בג"ץ דחה עתירה נגד איסור הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל: הפגיעה בזכויות החיילים מצומצמת ומידתית

בג"ץ דחה עתירה שביקשה לבטל את האיסור הגורף על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל במהלך חג הפסח. בפסק הדין הובהר כי הפגיעה בזכויות החיילים כתוצאה מהאיסור היא מצומצמת וממוקדת, עומדת בהוראות הדין ומשרתת תכלית ציבורית חשובה – שמירת הלכידות היחידתית והבטחת אספקת מזון כשר לפסח בכלל היחידות, במיוחד בתקופה רגישה ובצל אתגרי ביטחון מתמשכים.

הרקע הנורמטיבי: פקודות הצבא וחובת הכשרות

לפי פקודות הצבא, המזון שמספק צה"ל לכלל המשרתים – יהודים ושאינם יהודים – הוא מזון כשר, והפיקוח על כך מתבצע בידי גורם מוסמך בצבא מכוח הדין. בשגרה, החיילים רשאים לצרוך מזון פרטי שאינו כשר בחדרי המגורים ובאזורים שאינם מיועדים להכנת מזון או הגשתו, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע בכשרות המטבחים והמתקנים.

בימי חג הפסח חל בבסיסים איסור ייחודי על הכנסת חמץ, החזקתו וצריכתו בשטחי הבסיס. האיסור מעוגן בפקודות ובהוראות הפיקוד הרלוונטיות ונועד לאפשר לצבא להכשיר את מתקני ההסעדה, לשמור על רמת כשרות אחידה ולמנוע מצבי ערבוב העלולים לסכל את מאמצי ההכשרה.

טענות העותרים: חריגה מסמכות ופגיעה לא מידתית בזכויות

העותרים, שציינו כי אינם מתנגדים לעצם החובה של הצבא לספק מזון כשר לפסח, טענו כי האיסור הגורף חורג מהסמכות הנתונה לצבא. לדבריהם, אין מקור חוקי מספיק לאיסור הנפרס על כלל שטחי הבסיס, לרבות מרחבי מגורים פרטיים, וכי האיסור פוגע בזכות החוקתית לאוטונומיה ולחופש מדת של חיילים המבקשים לצרוך חמץ במהלך החג.

נטען עוד כי בפועל מתקיימות פעולות אכיפה והחרמת מוצרים זמן רב טרם כניסת החג, לעיתים ימים ואף שבועות לפני, באופן המטיל מגבלות מיותרות ומוקדמות. העותרים גרסו כי ניתן היה להסתפק בהסדרים פחות פולשניים, למשל בתחימת אזורים או שימוש באמצעי אחסון נפרדים, מבלי להטיל איסור מלא על הכנסת חמץ לבסיס.

עמדת המדינה והצבא: לכידות יחידתית ושיקולים לוגיסטיים

מנגד, המדינה וצה"ל הדגישו כי מספר החיילים השוהים בבסיסים במהלך הפסח נמוך ביחס לשגרה, וכי רבים מהם יכולים, ככל שהדבר מתאפשר, לצרוך חמץ מחוץ לבסיס. לשם צמצום הפגיעה, הובהר כי פעולות ההכשרה והניקוי יתחילו מעתה והלאה לכל המוקדם יומיים לפני ערב החג, ולא מוקדם מכך.

עוד נטען כי איסור כולל הוא אמצעי יעיל ומידתי למניעת ערבוב חמץ במתקני ההסעדה ובמרחבי הבסיס, שאם לא כן יידרשו הפרדות מרחביות נרחבות ומנגנוני פיקוח כבדים שיפגעו בשגרת החיים המשותפת וביכולת היחידות לפעול באופן יעיל. לשיטת המדינה, האיסור מקדם אחידות, בהירות והוגנות בין חיילים מתרבויות ואמונות שונות, תומך בלכידות היחידתית, וממילא מוגבל בזמן ובמקום.

הכרעת בג"ץ: פגיעה שולית בזכויות מול אינטרס ציבורי משמעותי

בית המשפט קבע כי אף שהאיסור פוגע במידת מה בזכות לאוטונומיה ובחופש מדת של חיילים המבקשים לצרוך חמץ, מדובר בפגיעה שאינה בליבת הזכויות. הפגיעה תחומה לשבעה ימי החג, ולפרק ההכשרה המצומצם שלפניו, והיא חלה רק בתחומי הבסיס. חיילים הזכאים לצאת מהבסיס יכולים לאכול חמץ מחוץ לו, והאיסור אינו כופה עליהם פעולה דתית מובהקת או טקס דתי, אלא מציב מגבלה קולינרית נקודתית במסגרת תנאי השירות.

העליון הדגיש כי בצבא קיימת מטבע הדברים דרישה לוויתורים הדדיים גם במרחבים הנתפסים כאישיים, כדי לאפשר חיי שירות משותפים. בתוך כך, נקבע שהאיסור עומד בדרישות הדין: הוא נועד לתכלית ראויה של שמירה על לכידות יחידתית והספקת מזון כשר לפסח בכלל היחידות; הוא הולם את ערכי המדינה; והוא נבחן ונמצא עומד במבחני המידתיות – התאמה, צורך ואיזון.

