בג"ץ: אין פטור מצפוני קולקטיבי; עתירה לפטור מגיוס על בסיס השתייכות קהילתית נדחתה

בית המשפט העליון דחה עתירה שהגישו שני אחים מקהילה חרדית ותיקה, אשר ביקשו לקבל פטור משירות ביטחון מטעמי מצפון המבוססים על אמונתם הדתית והשתייכותם הקהילתית. ההכרעה מדגישה כי מנגנון הפטור המצפוני במשפט הישראלי נועד לבחינה פרטנית של מבקש יחיד, ומופעל במשורה. כאשר הטעמים נשענים על השקפת עולם קהילתית-דתית ומשתקפים בבקשה בעלת השלכות רוחב, אין מדובר בפטור מצפוני אינדיבידואלי אלא בדרישה דה-פקטו להסדר קבוצתי – וסמכות זו אינה נתונה לרשות המבצעת במסגרת הדין הקיים.

רקע והשתלשלות ההליך

השניים התייצבו כדין להליכי המיון הראשוניים ונמצאו כשירים לשירות. לאחר מכן הגישו בקשות לפטור מטעמי מצפון והוזמנו לשיחות מקדמיות בפני גורמי גיוס. בסיומן נקבע כי הטעמים שהוצגו אינם מצדיקים העברה לוועדה המייעצת לענייני פטור מצפוני, והבקשות נדחו. עררים פנימיים לא הועילו, ועל כן הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

לטענת העותרים, מצפונם הדתי אוסר עליהם לשרת בכל מסגרת צבאית קודם ל"עת תיקון" על פי אמונתם. הם הדגישו כי אינם מבקשים להיכלל בהסדרי דחייה או פטור המבוססים על מסלול לימודים תורני ממוסד, משום שאינם שייכים לזרם הישיבתי המדינתי המקובל. במקום זאת ביקשו שהמדינה תכבד את צו מצפונם הדתי המגובש ותאפשר להם פטור אישי.

טענות הצדדים

העותרים גרסו כי הדרישה להציג טעמים אישיים שאינם נגזרים מחברותם בקהילה שוללת מהם את האפשרות לומר אמת על מקור אמונתם, ואף מציבה אותם במתח עם סביבתם. לדבריהם, החלטת הגורמים המוסמכים שלא להעבירם לוועדה המייעצת היא בלתי סבירה באופן קיצוני ופוגעת בזכותם לחופש המצפון.

מנגד, המדינה טענה כי בקשות העותרים נשענות בעיקרן על עקרונות קהילתיים ועל פרקטיקה דתית מאורגנת, ולא על מצפון אינדיבידואלי טהור. עוד נטען כי סירובם לשירות הוא סלקטיבי: הוא מותנה בתנאים הנגזרים מהנחיות מוסד דתי ומהקשר תרבותי מסוים, ואינו משקף פציפיזם כללי המתנגד לכל מלחמה ולכל שימוש בכוח בכל עת ובכל מקום. לפיכך, הבקשות אינן עומדות באמות המידה המצומצמות למתן פטור מצפוני.

המסגרת הנורמטיבית: מהו פטור מטעמי מצפון

חובת שירות ביטחון בישראל היא כללית ומעוגנת בחקיקה. לצד החובה נקבעו בחוק הסדרים נקודתיים של פטור או דחייה, ומכוחו של החוק מוסמך שר הביטחון – ובכפוף להסדרים מינהליים – לשקול מתן פטור מטעמי מצפון במקרים חריגים. סמכות זו הופעלה לאורך השנים בזהירות רבה, והיא כפופה למתח הקבוע בין עקרונות יסוד: חופש המצפון של הפרט מזה, ומנגד ביטחון המדינה, עקרון השוויון בנטל, שמירת שלטון החוק והסדר החברתי.

