בית המשפט למשפחה: אין לגייס תרומות באמצעות סיפורה ותמונות של קטינה ללא הסכמת שני ההורים

האם רשאית לגייס תרומות לצרכים משפחתיים באמצעות סרטון מרגש על בתה הקטינה הסיעודית, ללא הסכמת האב? בית המשפט למשפחה באזור המרכז השיב לאחרונה בשלילה. בהכרעתה הורתה שופטת משפחה בכירה לאם להסיר לאלתר פרויקט גיוס המונים, שבו נעשה שימוש בתמונות ובפרטים אישיים של בתם של הצדדים, וקבעה כי הפקת תועלת כלכלית משמה ותמונתה של קטינה פוגעת בפרטיותה ומחייבת הסכמה של שני ההורים. בנוסף, הוטלו על האם הוצאות משפט לטובת האב.

הרקע: סכסוך גירושים, דירה משותפת וגיוס המונים בלתי שגרתי

בני זוג לשעבר מצויים בהליכי פירוד ממושכים. לשניים ילדה בכורה, נערה כבת 15, המתמודדת זה שנים עם מחלה נדירה ומורכבת, ומצבה הסיעודי מחייב ליווי וטיפול רציפים. במהלך הליכי הגירושים הוסכם כי תינתן לאם אפשרות לרכוש את חלקו של האב בדירת המגורים המשותפת, אם תצליח לגייס את המקורות הכספיים הנדרשים בתוך פרק זמן מסוים.

האם, שלא מצאה מקורות מימון חלופיים, בחרה לפנות לציבור: היא העלתה לרשת סרטון חוצה פלטפורמות, שבו שילבה תמונות של בתה וסיפרה על ההתמודדות המשפחתית עם מחלתה. לצד הסרטון פנתה בבקשה לתרומות כדי לממן את רכישת חלקו של האב בדירה, אותה כינתה “בית קבע” לילדה.

טענות הצדדים: פרטיות הקטינה מול הצורך לגייס משאבים

האב הגיש בקשה דחופה לבית המשפט להסרת הפרסום. לדבריו, הסרטון פורסם ללא ידיעתו וללא הסכמתו, והציג אותו באור שלילי כאילו הוא מתעלם מטובת בתו ודורש את מכירת הבית בניגוד לאינטרס שלה. מעבר לכך, לטענתו, עצם השימוש בשמה, בדמותה ובפרטיה של הקטינה לצורך גיוס כספים מהציבור פוגע בפרטיותה ובכבודה.

האם השיבה כי מדובר בפניה לגיטימית לציבור, שנועדה להבטיח יציבות דיור לילדה. עוד טענה כי האב עצמו נוהג לשתף מעת לעת תמונות של הבנות ברשתות, ולכן אין בסיס לטענה בדבר פגיעה בפרטיות או הצגת מצג מטעה. לשיטתה, כאשר המטרה היא טובת הקטינה, יש להתיר את הפרסום.

ההכרעה: שימוש בקטינה “לשם רווח” מהווה פגיעה בפרטיות

בית המשפט קיבל את בקשת האב. נקבע כי השימוש בשם, בתמונה ובסיפור החיים של הקטינה כחלק ממסע פומבי לגיוס תרומות הוא שימוש שנועד להניע תרומה כספית מן הציבור, ועל כן הוא שימוש לשם הפקת תועלת כלכלית. שימוש כזה, הדגישה השופטת, נוגע לליבת הזכות לפרטיות של קטינים, והמשפט הישראלי מגן עליה ביתר שאת.

השופטת הבחינה בין פרסום “משפחתי-חברתי” רווח בעידן הדיגיטלי, כגון העלאת תמונות מטיולים ומאירועים, לבין שימוש ממוקד בתוכן על הקטין כדי לגייס כספים. בעוד הראשון, על אף קשיי פרטיות מוכרים, הפך לנוהג חברתי נסבל ברשתות, השני הוא שימוש בעל אופי מסחרי-כלכלי, המחייב בחינה משפטית מחמירה יותר. לשון אחרת: כשמפרסמים תמונות ילדים לשם גיוס כסף, נדרש רף הגנה גבוה בהרבה.

אפוטרופסות והסכמת שני ההורים: הכרעה שהיא מעבר לפרטיות

מעבר לפגיעה בפרטיות, ההכרעה נשענה גם על דיני האפוטרופסות. השופטת הבהירה כי החלטות מהותיות הנוגעות לקטין – ובכלל זה שימוש בסיפור חייו ובתמונתו לצורך גיוס כספים – הן חלק מענייני האפוטרופסות המשותפת. בעניינים מהותיים כאלה נדרשת הסכמת שני ההורים, גם אם המטרה המוצהרת היא רווחת הילד.

הדימוי שהציגה השופטת ברור: כשם שלא יעלה על הדעת להתיר להורה אחד לשלב את ילדו בקמפיין פרסומי מבלי לקבל את הסכמת ההורה האחר, כך אין להתיר שימוש במידע ובדמות הקטין לצורך גיוס המונים ללא שיתוף ואישור מפורשים משני ההורים. ההיגיון המשפטי מאחורי כלל זה פשוט: קטינים חשופים במיוחד להשלכות בלתי הפיכות של חשיפה פומבית, ובמיוחד כשהיא כרוכה באספקט כלכלי.

הסעד: הסרת הפרסום והטלת הוצאות

בנסיבות העניין הורתה השופטת להסיר את הפרסום לאלתר. עוד נקבע כי האם תישא בהוצאות משפט לטובת האב, לשם ביטוי הפסול בפרסום והצורך שהתעורר בהליך דחוף להסרתו. בית המשפט הדגיש כי תכלית ההוצאות היא גם הצבת גבול ברור: שימוש בקטין ככלי לגיוס תרומות, ללא הסכמה הורית מלאה, אינו דרך פעולה מותרת.

