טעות בהפריה חוץ־גופית: בית המשפט הורה על העברת פעוטה להוריה הגנטיים

בית משפט לענייני משפחה במרכז הארץ קיבל תביעה של זוג הורים גנטיים להכרה בהורותם ולהעברת פעוטה, שנולדה בעקבות כשל בהליך רפואי, לחזקתם. בהחלטה מקיפה ציין השופט הבכיר כי העיקרון המנחה הוא טובת הילדה, וכי בהיעדר הסדרה חקיקתית מלאה למצב מורכב זה, יש לבחון את האינטרס ארוך הטווח של הקטינה. נקבע כי המשמעות המעשית היא מעבר הדרגתי, מבוקר ומפוקח של הפעוטה למשפחתה הגנטית, תוך היערכות מקצועית להפחתת הנזק האפשרי מהניתוק הראשוני.

הרקע: טעות טרגית בהליך רפואי והשלכותיה

הפרשה החלה בטעות קשה, שנעשתה באחד משלבי הפרוצדורה במחלקה להפריות חוץ־גופיות במרכז רפואי פרטי. כתוצאה מהכשל, הוחדר לרחמה של אישה עובר שאינו נושא את מטענה הגנטי. בהמשך ההיריון התגלתה בעיה רפואית בעובר, ובעקבות בדיקות נוספות נודע לבני הזוג הנושאים את ההיריון כי העובר אינו שלהם מבחינה גנטית. הפעוטה נולדה בשנה שלאחר מכן, ונרשמה בתחילה כבתם של ההורים המגדלים – בני זוג שחיו יחד, כאשר בן הזוג נרשם כאב על בסיס הצהרה שהוגשה לרשויות.

זמן קצר לאחר גילוי הטעות פנו ההורים הגנטיים לבית המשפט וביקשו לקבוע כי הם הוריה המשפטיים של הפעוטה ולהעבירה לחזקתם. ההליך התמקד בשלוש סוגיות מרכזיות: קביעת ההורות המשפטית, אפוטרופסות וחזקה. מאחר שמדובר במקרה נדיר ומורכב, שמשלב שאלות משפטיות, אתיות וחברתיות, הובהר כי אין בפני בית המשפט הסדרה חקיקתית מפורשת או פסיקה ישירה שמתייחסת במדויק לנסיבות דומות.

העמדות המתחרות: "קול הדם" מול ההתקשרות בפועל

לפי עמדת ההורים הגנטיים, הזיקה הביולוגית היא נקודת המוצא המהותית בקביעת הורות. לטענתם, הזהות, תחושת השייכות והאינטרס ארוך הטווח של הקטינה מצדיקים העברה לחזקתם, לצד בניית מנגנון מעבר עדין ומדורג. מנגד, טענו ההורים המגדלים כי טובת הילדה בהווה – הכוללת התקשרות יציבה, שגרה מוכרת וביטחון רגשי – מחייבת את הישארותה בחיקם. עוד טענו כי עצם הלידה והגידול מאז, וכן החשש מקושי רגשי, מצדיקים שלא לבצע ניתוק.

שני הזוגות תוארו כבעלי מסוגלות הורית נאותה, ועל כן השאלה לא נסבה על כשירות, אלא על איזון עדין בין אמות מידה מנחות: משקלה של הזיקה הגנטית לעומת משקל ההתקשרות שנוצרה בפועל, והאופן שבו כל אחד ממרכיבים אלו משפיע על טובת הילדה בהווה ובעתיד.

המסגרת המשפטית: היעדר הסדרה ישירה והכרעה לפי טובת הילדה

בית המשפט הבהיר כי דין מיוחד העוסק באזור דמדומים זה – טעות בהחדרת עוברים בהפריה חוץ־גופית – אינו קיים בפרטי פרטים. לא ניתן להחיל כאן את דיני תרומת ביציות, משום שהאם הגנטית לא התכוונה למסור ביצית; לא את משטר ההסכמים לנשיאת עוברים, שכן האישה שנשאה את ההיריון לא התכוונה לשמש כנשאית; ולא את דיני האימוץ, שאינם משקפים את טיב היחסים בין משפחות הקטינה במצב יוצא דופן זה.

