אחרי הסגרה מחו״ל: סרבן גט מסר את הגט בעקבות צעדי אכיפה חריגים

פרשה מורכבת של עיגון ממושך הסתיימה השבוע בשחרור אשה מכבליה, לאחר שבעלה לשעבר – שסרב לתת גט ונמלט לחו״ל – הוחזר לישראל במסגרת שיתוף פעולה בין-מדינתי, הובא שוב ושוב לדיונים בבית דין רבני במחוז המרכז, ולבסוף מסר את הגט. גורם בכיר באגף עגונות מסר כי רשויות האכיפה והמערכת הדתית ימשיכו לפעול בנחישות כדי למנוע מצב שבו סרבני גט יתחמקו מחובתם. לדבריו, המקרה הנוכחי ממחיש כי הבריחה אל מעבר לים איננה פתרון עבור מי שמבקש לעגן את אשתו.

עיקרי הדברים

• הבעל, שנמלט במהלך הליך גירושין למדינה בצפון אמריקה, הושב לישראל לאחר מאמצי תיאום ממושכים בין גורמי אכיפה ומשפט.
• לאחר הגעתו ארצה, התנהל פער בין החלטות: מעצר בית מצד ערכאה אזרחית לעומת דרישה להחזקה במעצר מטעם בית הדין הרבני.
• בשל היעדרות מדיון, הופעלו אמצעי אכיפה ואיתור שהביאו להבאתו המיידית לדיון נוסף.
• לבסוף, לאחר מספר הופעות בדיון והפעלת לחץ שיפוטי, מסר הגט וסיים את העיגון שנמשך שנים.

הרקע: עיגון, עבירות נטענות ובריחה לחו״ל

ההליך המשפחתי בין בני הזוג התנהל במשך תקופה ארוכה, ובמהלכו נאמר כי נגד הבעל קיימים חשדות לעבירות חמורות כלפי קטינים. יש לציין כי בהיבט הפלילי מדובר בטענות שעודן נתונות להליכים מתאימים, ובית המשפט הוא הקובע במישור זה. במישור המשפחתי, בית הדין הרבני קבע כי יש לפעול באופן אינטנסיבי לסיום העיגון ולהבטיח כי תינתן לאשה האפשרות לחיות את חייה ללא תלות בבחירתו החד-צדדית של בן הזוג לסרב לגירושין.

מושג העיגון מתאר מצב שבו אחד מבני הזוג – בדרך כלל הבעל – מסרב לתת את הגט, ובכך מונע מהצד השני לסיים את הקשר הזוגי לפי הדין הדתי. התוצאה היא פגיעה קשה באוטונומיה האישית, בחירות המשפחתית וביכולתו של הצד המעוגן לפתוח פרק חדש בחיים. זהו מצב שחוקרים ואנשי מקצוע רואים בו עוולה חברתית ומשפטית המחייבת התערבות.

הסגרה, מעצר ואמצעי פיקוח

הבעל עזב את ישראל במהלך ההליך, אך בעקבות פנייה הדדית בין רשויות האכיפה והמשפט בישראל ולמקביליה בחו״ל, הוסדר שיבתו. עם נחיתתו הועבר תחילה למשמורת. לאחר מכן, ערכאה אזרחית הורתה על מעצר בית בפיקוח ועם אמצעי אלקטרוני. בית הדין הרבני מצדו סבר כי הנשוא מסוכן ועלול לשבש הליכים ולהתחמק מהתייצבות, והדגיש את הצורך באמצעי ריסון הדוקים יותר כדי להבטיח את קיום הדיונים ומתן הגט.

כדי להבין את המורכבות: הליך ההסגרה וההשבה איננו חלק אינהרנטי מהליך גירושין, אלא מתרחש כאשר ישנן נסיבות נוספות שמצדיקות שיתוף פעולה בין-מדינתי. עם הגעתו של אדם כזה ארצה, מתנגשות לעיתים תפיסות שונות של איזון בין זכויותיו כחושב חירות לבין האינטרס הציבורי והפרטי בהבטחת קיום ההליך הדתי והמשפטי. במקרה זה, השונות בין ההחלטות יצרה אתגר מעשי, אך בסופו של דבר הופקו הכלים הדרושים לאכיפה אפקטיבית.

