בית המשפט הורה: יש להכיר בבעלת הביצית כאם – בכפוף לבדיקה גנטית

במקרה תקדימי שעלה לדיון בבית המשפט למשפחה, נדונה שאלת הורותן של שתי נשים לאחר לידת בת שנולדה באמצעות תרומת ביצית של אחת מבנות הזוג. ההליך המשפטי שופך אור על הפער בין התקדמות המדע והחברה לבין הסדרים משפטיים קיימים במדינת ישראל.

רקע: הולדת ילדה בשיתוף פעולה בין בנות זוג

שתי נשים, שנישאו בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל, ביקשו להקים משפחה משותפת באמצעות הפריה מלאכותית. לצורך כך, אחת מהן תרמה ביצית, אשר הופרתה בזרעו של תורם אנונימי, וההריון נשא על ידי בת הזוג השנייה. בתום ההריון נולדה ילדה, וכשבנות הזוג פנו לרשויות לצורך רישום הילדה, נרשמה אך ורק האם היולדת – זו שאין לה קשר גנטי לתינוקת – כאם הבלעדית באישור משרד הפנים.

בשל העדר הכרה רשמית, נאלצה היולדת שנשאה את הביצית להגיש תביעה לבית המשפט, וזאת על מנת שתוכר כאם השנייה של הילדה.

הפסיקה: בחינה מדוקדקת של קשר ההורות

בפני בית המשפט הוצגה בקשה להכיר בבעלת הביצית כאם נוספת של הילדה. לטענת בנות הזוג מדובר בהליך טבעי ומובן מאליו, שכן מדובר בילדה משותפת לכל הדעות. הן טענו כי אפלייתן – לעומת בני זוג גבר ואישה – אינה הוגנת ויש לתקנה.

המדינה, מצד שני, ביקשה שלא להכיר באופן אוטומטי בהורות של בעלת הביצית. עמדת המדינה נבעה מרצון להגן על שלומו וטובתו של הקטין ולבחון בכל מקרה את שאלת הקשר הגנטי. הפרקליטות הציבה כתנאי לקבלת ההכרה הדרישה לקיום בדיקה גנטית – בדיקת רקמות – שתוכיח חד משמעית את הקשר בין בעלת הביצית לילדה.

השיקולים המשפטיים: סוגיית ההורות והאינטרס הציבורי

• במרכז הדיון עמדה השאלה האם קרבה גנטית מהווה עילה מספקת להכרה בהורות, ללא צורך בפסקי דין הצהרתיים נוספים או הליכי אימוץ.
• המבקשות הדגישו כי אם היולדת נרשמה כאם, הרי שיש לאפשר גם לרושמת הביצית לקבל הכרה רשמית ואם נוספת – וזאת מבלי להיגרר להליכים ממושכים ומסובכים.
• מהעבר השני נטען כי הכרה בקלות יתרה עשויה להביא למקרים מורכבים, שבהם יירשמו שלושה או יותר הורים לילד אחד, מה שעלול לבלבל את מערכות החוק והמשפט.

ההכרעה: הכרה בכפוף להוכחה מדעית

בהכרעתה, הבהיר בית המשפט כי אין מחלוקת בדבר מטרת הליך ההפריה המלאכותית – יצירת משפחה משותפת לשתי הנשים. עם זאת, השופט קבע כי הגדרת "תורמת ביצית" אינה הולמת, וכי יש להכיר במבקשת כבעלת זיקה עמוקה ומרכזית לילדה, מעבר לעצם הקשר הגנטי.

אלא שלצד הדברים האמורים, ביקש בית המשפט לא להקל ראש בעניין ההוכחה. בשל טעויות שעלולות לקרות בהליכי הפריה, ועל מנת להבטיח את טובת הילד, נקבע כי יש לבצע בדיקת רקמות – הבדיקה המדעית והמדויקת ביותר שיש כיום לקביעת זהות ההורים.

חשוב לציין, שהטענות בדבר חשש מהיווצרות "הורות משולשת" נדחו על ידי השופט. נקבע כי במקרה הנוכחי, היות ומדובר בתרומת זרע אנונימית, לא קיים סיכון להכרתו של הורה נוסף מלבד שתי הנשים.

בחינה עתידית: כל מקרה לגופו

כמו כן, הובהר כי במקרים אחרים שבהם ייתכן יסוד לחשש להורות מרובת צדדים, תיבחן כל פרשה על פי נסיבותיה, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי. מדיניות זו מדגישה את הצורך באיזון בין זכויות ההורים לזכויות הילד, ומניחה את הדגש על פתרון פרטני והוגן.

המשמעות: שינוי בפסיקת דיני המשפחה

• הפסיקה מלמדת על מגמת פתיחות כלפי מודלים מגוונים של הורות במשפט הישראלי.
• יחד עם זאת, עדיין נדרש אימות מדעי במקרה של הורות הנובעת מהפריה מלאכותית בין בנות זוג.
• המגבלות שקבע משרד הפנים ממשיכות לעורר ויכוחים, אך הפסיקת המשפטית יוצרת מסלול ברור למבקשים להכיר בהורותם.

בית המשפט עמד על כך שבעלת הביצית תוכר כאם הילדה במסגרת פסק דין הצהרתי – בכפוף להצגת בדיקה גנטית תקפה. ההחלטה מייצגת איזון בין ההכלה החברתית לבין ההגנה על זכויות הילד.

סיכום

הדיון בסוגיית ההכרה בהורות של שתי נשים מצביע על שינוי חיובי במדיניות המשפטית בישראל, גם אם בהססנות מסוימת. אף שבעלת הביצית נדרשה לעבור בדיקה גנטית, בסיום ההליך היא תוכל לזכות בהכרה כאם, לצד בת הזוג שנשאה את הילדה. מדובר בצעד משמעותי לקראת הכרה שוויונית בהרכב המשפחה, תוך שמירה על האינטרס של הקטין והגנה על אמינות הליכי ההפריה המלאכותית.