המסר הרחב: קווים מנחים להורים בעידן הדיגיטלי

הכרעת בית המשפט משקפת מגמה ידועה: ככל שהחיים זולגים לרשת, כך מתחזק הצורך להבחין בין שיתוף אישי תמים לבין שימוש שיש בו מרכיב כלכלי או שיווקי. שיח הרשת אמנם מקל על הורים לבקש סיוע מהקהילה, בייחוד במצבי קיצון רפואיים או כלכליים, אך הדין אינו מאפשר להמיר את פרטיות הקטין במטבע תרומות ללא הסכמת שני ההורים וללא בחינה זהירה של ההשלכות.

הורים לילדים עם צרכים מורכבים נושאים בנטל יומיומי לא פשוט. עם זאת, בית המשפט מזכיר כי גם מצוקה אמיתית אינה כשלעצמה היתר לפגוע בזכות לפרטיות של הקטין, ואף לא לקבוע באופן חד-צדדי החלטות מהותיות בענייניו. במקום זאת, מומלץ להפעיל מנגנוני הסכמה, לפנות להליכים מהירים בבית המשפט במחלוקות בין ההורים, ולבחון פתרונות שאינם כרוכים בח暴ה פומבית של מידע רפואי או אישי על קטינים.

מה חשוב לדעת? נקודות מפתח

• שימוש בתמונות, בשם או בסיפור החיים של קטין לצורך גיוס כספים הוא שימוש בעל אופי כלכלי העלול לפגוע בפרטיותו.
• החלטות מהותיות בענייני קטין – לרבות השתתפות בפרסומים או קמפיינים בעלי אופי כלכלי – מחייבות הסכמה של שני ההורים כבעלי אפוטרופסות משותפת, אלא אם נקבע אחרת בצו שיפוטי.
• הבדל עקרוני: שיתוף רגעים משפחתיים ברשתות חברתיות אינו דומה לשימוש ממוקד לשם גיוס תרומות; האחרון נתון לבחינה משפטית מחמירה.
• בעת מחלוקת בין הורים, ניתן לפנות לערכאה מתאימה לקבלת הכרעה מיידית, במקום לפרסם באופן חד-צדדי תוכן פוגע.
• גם כשהמטרה היא טובת הילד, יש לשקול את ההשלכות ארוכות הטווח של חשיפה ציבורית על זהותו ועל פרטיותו, במיוחד כאשר מדובר במידע רפואי רגיש.
• כדי לצמצם סיכונים, רצוי לתעד הסכמות, להגדיר מראש גבולות לחשיפה דיגיטלית, ולבחון חלופות מימון שאינן מצריכות שימוש בפרטיו של הקטין.

הבדל בין “שיימינג” לבין לשון הרע והיבטי פרטיות

בהליך הנוכחי לא נדונה שאלת לשון הרע לגופה, אך הטענות ההדדיות בין ההורים מדגימות עד כמה בקלות עשוי קמפיין מימון להפוך לזירה של הטלת דופי. כאשר תוכן פומבי מציג הורה באופן שלילי, מתעוררות שאלות נוספות בדיני לשון הרע. עם זאת, כבר בשלב הראשוני, מבחן הפגיעה בפרטיות הקטין והיעדר הסכמה הורית מספק לבית המשפט עילה מיידית להתערבות ולהסרת הפרסום.

המסר הוא כפול: הימנעו מלערב קטינים בקמפיינים לגיוס כספים ללא הסכמות נדרשות; והיזהרו מטון וממסרים העלולים לחצות גבולות של דיני לשון הרע. בסופו של יום, טובת הקטין ועקרון צמצום החשיפה צריכים להוביל.

מבט קדימה: אחריות הורית בעולם של מימון המונים

מימון המונים הפך לכלי לגיטימי המאפשר לקהילה לסייע במצבי מצוקה. אך כשהמסר נשען על חשיפת קטינים, האיזון משתנה. ההכרעה שניתנה מדגישה כי על הורים לנהוג באחריות מוגברת, להתייעץ מראש, ולהעדיף פתרונות שאינם מצריכים חשיפה עמוקה של פרטים מזהים ונתונים רפואיים. אם אין מנוס מפרסום, יש לפעול בשקיפות מול ההורה האחר, לקבל הסכמות בכתב, ולנסח את המסרים מבלי להטיל דופי או לחץ לא מידתי על הצד שכנגד.

לצד זאת, ארגונים הפועלים במרחב החברתי והדיגיטלי נדרשים למדיניות ברורה: לא לאשר קמפיינים המערבים קטינים ללא אימות הסכמות הוריות וללא מנגנוני הגנה מתאימים, כגון טשטוש פרטים מזהים והסרת נתונים רפואיים מיותרים.

סיכומו של דבר: בית המשפט שרטט קו גבול חד. אין להשתמש בקטינים ככלי שיווקי או כבסיס לקמפיין תרומות ללא הסכמה הורית מלאה ובחינה מדוקדקת של הזכות לפרטיות וטובת הילד. גיבוש כללים אלה אינו נועד לחסום סיוע, אלא לשמור על מי שמרכז חייו עוד לפניו – הקטין.

פסק הדין מעביר מסר מעשי וברור: גם בעידן של כלכלה שיתופית ומימון המונים, טובת הקטין והגנת פרטיותו גוברות. כאשר מתעוררת התלבטות, נכון לעצור, להתייעץ ולפעול רק בהסכמות מפורשות ובהתאם להנחיות הדין.