במצב זה, ההלכה המנחה היא עיקרון טובת הילד – מושג יסוד בדיני המשפחה המורה לבחון מה מיטיב עם הקטין במבט רחב, הכולל היבטים רגשיים, זהותיים, משפחתיים והתפתחותיים. לצדו, ציין בית המשפט כי התפיסה הרווחת במשפט הישראלי היא שהזיקה הגנטית מהווה נקודת מוצא בעיצוב הורות. עם זאת, נקודת מוצא אינה חזות הכול, ובית המשפט בחן את כל נסיבות המקרה, לרבות חלוף הזמן, ההתקשרות שנוצרה והאפשרות לצמצם נזקים באמצעות תכנון מקצועי.

חוות הדעת המקצועיות: דעות חלוקות על מועד המעבר והשלכותיו

לתיק הוגשו שתי חוות דעת מרכזיות. בתסקיר גורמי הרווחה הומלץ להותיר את הפעוטה אצל ההורים המגדלים בשל הקושי המיידי שעלול להיגרם מניתוק הקשר הראשוני והמבוסס, לצד התייחסות למצבה הבריאותי. עם זאת, צוין בתסקיר כי אילו עולות הסוגיות סמוך לאחר הלידה, הייתה ניתנת המלצה חד־משמעית להעברה מיידית למשפחה הגנטית. מנגד, בחוות דעת פסיכולוגית, שהוכנה לאחר הכרות עם המשפחות ועם הקטינה, הומלץ להעבירה להוריה הגנטיים בהקדם האפשרי, תוך יצירת מתווה מעבר הדרגתי ומלווה, מתוך תפיסה שהרווחים לטווח הארוך – בעיקר בהיבטי זהות ושייכות – עולים על הנזק הקצר־טווח הכרוך בניתוק.

שתי חוות הדעת הדגישו כי יש להכין את הקרקע להסבר מותאם גיל בעתיד, וכי נכון לשמור ערוץ קשר כלשהו בין הקטינה לבין ההורים שלא יגדלו אותה, באופן שיסייע בניהול זהותה ובהפחתת תחושות אובדן או בלבול.

ממצאים נוספים: הרישום הראשוני והשלכות השיהוי

בית המשפט עמד גם על נסיבות הרישום הראשוני: מאחר שההורים המגדלים אינם נשואים, נדרש רישום האב על סמך הצהרה. נקבע כי רישום זה נעשה בהתבסס על הצהרה שלא תאמה את הידוע באותה עת לגבי המטען הגנטי, וכי יש לכך משמעות בהערכת התמונה הכוללת. עוד צוין כי השיהוי בהכרעה לא היטיב עם הקטינה, שכן ככל שהזמן חולף וההתקשרות מתהדקת, מורכבות הניתוק הראשוני גדלה. לפי קביעת בית המשפט, חלק מהעיכוב נבע ממחלוקות ומהימנעות מבירור מלא בשלב מוקדם יותר של ההליך.

הכרעת בית המשפט: העברה להורים הגנטיים במתווה הדרגתי

השופט הבכיר העדיף את חוות הדעת הפסיכולוגית וקבע כי יש להורות על העברת הפעוטה להוריה הגנטיים באופן מדורג, מפוקח ומלווה על ידי גורמי מקצוע. נקבע כי טובת הקטינה לטווח הארוך מחייבת איחוד בין הזיקה ההורית והזהותית לבין התא המשפחתי שבו תגדל. בין השיקולים שהודגשו: תרומתה של הקרבה הגנטית לבניית זהות, שייכות למשפחת המוצא, קירבה בין־דורית וסיפור חיים קוהרנטי. לצד זאת, הובהר כי ניתן להפחית את הנזק המיידי באמצעות מתווה מעבר חכם, מקצב מותאם ושיח רגיש עם הקטינה.