בפסיקה בישראל התקבעה אבחנה בין שני סוגים של סרבנות: סרבנות מצפון כללית, של מי שמתנגד מטעמים מוסריים עמוקים לכל שימוש בכוח צבאי באשר הוא; וסרבנות מצפון סלקטיבית, שבה ההתנגדות נסובה על מלחמה מסוימת, פעילות ייעודית או הקשר פוליטי-אידיאולוגי מוגדר. ההכרה המשפטית בפטור מתמקדת בעיקר בסוג הראשון, נוכח הקושי המוסדי והחברתי להרחיב פטור לסוגים סלקטיביים שרמת שכיחותם גבוהה יותר ועלולים לשמוט את הקרקע תחת החובה הכללית.

הכרעת ההרכב

דעת רוב ההרכב קבעה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות. לטענת בית המשפט, אף שהעותרים עטפו את בקשתם בנימוקים אישיים, עיקרה של הבקשה הוא קבוצתי: היא מעוגנת בענפי אמונה ושגרת חיים קהילתית ומבקשת הלכה למעשה הכרה רוחבית שתשליך על יתר חברי הקהילה. פטור כזה, אם יינתן, יחרוג ממנגנון הפטור המצפוני הפרטני שנקבע במערך המינהלי ויתקרב להסדר ראשוני שמקומו בחקיקה, ולא בהחלטה אינדיבידואלית של שר בממשלה או של גורמי גיוס מואצלים.

השופט הבכיר בהרכב הדגיש כי פטור מטעמי מצפון הוא חריג לכלל הגיוס ומופעל במתינות, במיוחד בתקופה שבה איומים ביטחוניים ממשיים מלווים את המדינה. הרחבתו לבקשות בעלות ממד קיבוצי עלולה לפגוע בעקרון השוויון בין המשרתים לבין מי שיקבלו פטור, ולכרסם ביכולת לנהל מדיניות גיוס אחידה.

שופטת נוספת הצטרפה לתוצאה והסבירה כי זכויות יסוד – ובהן חופש המצפון – אינן מוחלטות. במקום שבו הפטור המבוקש עשוי ליצור פגיעה ממשית בשיקולי ביטחון ושוויון, ההיקף הנורמטיבי של ההכרה בפטור חייב להישאר מצומצם. לדבריה, אם יפתח שער רחב מדי לפטורים המבוססים על צווים דתיים, תתעורר קושי מעשי להבחין בין מי שמצפונם הדתי עמוק ויציב לבין מי שמסתמך על פרקטיקה דתית לצורך הימנעות משירות.

שופטת שלישית הוסיפה כי גם מבחינה מוסדית-חוקתית, הענקת פטור קבוצתי היא מהלך שאמור להיעשות בחקיקה מפורשת, ולא בדרך של החלטה פרטנית במסגרת סמכות מינהלית. משכך, בקשה שמלכתחילה נובעת מתשתית קהילתית מאורגנת אינה מתאימה להעברה לוועדה המייעצת לפטור מצפוני.

נקודות עיקריות מההחלטה

• מנגנון הפטור מטעמי מצפון הוא אישי, פרטני ומצומצם; הוא אינו מיועד לבקשות הנסמכות על השתייכות לקבוצה או על הסדרים דתיים קולקטיביים.
• הכרה משפטית נוטה להינתן לסרבנות מצפון כללית (פציפיזם מלא) ולא לסרבנות סלקטיבית המותנית בנסיבות, מלחמות או הנחיות מוסדיות.
• חופש המצפון הוא ערך חוקתי, אך יש לאזנו מול ביטחון המדינה, שלטון החוק ועקרון השוויון בנטל.
• התערבות שיפוטית בהחלטות מינהליות בנושא פטור מצפון תיעשה רק במקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני – שאינו מתקיים בענייננו.
• בקשות בעלות השלכות רוחב צריכות, ככלל, להיבחן במסגרת חקיקה ראשית ולא במסלול פטור מצפוני אינדיבידואלי.

