בית הדין הרבני פסל הסכם "נישואים פתוחים" לאחר פירוד וחייב את הבעל בתשלום כתובה

פסק דין בלתי שגרתי שניתן בבית דין רבני באזור המרכז עורר עניין ציבורי ומשפטי. זוג שנישא כדמו"י ופרוד מזה תקופה חתם ביניהם על מסמך יוצא דופן. במסמך נאמר כי כל אחד מהם רשאי לקיים יחסי אישות עם בני זוג אחרים עד להשלמת הליך הגירושין. בפועל, האישה לא השתמשה בהיתר, בעוד הבעל קשר קשרים עם נשים שונות, ואחת מהן ילדה לו בת. כשנחשף המקרה, בית הדין פסל את ההסכמה, חייב את הבעל בתשלום כתובה ותוספת כתובה בהיקף ניכר, וקבע כי אין תוקף להסדרי "נישואים פתוחים" לאחר פירוד כאשר הגט טרם סודר.

הרקע: הסכם חריג בין בני זוג פרודים

מדובר בבני זוג המגדלים ילד אחד. יחסיהם ידעו עליות ומורדות, ובשלב מסוים נפרדו בפועל. בתקופה זו יזמו הצדדים מסמך פרטי שנוסח בלשון מפורשת. במסמך צוין כי הם רואים את עצמם פרודים לכל דבר, וכי לא יטענו זה כנגד זה אם יקיימו קשרים אינטימיים עם אחרים. לפי העולה מתיק בית הדין, לא נמצא שהמסמך אושר בפני ערכאה שיפוטית מוסמכת. הצדדים המשיכו בחייהם הנפרדים, אולם הקשר המשפטי ביניהם לא הותר, והגט לא נמסר.

עם הזמן התברר כי הבעל מקיים מערכות יחסים עם נשים אחרות. אחת מהן הרתה לו וילדה בת. הבעל לא הסתיר את עצם קיום הקשר, ואף פתח בהליך גירושין. אולם האישה, שטרם ידעה על ההיריון ועל הלידה, נחשפה לכך בדרך עקיפה. היא שמעה מחברים על התקרבות יוצאת דופן בין בעלה לאישה אחרת במקום בילוי. המידע גרם לה הלם ועלבון. היא התעמתה עם בן זוגה, והוא טען כי פעל בהתאם למסמך המשותף. מכאן צמח הסכסוך לשאלת תוקפו של המסמך ולהשלכותיו על זכויותיה הכלכליות של האישה.

טענות הצדדים: בין הסכמה פרטית לזכויות כתובה

האישה טענה כי חרף הניתוק בחיי היום-יום, היא קיוותה לשקם את הקשר. היא לא קיימה יחסים עם אחרים ולא ביקשה לפרק את התא המשפחתי עד שתתברר דרכם. לטענתה, ההסכמה שנחתמה נעשתה בעת מצוקה ובלב כבד, מבלי להבין את השלכותיה, וממילא אין בכוחה להתיר קשרים אסורים מבחינה דתית. עוד נטען כי עצם הבאת ילד לעולם עם אישה אחרת העמיק את הבגידה ופגע בה קשות. לפיכך ביקשה לקבל את גטה, אך גם לחייב את הבעל בתשלום כתובה ותוספת כתובה במלואן.

מנגד טען הבעל כי פעל בתום לב בהסתמך על ההסכמה הכתובה. לשיטתו, האישה מחלה לו על כתובתה, במפורש או במשתמע, בעת שהסכימה לאפשר לכל אחד מהם לקיים קשרים מחוץ לנישואין במהלך הפירוד. עוד הודגש מטעמו כי המסמך נערך במו ידיהם והביע את רצון שניהם שלא להגביל זה את זה עד לסידור הגט.

