בית המשפט דחה בקשה להכפלת מזונות והסתפק בתוספת מינורית

החלטה משפטית טרייה ממחוז הצפון מאירה באור שונה את סוגיית הגדלת דמי המזונות. אם לילד בן שבע פנתה אל בית המשפט לענייני משפחה בדרישה להגדיל את המזונות שמשלם לה בן זוגה לשעבר. האם ביקשה להכפיל את הסכום החודשי בטענה לשיפור במצבו הכלכלי של האב. עם זאת, הפסיקה שהתקבלה הסתכמה בתוספת של 50 שקלים בלבד לסכום המזונות שנפסק בעבר.

טענות האם: הכנסה גבוהה מצד האב מצדיקה הכפלה

על פי כתב התביעה המקורי, האם והאב התגרשו לפני מספר שנים. תחילה נקבע כי ישלם האב סכום של 1,500 שקלים מדי חודש עבור מזונות ילדם, לצד מחצית מהוצאות החינוך והבריאות. כעבור כשנה, ביקשה האם להעלות את גובה המזונות בטענה שחלה "שינוי נסיבות מהותי" לאחר שהאב פתח עסק עצמאי והכנסתו גדלה באופן משמעותי.

• האם טענה כי האב, שבעבר היה חסר עבודה, השתלב במגזר העסקי ומכניס כ-40 אלף ש"ח בחודש.
• לדבריה, יש להעלות את גובה המזונות ל-3,000 ש"ח בחודש – פי שניים מהסכום הקיים.

תגובת האב: העסק מקרטע ואין לי עודפי הכנסה

האב דחה את הטענות בדבר שיפור במצבו הכלכלי, וטען כי ההפך הוא הנכון. לדבריו, העסק שפתח אינו רווחי והוא נדרש להחזרים חודשיים גבוהים על הלוואה אותה לקח לשם רכישת משאית. יתרה מכך, לדבריו הוא נתמך כלכלית על ידי הוריו ואף מתגורר עימם, ואין באפשרותו לשאת בעלויות הכפלת המזונות. האב גם הצביע על כך שעליו לשלם מזונות נוספים לשני ילדים נוספים ממערכת זוגית קודמת, המגיעים לסך כולל של 3,000 ש"ח לחודש.

• האב טען כי הכנסתו החודשית אינה יציבה ולעתים אף נמוכה מההוצאות.
• לטענתו, החיוב בתוספת מזונות יכביד בצורה משמעותית על מצבו הכלכלי.

בירור העובדות – ראיות, נתונים ומה שביניהם

בית המשפט, בראשות שופט משפחה בכיר, בחן את טענות שני הצדדים. האם הציגה את השינוי בנסיבות וטענה כי האב הפך לאיש עסקים מצליח, אך לא הציגה ראיות חותכות לכך. מנגד, גם האב לא הגיש מסמכים או נתונים שיגבו את גרסתו למצבו הכלכלי האמיתי, על אף שבית המשפט ביקש שיצרף אותם.

בהחלטתו ציין בית המשפט ש"די בכך שהאב נמנע מהצגת ראיות שבשליטתו כדי שהדבר יפעל לרעתו". כלומר, כשמי שמצופה להציג נתונים (כגון הכנסה בפועל, הוצאות לעסק, חובות וחיובים) נמנע מכך, הדבר עשוי להעיד כי יש בסיס בטענת הצד שכנגד. בגישה זו, יש הבדל מהותי בין היעדר ראיות שהיו מחזקות את עמדת האב ובין ראיות שמוגשות ולא תומכות בדבריו.

הערכת הכנסה ושיקולים משפטיים

בית המשפט קבע, על בסיס הנתונים החלקיים שהוצגו ויכולת ההקטנה של האב להציג נתונים, כי יש להעריך את הכנסתו הפנויה של האב בסכום הנע בין 5,000 ל-7,000 ש"ח בחודש. הכנסתה הפנויה של האם הוערכה בכ-3,440 ש"ח. ההערכה נשענה על שיקול דעת ועל הבנה שמרבית אמדן ההכנסה לעובד עצמאי וחסר פירוט מבוסס על נסיבות החיים בעסק מתחיל.

חשוב להדגיש: כאשר מדובר בילד מעל גיל שש, החובה לתשלום מזונות אינה מוחלטת כשם שהיא בגיל הרך. משמעות הדבר היא שבית המשפט בוחן את סך צורכי הילד והאיזון עם יכולות ההורים, ולא שולל בהכרח הפחתה או הגדלה אוטומטית של מזונות.

פסיקת בית המשפט: "היעדר הצדקה להכפלה מהותית"

לאחר כל הנאמר לעיל, מצא בית המשפט כי אין הצדקה להכפיל את גובה המזונות כמבוקש, שכן סך צורכי הילד עומדים, לפי ההלכה הפסוקה, על כ-1,600 ש"ח בחודש בממוצע, ולא הוצג בפניו נתון שיצדיק סכום גבוה מכך. לפיכך נקבע כי סכום המזונות יועלה באופן מינורי בלבד ל-1,550 ש"ח בחודש – תוספת של 50 ש"ח.

• השיקולים כללו את פערי ההכנסות בין האב לאם, מבלי להחמיר עימו בשל חוסר בראיות מובהקות לכאן או לכאן.
• חשיבות מתן פסק דיון איזוני – המאזן בין זכויות הילד לבין היכולת הכלכלית של כל אחד מהוריו.
• שמירה על עיקרון טובת הילד, גם כאשר צד אחד טוען להחמרה ניכרת במצבו ומנגד נטענת טענת הכנסה גבוהה.

סיכום: העלאת מזונות – לא בכל שינוי נסיבות

המקרה מדגיש עד כמה חשוב היה מצידם של שני ההורים לצרף אסמכתאות ומסמכים לביסוס הנטען. בסופו של יום, אף שהוכח שינוי מסוים במצב הכלכלי, בית המשפט ראה לנכון לסיים את ההליך בהעלאה סמלית בלבד, רחוק מהכפלת הסכום שנדרשה. הנה דוגמה למורכבות שבה ניצב בית המשפט לענייני משפחה – רצון להגן על טובת הילד לצד הצורך בצדק חלוקתי והסתמכות על עובדות מוצקות.