בית הדין הרבני חייב בעל לתת גט בשל אלימות: "אין לחיות עם נחש"

בפסק דין חריג וחד משמעי, בית הדין הרבני באחד מערי המרכז, קבע לאחרונה כי על גבר חרדי לחייב לתת גט לאשתו ואם שבעת ילדיו, בשל התנהגות אלימה וקשה לאורך שנות נישואיהם. המקרה, המשלב סוגיות של אלימות במשפחה, תביעת גירושין ובקשה לשלום בית, ממחיש כיצד מערכת המשפט הרבנית מתמודדת עם מקרי התעללות רגשית ופיזית בתוך התא המשפחתי.

רקע: נישואין בצילה של מצוקה מתמשכת

הצדדים, שהכירו במהלך השירות הצבאי, נישאו לפני כ-16 שנה. הבעל, שבעבר היה חילוני, חזר בתשובה והצטרף עם אשתו לקהילה חרדית. לשניים שבעה ילדים קטינים. במשך השנים, האישה לא השתלבה בשוק העבודה והתמקדה בגידול הילדים, בעוד שהבעל היה אברך כולל שניהל אף עסק צדדי. המשפחה התמודדה עם אתגרים כלכליים, דבר שהוביל למעורבות של שירותי הרווחה בתיק המשפחתי.

• המשפחה מוכרת לרשויות הרווחה בשל קשיים מתמשכים
• המחלוקות והמריבות בין בני הזוג הלכו והחמירו במהלך השנים
• האירועים הובילו להגשת תביעות הדדיות ולמעורבות משפטית הולכת וגוברת

ההתדרדרות החריפה: תקריות אלימות ומעורבות המשטרה

בשנה האחרונה התרחשו מספר אירועים אלימים שהובילו את האישה, בסופו של דבר, להגיש בקשה לצו הגנה. בין היתר, היא טענה כי הבעל הטיח כיסא בחוזקה על שולחן וגרם לו נזק, קרע ספה בסכין, שבר חפצים בבית ואף פגע בה פיזית במספר הזדמנויות. באחת התקריות, הודתה האישה כי נזקקה לשימוש בלחצן מצוקה ובמצלמות אבטחה על מנת להגן על עצמה ועל ילדיה.

• התנהגות הבעל כללה קללות כבדות, השפלות בוטות ואיומים חוזרים
• על פי טענות האישה, הבעל כינה אותה "פרזיטית" ואיים לפגוע בה
• באירוע נוסף הפיל עליה את דלת חדר השירותים וזרק לעברה סל כביסה
• במקרה מסוים, טענה האישה כי קיבלה הודעות אנונימיות בעלות אופי מאיים

נגד הבעל הוגשו כתבי אישום בגין אירועים אלימים. במהלך בירור המשפט, הבעל אישר כי הכה את אשתו ברגלה, אך טען כי הדבר קרה "מתוך סערת רגשות" וכי ביקש מחילה פעמים רבות.

הליך הגירושין: בקשת צו הגנה ותגובת הבעל

האישה, שחששה לחייה ולשלומם של ילדיה, פנתה לבית הדין הרבני וביקשה להתגרש. בתביעה שפרשה לפני הדיינים, טענה כי לא תוכל להמשיך לחיות עם בעלה והציגה ראיות רבות לגבי מצבה ומבחן המסוכנות שנערך לה. בית הדין התרשם כי הסכנה הנשקפת מהבעל גבוהה, ונקבעה עבורה תכנית הגנה הכוללת אמצעי מיגון שונים.

הבעל, מנגד, הכחיש את מרבית המיוחס לו, למעט תקרית אחת לגביה טען כי "חרג מהקו, אך חזר וביקש סליחה". חרף טענותיו, הוא התנגד לגירושים וניסה לשכנע את הדיינים כי רצונו הוא להשיב את השלום לבית. עם זאת, במהלך הדיונים אמר הבעל משפטים קשים והשפיל את אשתו, דברים שעמדו בניגוד לטענתו כי פניו לשלום בית.

החלטת הדיינים: "אין אדם דר עם נחש"

לאחר שקילת חומרי החקירה, העדויות והתרשמות מהתנהלות הצדדים בדיונים, דחו הדיינים את בקשת הבעל לשלום בית. הם ציינו כי דבריו של הבעל, במסגרתם כינה את אשתו "פרזיטית" ואמר כי חולם להתגרש ממנה כבר חמש עשרה שנה, מלמדים על חוסר כנות בבקשתו.

• הדיינים התרשמו מהנחישות של האישה להתגרש ומהחשש האמיתי שלה
• התבטאויותיו הבוטות של הבעל העידו על חוסר כבוד כלפי אשתו
• חומרי הרווחה והערכת המסוכנות היוו חלק מהותי מההחלטה

בפסק הדין נכתב בין היתר כי "החיים המשותפים הפכו בעבור האישה לבלתי נסבלים ואינם יכולים להימשך עוד". נוסח ההחלטה התבסס על העיקרון ההלכתי כי "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת"– ביטוי לסיטואציה שבה אדם אינו יכול להמשיך לחיות לצד מי שמפעיל עליו אלימות או מסכן את שלומו באופן מתמיד.

סיום: הכרה במשבר ושחרור משפטי

נוכח הממצאים, הורה בית הדין הרבני על חובת הגט, דחה את בקשת הבעל לשלום בית וקבע מועד סופי למתן גירושין. ההחלטה מאפשרת לאישה להשתחרר מנישואים הרסניים ולפנות לדרך חדשה, כאשר טובת הילדים ושלומם עמדו אף הם לנגד עיני הדיינים.

המקרה משקף מגמה הולכת ומתרחבת של התערבות ערכאות דתיות במקרים של אלימות במשפחה, תוך מתן עדיפות להגנה על קורבנות וילדים לצד שמירה על ערכי המשפחה.

הליך הגירושין בבתי הדין הרבניים כפוף לעקרונות ההלכה, אולם פסק דין זה מדגים כיצד איזון בין הדין הדתי לזכויות הפרט והגנה מפני אלימות, אפשר את מתן הגט בניגוד לדעת הבעל.

• פסק הדין מדגיש את חשיבותם של ראיות, דוחות מקצועיים ועדויות חיות בהכרעות בתחום המשפחה
• לא כל בקשת שלום בית מתקבלת – ישנה חשיבות לרצון האמיתי של שני הצדדים
• הכרה משפטית בסכנה אמיתית – מספקת הגנה לאישה ופותחת דרך לצאת ממעגל האלימות

פסק הדין מביא לתודעת הציבור את החשיבות של פנייה לערכאות והצגת ראיות במקרי אלימות במשפחה, ושולח מסר ברור של אפס סובלנות כלפי התנהגות אלימה בזוגיות.