בית המשפט דחה תביעה להחזרת ילד מאמו בישראל לאביו בארצות הברית

סיפור מורכב של מחלוקת משפחתית חוצה גבולות הגיע לאחרונה להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה בישראל, כאשר נדחתה תביעתו של אב להשבת בנו בן השש מאמו המתגוררת בישראל. המקרה מעורר שאלות עקרוניות לגבי איזון בין טובת הילד, זכויות הורים ומשמעויותיה של אמנת האג בנושא חטיפת ילדים בין מדינות.

השתלשלות האירועים

בני זוג, שנשאו זה לזה כדין בסוף שנות ה-2000, חיו יחדיו במשך קרוב לשני עשורים בארצות הברית. לאורך נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים. לאחר שנים של חיכוכים חמורים, חוותה האם אלימות מתמשכת מצד בן זוגה; לטענתה, נאלצה להימלט למקלט לנשים מוכות כדי להגן על עצמה ועל בנה הצעיר.

מתוך חשש לשלומם, קיבלה האם החלטה משמעותית: לטוס לישראל עם הילד הקטן, כיום בן שש. האב, שנשאר בארצות הברית, הגיש תביעה בה טען כי האם הבריחה את הילד ללא ידיעתו והסכמתו. בשל כך, ביקש מבית המשפט להורות על החזרת הילד לארצות הברית לפי אמנת האג – אמנה בינלאומית העוסקת בשמירה על זכויות משמורת במקרה של העברת ילדים ממדינה למדינה ללא הסכמת אחד ההורים.

עמדות הצדדים – טענות האב והאם

לטענת האב, הוא מעולם לא נתן את הסכמתו לכך שבנו יעזוב את המדינה, וכל העברת הילד לישראל נעשתה ללא ידיעתו. לדבריו, לא ראה את בנו במשך שלוש שנים, למרות ניסיונותיו ליצור קשר ולשמור על מערכת יחסים עמו. האב הסתמך על הוראות אמנת האג המבקשות להגן על הורים שזכותם למשמורת או ביקור נפגעת מהעברה או כליאה של ילד במדינה זרה על-ידי ההורה השני.

האם טענה מנגד כי צעדי הבריחה ננקטו עקב מציאות חיים קשה שהתבטאה באלימות ממושכת ומעמסה רגשית עצומה. היא הסבירה כי לא פעלה מאחורי גבו של האב – לדבריה, הוא ידע על תוכניותיה ואף נתן את הסכמתו. סיפרה שבעלה מצא אותה גם לאחר שנמלטה למקלט ואף בעקבות העזיבה לישראל – אך הכל נעשה בידיעה ובהסכמה מצדו, ועל כן אין המדובר ב"חטיפה" במובן המשפטי של המילה.

המערכת המשפטית בוחנת – עמדת בית המשפט

לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות, התקבלה באופן מובהק גרסתה של האם. נקבע כי האב, גם אם לא נתן את ברכתו במילים ברורות, ידע על כוונת האם ועל מועד עזיבתה, ואף הביע הסכמה לכך בעקיפין. לדברי בית המשפט, עדויות נוספות מחזקות את עמדת האם, ובפרט עדות קרובת משפחה שטענה כי שוחחה עם האב בסמוך לאחר עזיבת האם, וכי הסכים שהאם תעבור לישראל עם הילד.

שופטת בית המשפט הדגישה שבמצבים אלו, כאשר מוכחת הסכמה ליציאה מהמדינה, דינה של הטענה לפי אמנת האג להידחות. היא הוסיפה כי גם עיכוב משמעותי בפנייה לערכאה המשפטית, כמו במקרה זה שבו חלפו תשעה חודשים עד הגשת התביעה, עלול ללמד כי האב השלים עם המצב העובדתי החדש.

טובת הילד לפני הכל – ניתוח חריגים לאמנת האג

בית המשפט פנה לבחינת השיקולים הנוגעים לטובת הילד ולחריגים הקבועים באמנת האג. לפי אחד מהחריגים, אם הוכח כי הילד השתלב היטב במדינת היעד, רשאי בית המשפט להימנע מהשבתו. השופטת התרשמה כי הילד שוהה בישראל מזה כמעט מחצית מחייו, חי את מרבית חייו הזכורים כאן, דובר עברית, לומד במוסדות החינוך המקומיים, קשור מאוד לאמו, ואינו שומר על קשר עם האב שנותר מבחינתו בגדר דמות מרוחקת.

נוסף על כך, על-פי חוות דעת של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט, השיבה לארצות הברית תעמיד את הילד בפני נזק נפשי חמור. כל הגורמים המקצועיים המעורבים הסכימו שמהלך כזה יפגע בו באורח חמור, ועל כן טובתו מחייבת את הותרתו בישראל.

הכרעה ותוצאותיה

על רקע הנסיבות המיוחדות ותמונת המצב העולה מהראיות, דחה בית המשפט את התביעה להשבת הילד לארצות הברית. נקבע כי השארתו בישראל עולה בקנה אחד עם טובתו, וכי הליך נטילת הילד מהאב לא בוצע שלא כדין, נוכח ההסכמה שבעל-פה והמחדל במידיות התגובה של האב.

• האב חויב לשאת בהוצאות משפט בסך של 25,000 ש"ח.
• זהות באי כוח הצדדים לא פורסמה בפסק הדין.

סיום התיק במסגרתו הילד יישאר בישראל משקף את עמדת מערכת המשפט המקומית שבמקרי מחלוקת בינלאומיים הדגש מושם בראש ובראשונה על טובתו ובריאותו הנפשית של הילד, כאשר טענות הצדדים נבחנות בקפידה ומתוך איזון בין זכויות הורים לבין צורכי הילד.