ביהמ"ש מורה: כתובה שנגבתה בניגוד להסכם גירושין תוחזר לבעל

בפסק דין טרי ומעורר עניין, דן בית המשפט למשפחה במקרה בו אישה גבתה את כתובתה אף שלכאורה ויתרה עליה במסגרת הסכם גירושין. התוצאה: היא תחויב להחזיר לבעלה את סכום הכתובה, זאת לאחר שנקבע כי פעולתה נוגדת את ההסכם ופסולה מבחינה משפטית.

הרקע לסכסוך: גירושין לאחר עשרות שנות נישואים

המקרה עוסק בבני זוג אשר חיו יחד כמעט ארבעים שנה. לאחר משבר ארוך ומתמשך, הם החליטו להתגרש. בנובמבר 2021 חתמו השניים על הסכם גירושין מקיף, שאת פרטיו אישר לאחר זמן קצר בית המשפט למשפחה. אחד הסעיפים בהסכם קבע במפורש כי האישה מוותרת על דרישתה לקבל את כתובתה, שהוערכה במיליון שקלים – סכום משמעותי לכל הדעות.

בגירושין, "כתובה" היא מסמך הלכתי שמתחייב עליו הבעל בזמן הנישואין, ובו מפורטים תנאים כספיים שבעל מתחייב להעביר לאישה במקרה של גירושין. ויתור על כתובה במסגרת הסכם גירושין מהווה לעיתים פשרה או חלק מהסדרי חלוקת הרכוש בין בני הזוג. כך היה גם במקרה זה.

תביעת כתובה – למרות הוויתור

על אף ההתחייבות, כמה חודשים לאחר אישור הסכם הגירושין פתחה האישה בהליך בבית הדין הרבני ותבעה לקבל את כספי הכתובה. בית הדין פסק לטובתה, אך השית עליה חלק קטן יחסית מהסכום המלא – מאה אלף שקלים בלבד. הבעל נדרש לשלם את הסכום, אך סבר כי המדובר בהפרה בוטה של ההסכם ושהאישה נהגה ב"תכסיסנות" – ניסיון להשיג יתרון לא הוגן בניגוד להבנות שאליהן הגיעו.

בתגובה לאירוע זה, בחר הבעל להגיש תביעה חדשה – הפעם לבית המשפט למשפחה, בדרישה להחזיר לו את הסכום ששולם לכתובה ולחייב את גרושתו גם בהוצאות המשפט, בטענה להפרת הסכם ולפעולה חסרת תום לב.

טענות הצדדים בעימות המשפטי

האישה, מצידה, טענה כי כלל לא הפרה את ההסכם. היא הסבירה שלשיטתה הסכמתה לוויתור על כתובה איננה בעלת תוקף משפטי, משהנושא לא קיבל תוקף של פסק דין – כלומר, לא אומץ רשמית על ידי ערכאה מוסמכת. לדבריה, רק לבית הדין הרבני יש סמכות להכריע סוגיה זו, ולכן הסוגיה אינה בסמכות בית המשפט למשפחה.

הבעל, לעומתה, טען כי ההסכם שנחתם הוא בבירור הסכם לכל דבר ועניין. ויתור על הכתובה נכלל בו, ולפיכך ההליך שהובילה האישה נוגד את כללי ההגינות ותום הלב שנדרשים בחוזים.

עיקרי פסק הדין – התחייבות חוזית מחייבת

בפסקה מרכזית בפסיקתה, קבעה השופטת כי אכן יש להחיל כאן את כללי דיני החוזים. כאשר צד חותם על הסכם גירושין הכולל ויתור כתובה, גם אם סעיף הוויתור לא אושר רשמית בפסק דין אלא נכלל בהסכם שאושר כולו, עליו לעמוד מאחורי התחייבותו. ניסיונות "עקיפת הסכם" או שימוש בהבדלי סמכויות בין הערכאות נדחו על הסף.

עוד קבעה השופטת כי כאשר צד להליך מנצל פערים מערכתיים או משפטיים כדי להפיק לעצמו רווח לא הוגן – מדובר בפעולה חמורה של חוסר תום לב. תום לב הוא עיקרון משפטי מרכזי שמחייב צדדים להסכמות לפעול בהגינות, וללא ניצול לרעה של זכויותיהם.

• הסכם גירושין מחייב את הצדדים לקיים את כל סעיפיו.
• ניסיון לפעול בניגוד להסכם מהווה הפרה ועשוי לזכות את הצד הנפגע בפיצוי.
• הסכמות שנרשמו במסגרת התהליך – לרבות ויתור כתובה – מחייבות מבחינה משפטית, גם אם הסעיף לא אושר בנפרד בבית הדין הרבני.
• עקרון תום הלב מונע מהצדדים "לתכסס" כדי להשיג יתרון חד צדדי.

הפסיקה: החזר מלא והוצאות משפט

התוצאה: בית המשפט קיבל את עמדת הבעל במלואה. נקבע כי האישה פעלה תחבולנית, וניצלה לרעה את זכותה לפנות לבית הדין הרבני על אף כי כבר הסכימה לוותר על כתובתה. לאור זאת, חויבה האישה להשיב את מלוא כספי הכתובה שנפסקו לה (100,000 ש"ח) ולהוסיף תשלום הוצאות משפט של 25,000 ש"ח לטובת הבעל.

ההכרעה ממחישה כיצד המחוקק ובתי המשפט פועלים להבטיח כי הסכמים שנחתמו בין צדדים בהליכי גירושין יכובדו, וכי כל ניסיון לנצל לרעה את מערכת הדינים והערכאות לא יצלח. הפסיקה גם מדגימה את השימוש בעקרונות כלליים, ובראשם עקרון תום הלב, כמגן על הוגנותם של הליכים משפטיים בתחום המשפחה.

לסיכום

התיק הנוכחי מהווה תמרור אזהרה למתגרשים: כאשר חותמים על הסכם, עליהם לעמוד בו, כולל ויתור כתובה או כל התחייבות אחרת. פנייה לערכאה דתית במטרה לקבל סעד שסוכם כי יימנע – תיתקל בחומה משפטית גבוהה, ותוביל לעיתים להתחייבות כספית כבדה בחזרה לצד שנפגע. תום לב בהליכי פרידה הוא עיקרון יסוד, ומערכת המשפט לא תהסס להפעילו.