בג"ץ דחה עתירה נגד מינוי מפקד בה"ד 1: ההחלטה התקבלה בסמכות ולאחר הליך סדור

בג"ץ דחה עתירה מינהלית שעניינה מינויו של קצין בכיר בדרגת אלוף-משנה לתפקיד מפקד בית הספר לקצינים (בה"ד 1). ההרכב קבע כי ההכרעה על המינוי התקבלה בסמכות, לאחר הליך מקצועי ומובנה, וכי היא מצויה בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לגורמי הצבא הבכירים. לפיכך, לא נמצאה הצדקה להתערבות שיפוטית.

רקע לעתירה והטענות שהועלו

העותרים ביקשו למנוע את כניסתו לתפקיד של אל"מ א', שמונה על ידי הרמטכ"ל ובאישור שר הביטחון לעמוד בראש בה"ד 1. לטענתם, קיימת טענה לפגם באמינותו של הקצין, הנוגעת לאירוע מחאה אזרחי שהתרחש בשנה החולפת באזור יהודה ושומרון. באותו אירוע, כך נטען, מסר הקצין גרסה שבעקבותיה נעצרו שני מפגינים. בהמשך, לפי העותרים, התברר כביכול פער בין גרסתו לבין ממצאים אובייקטיביים, באופן המטיל צל על מהימנותו ומצדיק, לשיטתם, את ביטול המינוי.

עוד נטען כי משמדובר בתפקיד חינוכי-פיקודי בליבת עיצוב דמותם של קציני צה"ל העתידיים, רף הבדיקה הנדרש למועמד למשרה זו גבוה במיוחד. לשיטת העותרים, עצם החשש לפגיעה באמון הציבור מצדיק עצירה של ההליך ושקילה מחדש של התאמתו של אל"מ א' לתפקיד.

עמדת המדינה: ההכרעה בתוך מתחם הסבירות

מנגד, הרמטכ"ל ושר הביטחון עמדו על כך שההחלטה למנות את אל"מ א' התקבלה לאחר בחינה מקצועית רחבה, בשים לב לנתוניו האישיים והפיקודיים, תרומתו רבת השנים לביטחון המדינה והתנהלותו במערכות הלחימה האחרונות. לטענתם, אין בנמצא קביעה שיפוטית המכריעה כי גרסתו של הקצין באירוע המחאה הייתה בלתי-אמינה, ואין ממצא פוזיטיבי המצביע על פגם מהותי בהתנהלותו שאמור לפסול את מינויו.

עוד הודגש כי בעת הזו, לנוכח צורכי המערכת והצורך באיוש תפקידי הנהגה פיקודית, יש חשיבות רבה למינויו של מפקד קבע לבה"ד 1. בנסיבות אלה, כך נטען, נשקלו מכלול השיקולים הרלוונטיים, וההחלטה מצויה בבירור בתוך מתחם הסבירות המנהלי.

המסגרת הנורמטיבית: שיקול הדעת במינויים בצה"ל והתערבות שיפוטית

בג"ץ חזר על עקרונות היסוד בדבר חלוקת הסמכויות: מינוי קצינים בכירים בצה"ל נתון בראש ובראשונה לרמטכ"ל, בכפוף לאישור שר הביטחון. המדובר בהכרעות מקצועיות הנסמכות על מומחיותם וניסיונם של גורמי הצבא, ועל הבנה מערכתית עמוקה של צורכי הארגון, התאמת התפקידים והאיזונים הפנימיים הנדרשים.

בהתאמה, מתחם הביקורת השיפוטית על מינויי בעלי תפקידים בכירים — ובייחוד במערכת הביטחונית — הוא מצומצם. התערבות תישקל רק כאשר מתקיימת עילה מנהלית מובהקת, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי (דוגמת העדר זכות טיעון במקרים מתאימים), שיקולים זרים, או אי-סבירות קיצונית הפוגעת בליבת הרציונל של ההחלטה. בית המשפט הדגיש כי אין הוא מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הגורם הממנה, אלא בוחן אם ההחלטה התקבלה כדין, בתום לב ועל בסיס תשתית עובדתית מספקת ובהתאם לשיקולים ענייניים.

בהקשר זה הובהר כי "אי-סבירות" בהקשר המנהלי אינה ביטוי לאי-הסכמה ערכית עם התוצאה, אלא עילה משפטית המתקיימת כאשר מכלול השיקולים שנשקלו (או שלא נשקלו) סוטה סטייה מהותית ממה שמצופה מרשות סבירה בנסיבות העניין. במערכת הביטחון, מרחב שיקול הדעת רחב במיוחד, בשל הצורך בקבלת הכרעות מקצועיות תחת אילוצים מבצעיים, כוח-אדם ונסיבות משתנות.

מן הכלל אל הפרט: הליך השיבוץ והתשתית העובדתית

על יסוד התשתית שהוצגה, קבע בג"ץ כי מינויו של אל"מ א' עמד בכללים המינהליים הנדרשים. הוכח כי נערך דיון שיבוצים שיטתי לקצונה הבכירה, ובו נבחנו מספר מועמדים לתפקיד מפקד בה"ד 1. במסגרת הדיון נשקלו כישוריהם, ניסיון הפיקוד, הרקע המבצעי, היכולות החינוכיות והערכיות, וכן מאפייני התפקיד וצרכי המערכת בתקופה הנוכחית.

