בית המשפט הורה על פירוק שיתוף בדירת מגורים בניגוד להסכמות גירושין עקב סכסוך בין אם לילדיה

בפסק דין יוצא דופן שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, הוחלט לאפשר לאם למכור את דירת המגורים שלה ושל בעלה לשעבר, למרות שהסכם הגירושין ביניהם קבע כי היא תוכל להמשיך להתגורר בדירה עד שנת 2030 – מועד שבו יגיע ילדיהם הצעיר לבגרות. ההחלטה התקבלה נוכח נסיבות לא שגרתיות בהן הילדים השתלטו על הבית והאם נאלצה לעזוב את הדירה בשל מערכת יחסים מורכבת עימם.

רקע להסכם הגירושין ולסכסוך המשפחתי

מדובר בבני זוג שהתגרשו לאחר כעשרים שנות נישואין, ולהם ארבעה ילדים – שניים מתוכם קטינים. בהסכם הגירושין שעליו חתמו נקבע כי האם תמשיך להתגורר בדירתם המשותפת עם ילדיה, עד שיגיע הצעיר בגיל ל-21, וזאת לשם שמירה על יציבותם ורווחתם. ההסכם כלל גם הוראות בדבר ביקורי האב בדירה, ברוח התחשבות בזכויות כל הצדדים.

• הוסכם כי הדירה לא תימכר עד 2030, על מנת לספק לילדים תחושת בית וביטחון.
• האב יכול להיכנס לנכס רק בהסכמת האם ולפי תיאום מראש.

פניית האם: "הילדים דחקו אותי מהבית"

עם השנים, האווירה בבית הפכה טעונה מאוד. האם התלוננה כי הילדים נטו לצד האב בעקבות דבריו כלפיה, ובפועל השתלטו על החדרים בדירה. לטענתה, נאלצה לישון בסלון בשל אווירה עוינת וחסרת כבוד מצדם, מה שהפך את מגוריה שם לבלתי אפשריים. בסופו של דבר, נאלצה לעבור להתגורר במקום אחר.

אם זו עזבה את הדירה אך החזיקה בזכויות עליה מכוח הסכם הגירושין. בפנייתה לבית המשפט ביקשה להביא לפירוק שיתוף ולמכור את הדירה, חרף העובדה כי לפי ההסכם הדבר היה אמור להתבצע רק בעוד מספר שנים.

• האם דרשה לאפשר לה להיפרע מחלקה בדירה ולסיים את המצב הלא בריא שנוצר.
• לטענתה, הילדים אינם זקוקים בהכרח לדירה זו דווקא, בעיקר כשללא הורה אחראי במקום.

תשובת האב: הבית – עוגן לילדים

האב התנגד לפירוק השיתוף וטען שמכירת הדירה תפגע בילדים, שמשתמשים בה כמקור יציבות בתקופת החיים המורכבת שאחרי הגירושין. לדבריו, התנהלותה של האם ואי-תפקודה הם הובילו להרחקתה ולא נהפוך הוא, ושאין הצדקה לטלטל את חיי הילדים לשווא בשלב כה רגיש.

האב הדגיש כי הביקורת של האם לא מייצגת את טובת הילדים, והפנה לכך שההסכם היה אמור להוות מסגרת מגוננת על כולם, ילדיו בפרט.

הכרעת השופט: הצטברות נסיבות חריגות מקדימות את המכירה

בית המשפט עמד על כך שלפי החוק, ייתכנו מקרים שבהם ניתן להורות על פירוק שיתוף בדירת מגורים מוקדם מהוסכם, במיוחד אם חלפו שלוש שנים מהחתימה על ההסכם וישנן נסיבות מהותיות המצדיקות זאת. במקרה הנוכחי נקבע כי תנאים אלו מתקיימים:

• חלפו למעלה משלוש שנים ממועד חתימת ההסכם, כך שהתנית הזמן מתקיימת.
• השתלשלות האירועים, שבמהלכה האישה נאלצה לעזוב את הדירה, מהווה שינוי נסיבות מהותי.
• האב, מצידו, הפר חלק מהסעיפים כשנכנס לדירה ללא רשות האם ובניגוד להסכמה המקורית.

בהכרעתו קבע השופט הבכיר כי לא ניתן להחזיק במבנה כ"עוגן" לילדים כל עוד אין נוכחות הורית פעילה בבית, וכי טובת הילדים בטלטול הנוכחי פחותה משהייתה בעבר. נקבע כי התכלית של יציבות הבית פגה במציאות שנוצרה, וכי יש לפעול למכירת הדירה חלף השארתה במצב סטטי ומעורער.

צעדים מעשיים: מכירת הדירה וחלוקת כספי התמורה

השופט הורה על מכירת הדירה בשוק החופשי בהקדם. אם הצדדים לא יצליחו להסכים ביניהם על המכירה, ימונה כונס נכסים אשר ינהל את מכירת הנכס, יפנה את הדירה וידאג לחלוקת התמורה בין הצדדים. בנוסף, חויב האב בתשלום הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין לגרושתו בסך של 30,000 שקלים.

• אפשרות מינוי כונס נכסים נעשית כאשר בעלי נכס אינם מצליחים לממש או לשווק נכס משותף בהסכמה.
• בפירוק שיתוף מחלקים את שווי הדירה בין הצדדים בהתאם להסכמות המקוריות או לפי קביעת בית המשפט.

סיכום ומשמעות ההחלטה

החלטה זו מדגישה את החשיבות שיש לנסיבות החיים המשתנות, גם כשקיים הסכם גירושין ברור. טובת הילדים והצדדים נשקלת בכל שלב, והסכמה למסלול אחד אינה חוסמת אפשרות לשינוי עתידי אם ייווצר צורך. היכולת של בית המשפט להתערב בשאלת פירוק שיתוף בנכס משפחתי מתבססת על שיקולים כגון טובת הילדים, יציבות המשפחה וצדק מהותי – ולא רק על נוסח ההסכם הכתוב. כך, מקרים חריגים של סכסוך משפחתי עשויים להוביל לפתרונות לא שגרתיים, גם אם משמעותם חריגה מהדרך שצפויה ומוסכמת תחילה.