מבחני המידתיות: התאמה, אמצעי שפגיעתו פחותה, ומידתיות במובן הצר

במבחן ההתאמה נקבע כי האיסור מגשים את התכלית של מניעת חדירת חמץ למתקנים ולהסעדה צה"לית, וכי קיים קשר רציונלי בין האמצעי לבין היעד. במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה בחן בית המשפט הצעות חלופיות – כמו הפרדת אזורים ואחסון נפרד – וקבע כי הן כרוכות במערכים לוגיסטיים כבדים שיפגעו בשגרת המערך ובאחידות הנהלים ביחידות, ואף עלולים לערער את היכולת לספק מזון כשר באופן יעיל לכלל המשרתים.

במבחן המידתיות במובן הצר נקבע כי תועלת האיסור – שמירה על לכידות יחידתית ועל אמון הציבור הצבאי בנהלי הכשרות המשותפים במהלך החג – עולה על הנזק המצטבר מחסימת הכנסת חמץ לבסיס למשך ימים ספורים. כמו כן הודגש כי צמצום חלון ההכשרה ליומיים טרם ערב החג מפחית את הפגיעה ומחדד את תחימת האיסור.

הזכויות החוקתיות בהקשר השירות הצבאי

הזכות לאוטונומיה, המהווה חלק מההגנה על כבוד האדם, מבטאת את חירותו של הפרט לבחור את אורחות חייו. עם זאת, לא כל מגבלה תיחשב כפגיעה חוקתית המצדיקה ביטול הוראה כללית, ובוודאי לא כאשר מדובר במגבלה זמנית, ספציפית וממוקדת בהיבט צר של בחירה תזונתית. גם הזכות לחופש מדת, הנובעת מחופש המצפון, אינה מוחלטת, ובמקרים מסוימים עליה לסגת מפני אינטרסים מתחרים או צרכים מוסדיים חיוניים.

בית המשפט עמד על כך שבמארג החוקתי הישראלי קיימת הכרה בייחודו של השירות הצבאי והצורך להסדירו בתקנות ופקודות. בהקשר זה, נקבע כי פגיעה תחומה בזכויות יסוד של חיילים, שמקורה בפקודות תקפות ושנועדה לשמר את יכולת המערכת לתפקד ולהגן על כלל המשרתים, עשויה להיות מוצדקת אם היא עומדת בעקרונות הכלליים של חוקיות, תכלית ראויה ומידתיות.

הזווית המעשית: תיחום בזמן, בהירות בהנחיות ואכיפה מאוזנת

פסק הדין מדגיש את הצורך להבטיח שהאיסור יופעל באופן מידתי גם במישור היישומי. בהתאם לעדכון שנמסר לבית המשפט, הוכשרת הבסיסים תחל לכל המוקדם יומיים לפני ערב הפסח, על מנת לצמצם את הפגיעה ולהימנע מהחרמות מיותרות מבעוד מועד. תיחום זה הפך את המחלוקת בנוגע לטווחי הזמן לבלתי רלוונטית, והבהיר את ציפיית בית המשפט לניהול ממוקד ומאוזן של ההנחיות.

• האיסור חל בשטח הבסיס בלבד ואינו מונע מחיילים לצרוך חמץ מחוץ לבסיס, ככל שהם רשאים לצאת.
• ההגבלה מתייחסת למוצרים המכילים חמץ בתקופת הפסח, ואינה אוסרת באופן גורף כל מזון שאינו כשר בשגרה.
• מועד תחילת ההכשרה הוגבל ליומיים לפני ערב החג, להפחתת פגיעה בחיילים והבהרת גבולות האכיפה.
• הפעלת האיסור נועדה לאפשר אספקת מזון כשר לפסח לכלל המשרתים ולשמור על חיי צוות משותפים ולכידות ביחידות.

משמעות ההכרעה והשלכות רוחב

הכרעת בג"ץ מחדדת את ההבחנה בין ליבת הזכויות החוקתיות לבין היקף הפגיעה המותר במרחב הצבאי, בו שיקולים של משמעת, אחידות נהלים ולכידות חברתית נושאים משקל ייחודי. פסק הדין מבטא גישה זהירה של ביקורת שיפוטית על מדיניות ביטחונית-לוגיסטית, כל עוד זו מבוססת על נימוקים ענייניים, קבועה בהוראות תקפות ותחומה בזמן ובמקום.

הפסיקה גם מספקת יציבות נורמטיבית לקראת חגי השנה הבאים: הצבא רשאי להמשיך להפעיל איסור גורף על הכנסת חמץ לבסיסים בפסח, בכפוף לתחימת זמן ההכשרה ולהפעלת האיסור באופן סביר ומדוד. עם זאת, המסר העולה הוא כי כל פגיעה בזכויות – גם אם מצומצמת – ראויה לבחינה מחודשת אם יתברר שהאכיפה חורגת מהמסגרת שתוארה או שאינה עומדת עוד במבחני המידתיות.

סיכום

בג"ץ דחה את העתירה נגד האיסור על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל בפסח. נקבע כי האיסור נשען על תכליות ראויות של הספקת מזון כשר ושמירה על לכידות יחידתית, והפגיעה הנובעת ממנו בזכות לאוטונומיה ובחופש מדת היא נמוכה וממוקדת, שאינה נוגעת לליבת הזכויות ואינה חורגת מן הנדרש בנסיבות השירות הצבאי. תיחום פעולות ההכשרה ליומיים טרם ערב החג מצמצם עוד יותר את עוצמת הפגיעה והופך את טענות הזמן לבלתי רלוונטיות. לפיכך, העתירה נדחתה. באי כוח הצדדים הוצגו באופן כללי על ידי נציגים משפטיים, מבלי שפורטו שמותיהם, בהתאם לנוהג התקשורתי להימנע מחשיפה מיותרת של פרטים אישיים.