בסיומו של ההליך, מצא הרמטכ"ל כי אל"מ א' הוא המועמד המתאים ביותר. בין היתר, נשקלו הצלחותיו בתפקידים מורכבים לאורך השנים, התמודדותו עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים, תרומתו ללחימה בעשור האחרון והיקף המיומנויות הפיקודיות והחינוכיות שהפגין. שר הביטחון עיין בחומר ואישר את המינוי.

העותרים התמקדו בפן נקודתי — טענה לפגם באמינותו, על רקע האירוע במחאה אזרחית — אולם בית המשפט מצא כי הגורמים הממנה, לרבות הדרג הבכיר בצבא, היו מודעים לטענות, בחנו אותן, ולא ראו בהן ממצא שמכרסם בתשתית למינוי. נדגיש: לא הוצגה בפני בית המשפט קביעה שיפוטית חלוטה שקובעת כי גרסתו של הקצין שקרית או כי התנהלותו פגומה באופן מהותי. בלא ממצא כזה, וכאשר ניכר כי נשקלו כל השיקולים הענייניים, אין בסיס להתערבות.

איזון בין שיקולים: אמינות, צורכי המערכת ואופי התפקיד

בית המשפט הבהיר כי לא כל טענה לפגם בהתנהלות — גם אם היא מעוררת סימני שאלה — תוביל לפסילת מועמדות לתפקיד בכיר. ההכרעה דורשת איזון: בחינת נתונים לחובת המועמד בצד מערך נקודות הזכות, השוואה לשאר המועמדים, התייחסות דקדקנית לצורכי הארגון בעת הזו, ומבט כולל על התאמתו המקצועית והערכית. בהקשר של מפקד בה"ד 1, נוסף גם מרכיב החינוך וההטמעה של אתוס פיקודי, אולם גם לכך יש לבחון את מכלול התמונה ולא אירוע בודד.

במקרה דנן, כך נקבע, נמנו לקצין נתונים חיוביים רבים ומשמעותיים, המשתלבים עם צרכי המערכת ועם פרופיל התפקיד. העובדה כי הגורמים המוסמכים בחנו את הטענות שכנגדו ובכל זאת מצאו כי אין בהן כדי לחסום את קידומו, מלמדת על הפעלת שיקול דעת מקצועי ומדוד. בנסיבות אלו, לא הוכח פגם היורד לשורש ההחלטה המצדיק את התערבות בג"ץ.

עיקרי הקביעות של בית המשפט

• הסמכות למנות קצונות בכירה בצה"ל נתונה לרמטכ"ל, בכפוף לאישור שר הביטחון, ונשענת על מומחיותם המקצועית.
• מתחם הביקורת השיפוטית בהחלטות מינוי בצה"ל צר, והתערבות נשקלת רק בעילות מנהליות מובהקות או במקרי אי-סבירות קיצונית.
• במקרה הנדון התקיים הליך שיבוצים סדור, נשקלו מועמדים מספר, ונבחן מכלול נתוניהם אל מול צרכי המערכת.
• לא קיימת קביעה שיפוטית שלפיה גרסתו של הקצין באירוע המחאה אינה נכונה; הגורמים הממנה היו מודעים לטענות ובחנו אותן.
• הטענות לפגם באמינות, במנותק מיתר הנתונים החיוביים, אינן מקימות עילה לביטול המינוי.
• העתירה נדחתה; המינוי נותר על כנו.

מבט רחב: תפקידו של בג"ץ בעיצוב גבולות הסמכות

הכרעת בג"ץ מדגישה את האיזון המוסדי בין הרשות השיפוטית לבין גורמי המקצוע במערכת הביטחון. היא אינה שוללת ביקורת במקרים המתאימים, אך קובעת כי בדיני מינויים — במיוחד כשמדובר במשרות פיקודיות רגישות — נדרשת זהירות יתרה מהחלפת שיקול דעת מקצועי בשיפוט בדיעבד. העיקרון המונח ביסוד הדברים הוא כפול: מחד, הבטחת מנהל תקין, ענייניות ושקיפות בהחלטות בעלות השפעה ציבורית; ומאידך, הכרה בכך שלצבא יש צרכים ייחודיים, וכי להנהגתו המקצועית יתרון מובנה בהערכת התאמה לתפקידים.

על רקע זה קבע בית המשפט כי כאשר הוצגה תמונה עובדתית מלאה, נשקלו שיקולים רלוונטיים, לא זוהו שיקולים זרים, וההליך התנהל כראוי — אין עילה להתערבות. מנגד, נפסק כי טענות מהותיות על פגמים חמורים — אם יועלו וייתמכו בתשתית ראייתית ברורה — עשויות להצדיק התערבות, אך אין זה המקרה שלפנינו.

בסיכומו של דבר, פסק הדין משרטט קו מנחה ברור: האחריות המקצועית לבחירת נושאי משרה בכירים בצה"ל נתונה בידי הדרגים המוסמכים, ובית המשפט משמש רשת ביטחון מנהלית — לא ועדת מינויים עליונה — שתפקידה לוודא כי כללי המשטר התקין נשמרים.

לאור כל האמור, העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.

סיכום: בג"ץ אשרר את מינויו של אל"מ א' למפקד בה"ד 1, לאחר שקבע כי ההחלטה התקבלה כדין, בסמכות ולאחר הליך סדור. הטענות לפגם באמינות לא ביססו חריגה ממתחם הסבירות, ומשכך לא נמצאה עילה להתערבות שיפוטית.