בית המשפט דחה את הטענה שלפיה העברה לידי ההורים הגנטיים כרוכה בסכנת חיים ממשית, וקבע כי יש להיערך מבעוד מועד לתמיכה טיפולית ולהשגחה מקצועית, כך שהמעבר יתבצע באופן שמגן על ההיבטים הרגשיים וההתפתחותיים. התמונה הכוללת, כך נקבע, מעלה כי התמורות העתידיות החיוביות גוברות על הקשיים הקצרי־טווח של הניתוק הראשוני.

עיקרי הקביעות שנקבעו

קביעה הצהרתית כי ההורים הגנטיים הם ההורים המשפטיים של הקטינה.
העברת חזקה הדרגתית ומפוקחת לידי ההורים הגנטיים, בתוכנית מעבר שתיבנה ותלווה על ידי גורמי מקצוע.
דחיית הטענה כי ההעברה יוצרת סכנה מיידית לחיי הקטינה, בציון הצורך במעטפת תמיכה טיפולית.
הכרה בכך שאין הסדרה חקיקתית מפורטת לסיטואציה זו, וכי טובת הילדה היא העיקרון המנחה.
אי־תחולה של דיני תרומת ביציות, הסכמים לנשיאת עוברים ודיני אימוץ על מקרה זה, נוכח מאפייניו הייחודיים.
התייחסות לכך שהרישום המקורי של האב המגדל נעשה על בסיס הצהרה שלא הלמה את הידוע באותה עת.
המלצות לשקיפות מותאמת גיל בעתיד ולשמירת קשר מסוים עם ההורים שאינם משמשים הורים משמורנים, כחלק מתהליך בניית הזהות.

המשמעויות הרחבות: קריאה להסדרה ולהיערכות מערכתית

מעבר להכרעה הקונקרטית, פסק הדין מדגיש את הצורך הדחוף ביצירת מנגנון הסדרה ברור למצבי שוליים הנובעים מטכנולוגיות פריון מתקדמות. המקרה הזה, שהוא חריג ומצער, מציף שאלות רוחב – כיצד לנהוג בגילוי מוקדם לעומת מאוחר; מהו מתווה התמיכה הראוי לילד ולהורים משני צדי המשוואה; ומהן חובות הגילוי, הבקרה והבטחת האיכות במעבדות הפריון. פסיקה זו עשויה לשמש נקודת התייחסות לעתיד, אך היא גם אות אזהרה: כשלים בפרוצדורות רפואיות עלולים להוליד מצבים קשים שאין להם מענה משפטי מוכן, ועל המערכות – המשפטית, הרפואית והרווחתית – לפעול יחד לבניית מסגרות מיטיבות וברורות.

בית המשפט הדגיש כי אין מבקשים לנתק או למחוק את הקשרים שנוצרו עד כה, אלא לכלכל את המעבר באופן שיאפשר לקטינה להישען על זהותה המשפחתית הגנטית, מבלי להתעלם מרצף חייה והתקשרויותיה. מתווה הדרגתי, הכולל ליווי פסיכולוגי ותיווך רגיש של המציאות החדשה, נתפס כמפתח לצמצום נזקים ולהבטחת רציפות רגשית ככל שניתן.

לסיום, מבהיר פסק הדין כי על אף הטראגיות האנושית והמורכבות, ההכרעה תונחה תמיד על ידי ראיית פני הקטינה – לא רק כאן ועכשיו, אלא גם ובעיקר מחר. לכן, ובהיעדר הסדרה משפטית מפורשת, הועדפה ההורות הגנטית כבסיס זהותי ורגשי ארוך טווח, בצד הנחיות ברורות למעבר מדוד ומפוקח.

לפי ההחלטה, התביעה התקבלה במלואה, ויינתנו הוראות אופרטיביות לתהליך מעבר ולמעטפת ליווי מקצועי. כך מבקש בית המשפט למנוע חזרה על "הנושה של אתמול" ולהבטיח שלקטינה תהיה תשתית משפחתית יציבה, ברורה ומגובשת עם הוריה הגנטיים, באופן ששומר ככל האפשר על טובתה.