בתיק הוצגו גם התכתבויות שממהן עלה כי ההסכם לא קיבל אישור שיפוטי. סוגיה זו עומדת במרכז דיני המשפחה: הסכמים מהותיים בין בני זוג, בעיקר בהיבטים של גירושין, רכוש ומשמורת, מחייבים לרוב אישור של בית דין או בית משפט כדי לקבל תוקף מחייב. גם אם ההסכם היה זוכה לאישור כזה בענייני רכוש או הסכמות אחרות, הוא לא היה יכול להתיר איסורים מהותיים הנובעים ממעמד הנישואין עצמו.

הכרעת בית הדין: אין תוקף להסכמת "נישואים פתוחים" עד לגט

הרכב הדיינים בחן את המסמך ואת נסיבות החתימה עליו. המסקנה היתה נחרצת: ההסכמה לפיה כל אחד מבני הזוג "מותר לאחרים" בתקופת פירוד, כל עוד לא נמסר גט כדת וכדין, אינה חוקית ואינה תקפה. בית הדין פירט כי בדיני הנישואין של בני זוג יהודים בישראל, כל עוד לא ניתן גט והנישואין לא הותרו כדין, בני הזוג נחשבים נשואים לכל דבר ועניין לעניין האיסורים והחובות ההדדיים הבסיסיים. לכן, אין בכוחה של הבנה פרטית, ואפילו כתובה ומפורטת, להתיר יחסים אינטימיים עם אחרים או לשנות את מעמד האישות.

בית הדין הוסיף כי גם כאשר בני זוג הגיעו לכלל החלטה על פירוד וסיכמו ביניהם את ענייני הרכוש והילדים, הם חייבים לפנות לערכאה מוסמכת. רק לאחר מסירת גט כדין ייחשבו שניהם פנויים. עד אז, ניסיון לנסח "היתר" ליחסים מחוץ לנישואין מנוגד ליסודות התא המשפחתי ולערכים המוגנים בדין, ועל כן דינו להתבטל.

חיוב בכתובה ותוספת כתובה: הפרת החובות ההדדיות

על בסיס ממצאי התיק קבע בית הדין כי התנהגות הבעל בתקופת הפירוד הפרה את חובותיו כלפי אשתו. העובדה כי האישה לא מימשה את ההסכמה ואילו הבעל קיים קשרים ואף נולד לו ילד, חיזקה את המסקנה כי אין לראות בהסכמה כמחילה על זכויותיה. טענת ה"מחילה" נדחתה. נקבע כי ככל שניתנה הסכמה כלשהי, היא ניתנה בנסיבות בהן האישה לא הבינה את המשמעות המלאה, וממילא אין בכוחה לפגוע בזכאותה המהותית לכתובה.

משכך, חויב הבעל בתשלום כתובה ותוספת כתובה במלואן. הסכום עומד, לפי פסק הדין, על מאות אלפי שקלים. בית הדין הדגיש כי אין בפירוד כשלעצמו, גם אם ממושך, כדי לשלול את זכות האישה לכתובה, במיוחד כאשר ניכר כי הפרת הנאמנות והכנסת אישה אחרת להיריון אירעו בטרם הותר קשר הנישואין כדין.

הסבר משפטי קצר: מהי כתובה, ומה בין פירוד לגירושין

• כתובה היא התחייבות כספית של הבעל כלפי אשתו, הנלווית לנישואין כדמו"י. מטרתה להבטיח את זכויות האישה במקרה של גירושין או פטירה, ולהגן על יציבות התא המשפחתי.
• תוספת כתובה היא סכום נוסף מעבר לסכום היסוד, הנקבע בהסכמת הצדדים בעת הנישואין. בחלק מהזוגות מדובר בסכומים גבוהים, המשקפים את רצון הבעל.
• פירוד הוא מצב עובדתי שבו בני הזוג חיים בנפרד. הוא אינו מנתק את הקשר המשפטי-דתי של הנישואין. כל עוד לא סודר גט כדין, בני הזוג נחשבים נשואים לעניין איסור יחסים עם אחרים וחלק מהחובות ההדדיות.
• גירושין הלכתיים דורשים מסירת גט בפני בית דין רבני. רק לאחר השלמת ההליך משתנה המעמד האישי, ושני הצדדים "מותרים לעלמא" – כלומר, חופשיים להינשא לאחרים.
• הסכמי גירושין בנושאי רכוש, מזונות, משמורת וזמני שהות זקוקים בדרך כלל לאישור ערכאה מוסמכת כדי לקבל תוקף של פסק דין. אך גם אישור כזה אינו יכול להתיר איסורי עריות או לשנות את כללי המעמד האישי שנקבעו בדין הדתי.

