בית המשפט דחה תביעה לפיצוי בשל סרבנות גט: הבעל נושא באחריות

בפתח השבוע פורסם פסק דין חשוב בבית המשפט לענייני משפחה סביב סוגיית סרבנות גט והשלכותיה הכספיות. אדם שביקש מבית המשפט פיצוי גבוה בטענה שגרושתו "עיגנה" אותו במשך שנים, גילה כי דווקא התנהלותו הובילה לסחבת בהליכי הגירושין.

רקע: סכסוך גירושין מורכב וארוך שנים

הסיפור החל כאשר בני זוג, שעלו לישראל מחו"ל לפני למעלה מעשור, החליטו להיפרד לאחר נישואים של שנים ושלושה ילדים משותפים. בשנת 2018 החל משבר חמור במערכת היחסים, שהוביל להליכים בבית הדין הרבני. רק לאחר חמש שנים קיבלו הצדדים את הגט, בעקבות תביעת נזיקין שהגיש הגבר בטענה לעיכוב מכוון מצד גרושתו.

• הבעל טען כי עוכב במשך ארבע שנים ללא הצדקה
• האישה ביקשה להשאיר בתוקף צו איסור יציאה מהארץ נגד הגבר
• הסכסוך התמקד בחששות האישה לגביית מזונות וחלוקת רכוש

טענות הגבר: "נעצרתי בארץ שלא בצדק"

לטענת הגבר, כל עיכוב במתן הגט נבע מדרישת האישה שאתיר להותיר את צו עיכוב היציאה מהארץ נגדו – גם לאחר הגירושין. הוא סבר שנעשה נגדו שימוש לרעה, משום שלהבנתו גירושי הצדדים יכולים היו להסתיים מהר יותר, לולא דרישה זו. הבעל דרש פיצוי בגובה מאות אלפי שקלים על התקופה בה לדבריו היה כבול בנישואיו בעל כורחו, וביקש תשלום נוסף לכל חודש בו ימנע ממנו גט בעתיד.

• הבעל הדגיש שגרושתו סירבה לקבל את הגט כשסירב לבטל את ההגבלה על יציאתו מהארץ
• הוא טען לנזק נפשי, כספי וחברתי כתוצאה מהמצב

טענות האישה: "הדרישה נועדה להגן עליי ועל ילדיי"

הגרושה הציגה תמונה הפוכה. לדבריה, עיכוב הגט לא היה נובע מרצונה, אלא בשל התנאים שהציב הגבר. היא ביקשה להותיר את הצו בתוקף גם אחרי הגט, מטעמים מוצדקים – בין השאר, מתוך חשש שילך לארץ מולדתו מבלי להסדיר מזונות או יפגע בזכויותיה על דירה משותפת מעבר לים.

• האישה טענה כי דרישתה נועדה להבטיח את עתידה הכלכלי ואת טובת ילדיהם
• הבהירה שהייתה מוכנה לסיים את הנישואין כל עוד הייתה לה הגנה משפטית מספקת

הכרעת בית המשפט: עיכוב מוצדק והגנה לגיטימית

לאחר דיון ממושך, סקרה השופטת את השתלשלות האירועים וקבעה כי לא נמצא פגם בהתנהלות האישה. להיפך, הודגש כי רצונה להתגרש היה כנה, אך דרשה לוודא כי זכויותיה וזכויות ילדיה מוגנות. החשש שמא הגבר יעזוב את הארץ מבלי לפרוע חובות מזונות או עלול לשלול ממנה רכוש, נמצא מוצדק בנסיבות אלה.

• הדרישה להשאיר את צו עיכוב היציאה הייתה "לגיטימית" בלשון פסק הדין
• הבעל מצדו לא הציע כל ערבויות או בטוחות מספקות שהיו מאפשרות לבטל את הצו בבטחה

השופטת ציינה בפסק הדין כי לו היה הבעל מוכן להשאיר את הצו על כנו, או להציע ערבויות הולמות, ניתן היה לסיים את הליך הגירושין זמן רב קודם לכן. עמידתו על ביטול הצו – ללא הגנות לאישה – אותתה על חוסר תום לב מצדו.

חשש ממשי ולא סירוב שרירותי

עוד פירטה השופטת כי לא מדובר בסירוב שרירותי לקבלת הגט. בחלק מהדיונים אף הודה הבעל כי מטרתו היא לעזוב את הארץ ולפעול שם להוצאת דירת המגורים המשותפת מרשותה של האישה. עובדות אלה חיזקו את עמדת בית המשפט כי התנהלות האישה הייתה קשורה לחשש אמיתי מהותי.

• בית המשפט התרשם שהתנהלותו של הבעל תרמה להארכת ההליך
• לא ניתן להטיל אחריות בגין סרבנות גט בנסיבות בהן הצד התובע הוא שגרם בפועל לכך

סיכום: דחיית התביעה וללא פיצוי

בסיום פסק הדין דחה בית המשפט למשפחה את התביעה באופן מלא, מבלי לפסוק הוצאות מיוחדות. בפועל, נקבע כי אין הצדקה לדרישת פיצוי מהאישה, כאשר כל עיכוב במתן הגט נבע מהתנהלות הבעל עצמו ומהאופן בו בחר לנהל את הסכסוך.

המקרה מדגים את המורכבות שמאפיינת סכסוכי גירושין וממחיש עד כמה חשוב, לקראת הגעה להסכמות פירוד, להבטיח זכויות משני הצדדים – תוך שמירה על תום לב ועל טובת הילדים המעורבים.

הערה: מידע זה מהווה תמצית מסקנות בית המשפט במחלוקת בין בני זוג גרושים, ואינו מחליף ייעוץ או חוות דעת משפטית פרטנית. במקרה דומה מומלץ להתייעץ עם גורם מקצועי לקבלת הכוונה מתאימה.