המשמעות והשלכות לעתיד

ההכרעה משדרת מסר ברור: פטור מטעמי מצפון בישראל יינתן, אם בכלל, במקרים חריגים ומדויקים שבהם המבקש מציג תפיסת עולם אישית עמוקה, יציבה ועקבית המתנגדת באופן כללי לשירות צבאי. בקשות המושתתות על תשתית קהילתית או על מרכיב דתי קולקטיבי ייתפסו כבעלות אופי רוחבי ויידחו במסלול זה. בכך, בית המשפט מבקש לשמר את האיזון העדין בין הזכות האישית לבין אחריות המדינה לניהול מדיניות גיוס שוויונית ויעילה.

עוד עולה מההחלטה כי ועדות מייעצות הפועלות מכוח הנחיות מינהליות אינן הזירה להכרעות בעלות השלכה על קבוצות אוכלוסיה שלמות. אם המחוקק ימצא לנכון לעצב הסדר ספציפי לקהילות או לזרמים דתיים – עניין זה נתון לו, אך אינו נגזר מהדין הקיים ואינו בתחום סמכותם של גורמי הגיוס או השר הממונה להפעלה פרטנית. בכך מסומן קו גבול מוסדי: פטור אישי – כן; הסדר קבוצה – בחקיקה בלבד.

להכרעה יש גם היבט מעשי: מבקשי פטור מטעמי מצפון יידרשו להציג ראיות ועדויות המשקפות מצפון אישי שאינו תלוי בתכתיבים של קבוצה או סמכות דתית. היכרות שטחית עם עקרונות פציפיסטיים או תחושת אי-נוחות כללית לא תספיק. ככל שהבסיס לבקשה הוא אמוני-קהילתי מובהק, נכון יהיה לפנות למסלולים אחרים שהדין מתווה, ולא לנתיב פטור מצפוני.

מה צופן העתיד

הפסיקה הנוכחית משתלבת בקו פסיקתי עקבי המבטיח שמנגנון הפטור המצפוני לא ישמש כנתיב חלופי להסדרים קבוצתיים. אם תעלה על סדר היום הציבורי יוזמה להסדיר בחוק פטורים על בסיס השתייכות קהילתית או השקפה דתית, יהיה צורך בדיון פרלמנטרי גלוי ומסודר, תוך בחינת התשלומים החוקתיים והביטחוניים הכרוכים בכך. עד אז, המענה המשפטי למבקשים מטעמים מצפוניים יוותר צר וממוקד בשאלת המצפון האישי.

לצד זאת, פסק הדין מציב רף הבהרה לגורמי הגיוס: אין חובה להעביר לוועדה המייעצת בקשות שמלכתחילה מציגות טעמים קבוצתיים או סלקטיביים. בכך ייחסך זמן מינהלי ויימנע בלבול ציבורי באשר ליעודו של המסלול המצפוני. במקביל, מועמדים לשירות יוכלו להכווין את צעדיהם מראש למסלול המשפטי המתאים, תוך שקיפות מלאה לגבי סיכויי הבקשה.

סיכום

בג"ץ דחה עתירה לפטור מגיוס שהוגשה על ידי שני צעירים מקהילה חרדית, לאחר שקבע כי הבקשה נושאת אופי קבוצתי ומבקשת בפועל הכרה רחבה שאינה בסמכות המינהלית הקיימת. בית המשפט חזר והדגיש כי חופש המצפון הוא ערך מוכר אך אינו מוחלט, ועליו להידחק מפני צורכי הביטחון והשוויון כאשר מדובר בבקשות העלולות לפגוע בהסדר הגיוס הכללי. בהיעדר תשתית לפציפיזם אישי מלא ובהינתן ההשלכות הרוחביות האפשריות, הבקשה נדחתה – והוטעם כי פטור קבוצתי, אם יינתן אי-פעם, מקומו בחקיקה מפורשת ולא בהחלטה פרטנית.