איזון משאבים בגירושין: טענות לגניבה מהכספת נדחו – הפיצוי הועבר לאישה

איזון משאבים בהליכי גירושין לעיתים מעלה מחלוקות מורכבות, בעיקר כאשר נטענות טענות חמורות מצד אחד הצדדים. מקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט למשפחה בצפון הארץ מדגים את הקשיים שבקביעת חלוקת רכוש צודקת בין בני זוג בפרידה, תוך בחינת טענות שלא תמיד מגובות בראיות של ממש.

המחלוקת: האם כספים נלקחו מהכספת?

בני זוג שעמדו בפני גירושין פנו לבית המשפט בבקשה לקבוע כיצד יתחלק רכושם המשותף. האיש טען כי יש להעדיף אותו בחלוקת הרכוש, מאחר שלטענתו, גרושתו נטלה סכום כסף גדול וכן מטילי זהב מתוך כספת שהייתה בדירתם. לשיטתו, הדבר מצדיק חלוקה לא שוויונית – כלומר, איזון משאבים שבו יוענק לו חלק גדול מן הרכוש.

הכספת המדוברת הוחזקה בדירה שהייתה שייכת להורי האיש, והטענה המרכזית הייתה כי לאחר פרידת בני הזוג, גילה האיש שהכספת נפרצה וחסרים ממנה כספים ונכסים יקרי ערך. הוא הציג את עזיבתו מהדירה, את הסכום שלדבריו נעלם, ואף הגיש תלונה במשטרה נגד אשתו.

• האיש דרש חלוקה לא שוויונית לטובתו עקב הגניבה הנטענת.
• נטען שגרושתו הייתה היחידה שיכלה לגשת לכספת בזמן שנעלמו ממנה כספים.
• האישה מצידה הכחישה מכל וכל, וטענה כי לא החזיקה מפתח לכספת ולא ידעה את הקוד.

הכרעה: אין ראיה מספקת – והפיצוי דווקא לצד האישה

הדיון המשפטי התמקד בשאלה – האם יש בסיס ראייתי שמצדיק לקבוע שהאישה אכן נטלה מן הכספת כספים, ומה ראוי לקבוע מבחינת איזון הרכוש בעקבות כך. השופט הבכיר ששמע את הצדדים בחן את גרסאותיהם, מסמכים שהוגשו וממצאי משטרה, אך קבע כי האיש לא הצליח להוכיח את טענתו.

בית המשפט ציין שלא הובאו הוכחות חד-משמעיות לכך שלאישה הייתה גישה בלעדית לכספת, לא התקבל תיעוד מדויק של הסכומים הנטענים, ולא הוסבר מדוע המתין האיש זמן רב לאחר עזיבתו בטרם שב לדרוש את כספיו. יתר על כן, צויין שהתיק הפלילי שנסגר מעיד שאין ממש בטענות הגניבה שהועלו נגד האישה.

• עוד נקבע כי האיש הוא היורש על פי צוויה של אמו, וצפוי להחזיק בדירת המגורים שבעברה התגוררו הצדדים.
• האישה נאלצה, בהתאם להחלטת בית המשפט, לעזוב את הדירה ולשכור מגורים חדשים – דבר שהביא לפגיעה כלכלית קשה במצבה.
• בית המשפט פסק שיש לקבוע לה פיצוי עבור נזקי הפינוי ועבור הצורך להבטיח לעצמה דיור חלופי.

האיזון בין כספי הפיצוי לזכויות פנסיה ורכוש

בתיק זה הסתבר, על פי חוות דעת מומחה שמינה בית המשפט, כי לאישה נצבר במהלך השנים יתרון כספי בחסכונות ופנסיה לעומת האיש. הפער שעמד על קצת יותר מ-120,000 שקל אמור היה להיות מועבר מהאישה אל האיש במסגרת איזון המשאבים.

בשל התרשמות השופט כי נגרם לאישה עוול משמעותי עם פינויה מהמגורים, קבע כי האישה זכאית לפיצוי בגין אובדן זכות המדור בסכום דומה לזה שהיא מחויבת להעביר על פי חוות הדעת הכלכלית. הפיצוי חושב על בסיס דמי שכירות חודשי לאורך שלוש שנים. כך יצא שכל צד קיבל את חלקו מבלי להעביר בפועל סכום כספי לצד השני.

• לא הוענקה פסיקה לחלוקת הוצאות המשפט.
• כל צד שומר על זכויותיו הרכושיות והפנסיוניות כפי שהיו.

משמעות פסיקת בית המשפט: הצורך להתמודד עם טענות לא מוכחות

ההליך מראה כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם טענות חמורות – כמו גניבה בין בני זוג – אשר אינן נתמכות בראיות חותכות. כל עוד אין הוכחות ברורות, בית המשפט יטה שלא לשנות איזון ולחלק רכוש באופן לא שוויוני. עם זאת, ערך משמעותי יינתן לפיצוי מי שאיבד את זכויות המדור, ובפרט כאשר אחד הצדדים מאבד קורת גג בשל פירוק התא המשפחתי.

חלוקת הרכוש בגירושין נעשית לעיתים לפי עקרון "איזון משאבים", שמשמעותו היא חלוקה שווה אך במקרים חריגים, בהם יימצא כי צד אחד נפגע במיוחד, יסטה בית המשפט מעקרון השוויון לטובת צד זה.

סיכום

במקרה הנדון, חרף טענות לגניבת רכוש, בית המשפט הדגיש את חשיבות ההוכחה והראיות. מכיוון שטענות האיש לא הוכחו, הוא לא זכה לחלוקה נדיבה יותר מהרכוש. לעומת זאת, הפיצוי הוענק לצד האישה שנפגעה במובהק עקב עזיבת המגורים המשותפים. הפסיקה מדגישה את הרגישות הנדרשת בבחינת מחלוקות רכושיות בין בני זוג ואת האיזון המורכב שעל השופט לערוך – הן מתוך דאגה להוגנות והן מתוך שמירה על יסודות החוק.