השלכות רוחב: גבולות חופש ההתקשרות בזוגיות

פסק הדין מדגיש את גבולות חופש החוזים כאשר מדובר במעמד אישי. בני זוג רשאים להסדיר ביניהם חלוקת רכוש, אחריות הורית ומזונות. אולם אין באוטונומיה החוזית כדי להתיר יחסי אישות מחוץ לנישואין כל עוד הקשר קיים מבחינה דתית. גם אם ההסכמה נעשתה בהבנה הדדית ובכתב, ערכאה שיפוטית לא תקנה לה תוקף בהיבטי האיסורין. בכך שיגר בית הדין מסר ברור: אין לקצר דרך. הליך גירושין חייב להתבצע בסמכות ובסדר הנכון.

המסר הציבורי רחב יותר. בתקופות משבר זוגי, יש פיתוי לנסח הבנות "מעבר למדף" כדי להקל על המציאות. אך הסדרים מסוג זה עלולים לפגוע קשות בזכויות הצדדים, להחמיר את הקרע, ואף לחשוף את החותמים לסנקציות משפטיות וכלכליות. כל צעד חריג יש לבצע בליווי משפטי אחראי ובפיקוח ערכאה מוסמכת, ורק תוך שמירה על הכללים ההלכתיים והמשפטיים המחייבים.

נקודות עיקריות מן ההחלטה

• אין תוקף להסכמה בין בני זוג המתירה יחסי אישות עם אחרים בתקופת פירוד, כל עוד לא סודר גט כדין.
• הסכמים בין בני זוג בתחום המעמד האישי אינם יכולים לעקור איסורים דתיים או לשנות את מעמד הנישואין בפועל.
• טענת מחילה על כתובה מכוח הסכמה כזו נדחתה, בייחוד כאשר הצד הנפגע לא מימש את ההסכמה והוטעה ביחס לתוצאותיה.
• הבאת ילד לעולם במסגרת קשר עם אישה אחרת במהלך הפירוד חיזקה את המסקנה בדבר הפרת החובות ההדדיות וחייבה בתשלום כתובה ותוספת כתובה.
• הסכמי פירוד או גירושין רצוי שיאושרו בערכאה מוסמכת; גם אז, אין בכך כדי להתיר יחסים אסורים או לקצר את הליך סידור הגט.
• בית הדין העביר מסר נורמטיבי חד נגד פגיעה ביסודות התא המשפחתי והבהיר כי ערכים אלה זוכים להגנה משפטית ומוסרית.

מבט קדימה: זהירות, תכנון והליכים תקינים

ההחלטה הנוכחית מצטרפת לשורה מצומצמת של פסקי דין שמסמנים קו ברור בסוגיות רגישות של פירוד ונאמנות. היא מזכירה לזוגות כי אין תחליף להליכי גירושין מסודרים בסמכות. כל עוד הקשר לא הותר כדין, המשטר ההלכתי והמשפטי ממשיך לחול. מי שמבקש להימנע מסכסוכים יקרים וכואבים, ראוי שיקפיד על תהליך נקי: ליווי מקצועי, ניסוח זהיר של הסכמות מותרות, ואישורן כחוק.

האירוע הפרטי שהוצג בפני בית הדין הסתיים בחיוב כספי משמעותי ובהבהרה נורמטיבית. אך עיקרו של המסר איננו כספי. הוא ערכי ומשפטי: חופש ההתקשרות בתוך זוגיות נשואה מוגבל בגבולות הדין, והדרך היחידה להסיר את המגבלות הללו היא באמצעות גירושין כדין. עד אז, כל "הסדר עוקף" ייתקל בתקרת זכוכית משפטית ומוסרית כאחת.