פער בין ערכאות ואכיפה אפקטיבית

בשלב מסוים, הבעל לא התייצב לדיון שנקבע בבית הדין הרבני. בתגובה, הופעלו אמצעי איתור ואכיפה, בסיוע חוקרים פרטיים וכוחות משטרה, והוא הובא בתוך זמן קצר לדיון. משלב זה התנהלו ישיבות תכופות שנועדו להסיר את המכשול למתן הגט. המדיניות השיפוטית שהופעלה ביקשה להעביר מסר ברור: סירוב ליתן גט איננו אסטרטגיה מתגמלת, ובית הדין יעשה שימוש בכלים שעומדים לרשותו כדי להגן על זכויות הצד המעוגן.

נזכיר כי בית הדין הרבני מוסמך לדרוש קיום החלטותיו ולהורות על סנקציות בהתאם לדין, כאשר המטרה איננה להעניש לשם ענישה, אלא לייצר תמריץ ממשי לסיום המצב הפוגע. גם כאשר קיימות החלטות מקבילות של ערכאות אזרחיות, המסגרת הדתית-שיפוטית משמרת אחריות לקיום פסקי הדין בענייני נישואין וגירושין, מתוך הבנה כי השלמת ההליך היא אינטרס ראשון במעלה.

קולה של האשה: דרך ארוכה עד לשחרור

בקרב המכרים והמלווים של האשה תואר מסע מתיש של כארבע שנים. לדבריהם, היא שמרה על קשר רציף עם הגורמים המטפלים באגף העוסק בעגונות, קיבלה עדכונים על צעד אחר צעד, ונערכה לכל התפתחות. החשש הגדול צץ כאשר הוחלט על מעצר בית בליווי אמצעי איזוק – מצב שהעלה את מפלס הדאגה מפני הפרת תנאים והיעלמות נוספת. אולם המערכת המשיכה לחתור לקיום דיונים סדירים, ובשלב מסוים הבעל הובא שוב לחזקת מעצר לצורך קידום ההליכים.

בתוך אולם הדיונים, האשה נדרשה לסבלנות ולעמידה איתנה. היא התמודדה עם הצהרות מפורשות שלפיהן הבעל איננו מוכן להעניק את הגט, ואף עם גילויי זלזול כלפי ההליך. למרות זאת, מהלך שיפוטי עקבי – הכולל הבהרת חלופות ברורות – הביא בסופו של דבר לשבירת ההתנגדות. ביום ראשון בשעות הערב, כך נמסר, מסר הבעל את הגט והעיגון בא על קצו.

המסר של אגף עגונות: אין לאן להימלט

גורם בכיר באגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים מסר כי התיק משמש תזכורת חדה לכך שסרבנות איננה ברת קיימא. לדבריו, במצבים המתאימים יופעלו גם מנגנונים בין-לאומיים לשיתוף פעולה, לצד שימוש בכלל אמצעי האכיפה הפנימיים, עד למיצוי ההליך ומתן הגט. הוא קרא לבעלי דין לבחור בהסדרה מהירה ומכבדת של העניינים, ולהימנע ממסלול שכרוך בפגיעה מיותרת בעצמם ובבני משפחותיהם.

מהו עיגון ומהם הכלים המשפטיים הקיימים

עיגון איננו רק סכסוך משפחתי. זהו מצב משפטי שבו צד אחד יוצר חסם מלאכותי לסיום קשר נישואין. למערכת המשפטית והדתית כלים שונים להתמודדות עם התופעה: מנגנוני הבאה לדיון, צווים לכינוס דיון דחוף, הגבלות תנועה, עיקולים, קנסות ובמקרים המתאימים אף שלילת חירויות לפרקי זמן מוגדרים. כלים אלה מופעלים במשורה ותוך ביקורת שיפוטית, כאשר התכלית היא הגנה על הצד המעוגן והבטחת קיום ההליך לפי הדין.

