בית המשפט דחה תביעת הורה להחזרת כספי מתנה שקיבל חתנו בעקבות גירושים

האם ניתן לדרוש החזרת סכום כסף מהותי שניתן במתנה, רק מפני שנישואי הבת הסתיימו? פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באחת מערי הדרום שופך אור על הנושא, אשר נוגע ללא מעט משפחות בישראל.

רקע למקרה – הענקת מתנה לטובת רכישת דירה

מדובר בתביעה שהגיש אב כלפי חתנו, שבה טען כי יש להשיב לו סכום של 300,000 ש"ח, מתוך סך של 600,000 ש"ח שנתן לבתו ולבעלה בעת נישואיהם. לדבריו, הכסף היה מיועד להוות הון עצמי לרכישת דירה ולמימון שיפוץ הנכס, כאשר לפחות מחצית מהסכום – 300 אלף ש"ח – יועד באופן מפורש לרכישת הבית שהיה קודם לכן בבעלות משפחת החתן.

הסיטואציה קיבלה תפנית כאשר נישואי בני הזוג נקלעו למשבר ולאחר תקופה הזוג החליט להיפרד. על רקע זה דרש האב את החזרת מחצית מהסכום שנתן, בטענה שהמתנה הותנתה בכך שבתו וחתנו ינהלו חיי נישואים תקינים לאורך זמן.

טענות הצדדים בבית המשפט

האב התובע העיד כי ראה בכספים שנתן "מעין עסקה" בה התחייב לקדם את רווחת בתו וחתנו מתוך ציפייה לחיים משותפים ויציבים. הוא ביקש להסתמך גם על מושגים משפטיים כמו טעות והטעיה, בטענה כי חתנו יצר בפניו מצג שווא באשר לטיב הנישואין והיציבות המשפחתית, ובעקבות זאת שוכנע להעביר את הסכום הגדול.

מנגד, החתן דחה את הטענות מכל וכל. לטענתו, לא הובטח ולא הוסכם על תנאי עתידי או עסקה שנעשית בתמורה לחיים משותפים. החתן ציין כי קיבל מן החמות רק סכומים קטנים לצורך שיפוץ הבית. הוא טען כי האב כלל לא פעל ממניעים אלטרואיסטיים, אלא חשב על טובתו האישית בלבד, ושיתוף פעולתו המוגבלת נבע מרצון לתועלת.

עיקרי החלטת השופט

השופט שדן בסוגיה התייחס בעיקר לשאלה – האם הענקת מתנה מהורה לבתו ובן זוגה מקימה התחייבות חוזית שניתן להתנותה בשלום בית? השופט קבע כי לא ניתן לראות במתנה כזו עסקה מסחרית בין צדדים, ואין זה ראוי לייחס להורה מקבל מתנה חובות כלפי נותן המתנה מעבר לעצם הקבלה. לדבריו, לראות במתנה עסק כלכלי או הסכם הדדי בין ההורה לזוג הצעיר – הוא מהלך משפטי שגוי.

עוד הבהיר השופט כי כישלון של חיי הנישואים לא מהווה "טעות" שמאפשרת קבלת כספים חזרה, ואין בכך כדי לבטל את המתנה על סמך דיני הטעיה או מצגי שווא. לשיטתו, קיים קושי להטיל אחריות חוזית-משפטית על אחד הצדדים בגין קיום או כישלון חיי המשפחה, במיוחד כאשר מדובר במתנה מקרב לב הורי.

• פסק הדין מדגיש שמטרתה של מתנה מהורה לילד, אפילו בסכומים גבוהים, איננה יצירת תלות חוזית ארוכת טווח.
• אי הצלחה זוגית – ואפילו פרידה או גירושים – אינה יוצרת עילה להשבת מתנה, אלא בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה הנדון.
• הטענות על מצגי שווא וטעויות דורשות ראיות ממשיות, שאינן קיימות כאן.

פירוט נוסף – הוכחת העברת הכספים ושאלת המזומן

במהלך המשפט התברר כי לא קיימת הוכחה חד-משמעית לכך שהאב אכן מסר לידי משפחת החתן את מלוא הסכום. התובע אמנם טען מעל דוכן העדים שמסר להורי החתן 300 אלף ש"ח במעטפה חומה, אך לא סיפק ראיות מספקות או תיעוד מסודר לכך בבית המשפט. מנגד, החתן גרס כי הוריו כלל לא קיבלו סכום כזה, והוא נותר, למעשה, בעל חוב כלפיהם עד היום.

היעדר תיעוד או הסכם כתוב האם כספים אכן הועברו בפועל – ובפרט על איזה סכום מדובר – פגע בטענות התובע באופן מהותי, וגרם לדחיית דרישתו.

חיוב הוצאות לדורש ההחזר

לבסוף, בית המשפט לא רק שדחה את התביעה, אלא גם קבע שהתובע יישא בהוצאות משפט בסכום של 25 אלף שקלים שישולמו לנתבע, החתן לשעבר.

המסקנות מן ההליך

המקרה משקף דילמה משפחתית וכלכלית אשר נפוצה במיוחד בעתות פרידה או גירושים. פסק הדין שב ומבהיר כי הענקת כספים כמתנה בין בני משפחה לא תוגדר בדיעבד כעסקה חוזית שאפשר לבטל אותה על סמך ציפיות לעתיד. רק בנסיבות יוצאות דופן, לדוגמה תרמית או הוכחה ברורה לכפייה או העדר גמירות דעת, יהיה מקום לדרוש החזר.

על כן, הורים המעניקים מתנות כלכליות משמעותיות לילדיהם מומלץ כי ינסחו מראש הסכמות מסודרות, ובמיוחד אם יש רצון שהכסף ישמש מטרה מסוימת – או יוחזר במצבים מסוימים.

סיכום פסיקה זו מספק הצצה למורכבות שביחסי משפחה, הכסף והמשפט. גם כאשר יחסי אמון מתערערים עקב פירוד משפחתי, אין הדבר הופך מתנה שניתנה בעבר ל"חוב" שניתן לדרוש את השבתו.