בית הדין הרבני: שיחת טלפון עם מאהבת אינה מהווה בגידה שמצדיקה העברת דירה

מקרה משפטי יוצא דופן עלה לאחרונה לדיון בבית הדין הרבני הגדול, במסגרתו נדרש להכריע האם שיחת טלפון בין בעל נשוי לבין אישה אחרת מהווה בגידה שמובילה לאובדן זכויות קנייניות בדירתו.

רקע: הסכם בין בני זוג על העברת דירה בעקבות בגידה

בני זוג שנישואיהם נקלעו למשבר, חתמו בשנת 2019 על הסכם שכונה "הסכם שלום בית ולחלופין גירושין". בהסכם צוין כי במידה ואחד הצדדים יפר את נאמנותו הזוגית, לצד השני תהיה אפשרות לדרוש גירושין, והדירה שבה התגוררו תועבר לרשותו הבלעדית של בן הזוג שנפגע.

• ההסכם נועד להסדיר מראש את חלוקתם של הנכסים במידה של הפרת אמונים.
• מושג "הפרת אמונים" או "שלום בית" מתייחס למחויבות בני הזוג לשמור על נאמנות הדדית ולמנוע יחסים מחוץ לנישואין.

פתיחת ההליכים וגילוי השיחה הטלפונית

כשני חודשים בלבד לאחר החתימה על ההסכם, הגיש הבעל תביעת גירושין לבית הדין הרבני. בבדיקה שהתבצעה לאחר מכן התברר כי ביום בו הוגשה התביעה, שהה הבעל בבית אישה עימה ניהל קשר קודם, ושלושה ימים לפני כן אף שוחח עימה בטלפון. בעקבות זאת טענה האישה כי מדובר בהפרה ברורה של ההסכם, ולכן עתרה לקבל את זכויות הבעל בדירה המשותפת.

• בית הדין האזורי קיבל את עמדת האישה וקבע שהבעל הפר את ההסכם. הדירה נפסקה לטובתה.

הערעור לבית הדין הרבני הגדול

הבעל בחר לערער על ההחלטה, וטען לשלוש נקודות מרכזיות:

• שלא הפר את ההסכם, משום שלא ניהל קשר אסור טרם פתיחת הליך הגירושין.
• כי הטענה להפרה מבוססת רק על שיחת טלפון בודדת, שאינה עולה בגדר בגידה או הפרת אמונים.
• קיים ספק לגבי תוקפו של ההסכם כולו, מאחר ונחתם בעת שלא היה מיוצג בידי עורך דין, ולדבריו אף לא היה מודע במלואו למשמעויות המשפטיות של התחייבויותיו.

בדיון בערעור הובא לבחינה מרכזית הנושא האם שיחת טלפון כשלעצמה, בלי מפגש פיזי או קשר רומנטי מובהק, יכולה להיחשב "רעייה בשדות זרים" – מונח המתאר סטייה מנאמנות בנישואין – באופן המצדיק העברת זכויות בדירה.

הכרעת הדיינים: אין הוכחה להפרה המוצדקת של ההסכם

הרכב הדיינים, אשר כלל שלושה דיינים בכירים, קיבל את עמדת המערער ופסק כי אין די ראיות ממשיות להפרת ההסכם. נקבע כי הבגידה המוכחת התבצעה, אם בכלל, רק במועד פתיחת הליך הגירושין, כאשר בין בני הזוג כבר לא התקיים רצון לשלום בית.

השיחה הטלפונית שנעשתה שלושה ימים קודם לכן לא נחשבה, מבחינת הדיינים, להפרה חמורה המצדיקה עונש קנייני כה חריף. המונח "בגידה" או "רעייה בשדות זרים" פורש באופן מצמצם, בדגש על כך שמדובר במעשה בעל משמעות רגשית או גופנית מעבר לשיחה מילולית.

• הדיינים קבעו כי נדרש להציג ראיות חד-משמעיות יותר, ולא כל מפגש או שיחה טלפונית יכולים להגיע לסף הנדרש לבגידה.

סימני שאלה סביב תוקף ההסכם ומעבר הזכויות

נדבך מרכזי נוסף שנבחן על ידי הדיינים היה בהירותו ותוקפו המשפטי של ההסכם עליו חתמו הצדדים. לפי דברי פסק הדין, השימוש במילה "תעבור" ביחס לדירה מעורפל ואינו קובע בצורה חד משמעית את האופן בו בעל הנכס מוותר על זכויותיו.

• הדיינים ציינו כי לשון עמומה עלולה להוביל לחוסר בהירות סביב תוקף התחייבויות בין בני זוג, בעיקר בנוגע לנכסים.
• לבסוף, צוין שאין בהכרח התחייבות ברורה של הבעל להעניק את חלקו בדירה במתנה, והמונח בו נעשה שימוש אינו מסיר את כל הספקות המשפטיים בנושא.

החזרת התיק לדון בעניינים נוספים

לאחר קבלת הערעור, הדיינים הותירו פתח לבחון את האפשרות לחייב את הבעל בפיצוי כספי בשל התנהלותו, ואף דנו באפשרות לתשלום כתובה – מסמך המציין את חובות הבעל לאשה במקרה גירושין – אך הסוגיות הושבו להכרעת בית הדין האזורי. הדיינים הדגישו כי התנהגות בלתי ראויה מצד הבעל עלולה לשאת עמו השלכות כלכליות אחרות, גם אם לא תוביל לאובדן זכויות בדירה.

משמעות המקרה לעתיד

פסיקה זו מדגישה את חשיבות הניסוח הברור והמדויק בהסכמי ממון וגירושין. הסכמים מעורפלים, ובייחוד כאלו הנערכים ללא ייעוץ משפטי מתאים, עשויים להוביל לפרשנויות מחמירות או מקלות בהתאם לנסיבות.

• המקרה מדגים כי לא כל קשר או שיחה מחוץ לנישואין עונים בקריטריון "בגידה" לצורך אכיפת סעיפים קנייניים חמורים.
• המלצה לצדדים הנמצאים בהליכי גירושין: חשוב להיעזר בעורך דין המתמצא בדיני משפחה כדי להבטיח שמירה על זכויותיהם ולמנוע מחלוקות בעתיד.

לסיכום, בית הדין הרבני הגדול הדגיש כי שיחת טלפון, על אף פגיעתה באמון הזוגי, אינה מהווה לבדה הפרה המצדיקה העברת דירה לבן הזוג הנפגע, כל עוד אין אינדיקציה ברורה לקשר רומנטי או מימוש בגידה בפועל. עם זאת, ההתנהלות עשויה לשאת עימה השלכות אחרות, והסוגיות הכספיות ימשיכו להתברר בבית הדין.