יש להדגיש כי הפעלת סנקציות איננה מטרה בפני עצמה. בתי הדין בוחנים בכל מקרה את תום הלב, את התנהלות הצדדים, ואת הנזק המצטבר שנגרם לאשה או לילדים. במוקד עומדת השאלה כיצד ניתן להביא לסיום מהיר, צודק ומידתי של ההליך, תוך שמירה על זכויות יסוד והגינות דיונית.

שיתוף פעולה בין-מדינתי: המשמעויות להליכי משפחה

כאשר צד נמלט לחו״ל, קידום ההליך הופך מורכב יותר. שיתוף פעולה בין-מדינתי מבוסס על הסכמות ומסגרות חוקיות של מדינות שונות, ועל תיאום הדוק בין גורמי תביעה, אכיפה ורשויות שיפוט. אף שהליכי גירושין מתנהלים בעיקר במגרש האזרחי-דתי, לעתים נסיבות נלוות – כמו חשש לפגיעה בצדדים או בקהילה – מצדיקות פנייה למסלולים בין-לאומיים. גם אז, נדרש איזון זהיר בין זכויות הפרט לבין הצורך להבטיח את תקינות ההליך וסיומו.

המקרה שלפנינו ממחיש כיצד מפגש בין מכלולי דינים – דתי, אזרחי ובין-לאומי – עשוי להוליד פתרון מעשי. בתי הדין והרשויות המעורבות מצאו את שביל הזהב בין ההגנות הדיוניות לבין הצורך להביא לקו הסיום את פרשת העיגון.

מבט קדימה: מה נותר פתוח

מסירת הגט מסיימת את פרק העיגון, אך היא איננה סוף פסוק לכלל ההליכים. אם קיימות טענות פליליות או אזרחיות נלוות, הן נבחנות במסלולים מתאימים ונפרדים. הפרדה זו חשובה לשם שמירה על טוהר ההליך ועל זכויות כל הצדדים – הפליליות במקום אחד, והמשפחתיות במקום אחר. כך נשמר עקרון הוודאות והיעילות: כל שאלה נדונה בפני הערכאה המוסמכת לה.

עצות פרקטיות למתמודדים עם עיגון

• פנייה מוקדמת לייעוץ משפטי: מומלץ להסתייע בעורך דין או בגורם מוסמך המתמחה בדיני משפחה והליכי גירושין כדי לבנות אסטרטגיה מדויקת.
• תיעוד רציף: רישום מפגשים, שיחות והתחייבויות מסייע בביסוס טענות ובהצגת תמונת מצב עקבית בפני הערכאות.
• שימוש בהליכי ביניים: בקשות לצווי עשה, צווים זמניים או הגבלות תנועתיות עשויות לתרום להבטחת התייצבות והתקדמות ההליך.
• גיוס גורמי סיוע: אגפים ייעודיים, לשכות סיוע ושירותים חברתיים יכולים להעניק ליווי רגשי ומעשי לאורך הדרך.
• שיקול דעת ותיאום: חשוב להפעיל שיקול דעת, להישמע להנחיות הערכאות, ולשקול הליכי גישור כאשר הם רלוונטיים ואינם פוגעים בזכויות.

סיכום

סיום פרשת העיגון באמצעות מסירת הגט, לאחר הסגרתו של הבעל מחו״ל ונקיטת צעדי אכיפה עיקשים, מדגיש את עוצמתם של הכלים המשפטיים והבין-מדינתיים העומדים לרשות המערכת. לצד ההיבט המוסדי, זהו גם סיפור אישי של אשה שקיבלה בחזרה את חירותה לאחר מסע ממושך ומתיש. המסר הציבורי חד: סרבנות איננה פתרון, והחוק – יחד עם בתי הדין – מחזיקים במנגנונים שיבטיחו כי עיגון לא יהפוך לגזירת גורל.