האם — הופחת באופן משמעותי, בעקבות ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. ההחלטה החדשה מדגישה את החשיבות של בחינת אחריות הצדדים בניתוק הקשר בין הורים לילדיהם לאחר גירושין.

רקע המקרה: מחלוקות במשפחה לאחר הפרידה

בני זוג לשעבר הביאו לעולם שני ילדים, אשר בשנת 2013, בעקבות פירוד, נקבע כי המשמורת על הילדים תהיה משותפת. חלוף שנה גילה סדקים משמעותיים בקשר בין האם לאחד הבנים, לאחר אירוע חריג שהוביל להתערבות משטרתית. כתוצאה ממקרה זה, עבר הבן להתגורר אצל אביו וניתק כל מגע עם אמו. תופעה זו מכונה ניכור הורי — מצב בו ילד חווה נתק רגשי מאחד ההורים, לעיתים בשל השפעות או התנהגויות מצד ההורה האחר.

ההליך המשפטי: תביעה לפיצוי בגין ניכור הורי

לאחר שבע שנים של נתק, בשנת 2021, פנתה האם לבית המשפט ותבעה לפצות אותה בגין הנזק שנגרם לה עקב ניכור בנה. במסגרת התביעה נטען כי האב הסית את הילד נגד אמו, לא עודד חידוש הקשר ולא פעל לאיחוד בין האם ובנה. פסק הדין הראשון קבע כי האב נושא באחריות המרכזית למצב, אך נלקח בחשבון גם חלקה של האם, בשל נסיבות ופעולות שתיארה. המושג 'אשם תורם' שהוזכר, מתייחס למצב שבו גם התנהגותו של צד התביעה תרמה באיזשהו אופן לנזק שהתממש — ולכן בית המשפט עשוי להפחית מסך הפיצוי המגיע לו.

בית המשפט למשפחה פסק לאם פיצוי של 165 אלף שקלים (לאחר קיזוז אחריותה), לצד הוצאות משפט בסך 55 אלף שקלים, וחייב את האב לשלם סכום כולל של 220 אלף שקלים.

ערעור האב וטענות הצדדים

האב, באמצעות בא כוחו, טען כי הפסק קופח אותו, בין היתר משום שלא ניתן משקל מספק למעורבות האם במצב שנוצר. לדבריו, גם לה הייתה תרומה משמעותית לניתוק, הן בהתנהלותה מול הילד והן בעקבות עדות סותרת בנוגע לאירוע האלים.

• האב טען כי קביעת האשם התורם בגובה 25% אינה תואמת את התמונה הכוללת.
• לדבריו, גובה הפיצוי שנפסק אינו תואם לפסיקות דומות ומקובל במשפט הישראלי.
• כמו כן, ביקש לערער על גובה ההוצאות שנפסקו לחובתו במסגרת ההליך.

פסק הדין במחוזי: אחריות גבוהה יותר לאם ופיצוי מופחת

הרכב השופטים שבחן את טענות הצדדים קיבל באופן חלקי את הערעור. שופטי הרוב קבעו כי יש מקום לייחס לאם אחוז גבוה יותר של אשם תורם בשל מעשיה וגרסאותיה המתחלפות — ההתרשמות היא שהיא תרמה תרומה משמעותית לניתוק הקשר. על כן, האשם התורם המיוחס לה הועלה מ-25% ל-40%.

באופן נפרד, קבע בית המשפט כי גובה הפיצוי שנפסק בבימ"ש למשפחה גבוה לערך הנהוג בפסיקות דומות. סכום זה הופחת ל-150 אלף שקלים לפני קיזוז האשם התורם.

כפועל יוצא, גם סכום ההוצאות שנפסק נגד האב צומצם משמעותית — ל-30 אלף שקלים בלבד במקום 55 אלף.

• באופן מצרפי, לאחר החישוב הכולל, חויב האב לשלם לאם פיצוי והוצאות בסך כולל של 90 אלף שקלים בלבד — הפחתה של 115 אלף שקלים מן החיוב המקורי.
• בנוסף, בית המשפט קבע שעל האם לשלם לאב הוצאות משפט נוספות בעקבות קבלת הערעור החלקי, בסך 15 אלף שקלים.

דעת המיעוט: יש לדחות את הערעור

אחת השופטות בהרכב, בדעת מיעוט, סברה כי ראוי היה לדחות את הערעור בכללותו ולשמר את קביעות בית המשפט למשפחה. עם זאת, עמדתה לא התקבלה ולמעשה נפסק ברוב קולות.

המשמעות המשפטית: ניכור הורי ופיצוי כספי

פסק הדין המאוזן משקף את המורכבות שבעולמם של דיני משפחה, ובעיקר את האתגרים שבהסדרת אחריות הורית במצבים רגישים של ניכור הורי. הסוגיה המשפטית עוסקת לא רק בהיבטים הכספיים, אלא גם באיזון עדין בין אחריות הורית, זכויות הילד וטובת המשפחה.

• ניכור הורי: מצב בו קשרו של ילד עם אחד ההורים נפגע בעקבות דינמיקה משפחתית מורכבת, ולעיתים בהשפעת אחד ההורים.
• אשם תורם: כאשר התנהלותו של הנפגע תרמה לכך שנגרם לו הנזק.
• הפחתת פיצויים: סעד כספי שניתן בשל עוגמת נפש או פגיעה, לאור התרשלות או התנהלות פוגענית.

סיכום

ההכרעה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעניינם של בני זוג לשעבר, ממחישה את הצורך בבחינה מעמיקה של נסיבות אישיות ומשפחתיות טרם פסיקת פיצויים כספיים בגין ניכור הורי. השופטים ציינו כי כל מקרה נבחן לגופו, והדגישו את אחריות ההורים — כל אחד מהם — לשיקום ופיתוח היחסים עם הילד. פסק הדין מבקש להוות תקדים מאוזן לשיקולי אחריות וחלוקת נזק, כאשר חיי המשפחה הופכים מוקד למחלוקות קשות ומתמשכות.