בג״ץ: אין בסיס חוקי להימנעות מגיוס תלמידי ישיבות – והעברת התמיכות נעשתה ללא סמכות

בפסק דין תקדימי ומקיף קיבל בג״ץ מספר עתירות הנוגעות לשוויון בנטל השירות הצבאי, וקבע כי אין כיום בסיס חוקי להימנע מגיוס תלמידי ישיבות באופן גורף. בית המשפט הבהיר כי על המדינה לאכוף את חוק שירות ביטחון כלפי כלל המיועדים, והורה כי אין סמכות להמשיך ולהעביר תמיכות כספיות למוסדות תורניים עבור תלמידים שלא קיבלו דחיית שירות או פטור כדין. בנוסף, נקבע כי החלטת ממשלה שהורתה על אי־אכיפה גורפת בטלה מחוסר סמכות, וכך גם החלטה ממשלתית שאיפשרה ייצוג נפרד לממשלה בניגוד לכללים המחייבים. ההכרעה מדגישה את עקרון השוויון בפני החוק, במיוחד בעת לחימה שבה מעמסת השירות ניכרת מתמיד.

הרקע: מהסדרים היסטוריים לחוסר מסגרת חקיקתית עדכנית

הסוגיה עמדה על סדר היום הציבורי והמשפטי במשך עשרות שנים. בראשית ימי המדינה ניתן פטור מצומצם למספר מועט של תלמידי ישיבה, והסדרים אלה גדלו בהדרגה. בשלהי שנות התשעים נקבע בהרכב מורחב של בית המשפט העליון כי נדרש הסדר בחקיקה ראשית, ולא ניתן להותיר בידי הרשות המבצעת את קביעת הכללים. בהמשך הותקנו הסדרים שונים שעניינם דחיית שירות לתלמידי ישיבות, אולם אלו פקעו עם הזמן. התיקון האחרון שנועד להסדיר יעדי גיוס למגזר החרדי עמד בתוקפו עד אמצע 2023, אז פג, ומאז לא נקבעה מסגרת חקיקתית חלופית.

בינתיים קידמה הממשלה החלטות זמניות שלפיהן לא יאכפו את חובת הגיוס על תלמידי ישיבה לתקופות קצרות, מתוך הצהרה על כוונה לקדם הסדר חדש. במקביל התקבלה החלטה ממשלתית נוספת בדבר ייצוג נפרד של הממשלה בהליכים הנוגעים לסוגיה, חרף עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה. בהעדר חוק תקף, נקלעו רשויות הגיוס והממשלה למצב ביניים, שבו הימנעות מאכיפה נמשכה מכוח החלטות מנהליות בלבד.

עיקרי ההכרעה: שוויון בנטל, סמכות בחקיקה ואיסור אכיפה סלקטיבית

בית המשפט פסק כי חובת הגיוס היא חובה כללית, וכי חוק שירות ביטחון חל בשווה על כלל המיועדים לשירות כל עוד לא נקבע אחרת בחוק. בהיעדר מסגרת חקיקתית המאפשרת דחייה או פטור גורף לתלמידי ישיבות, לרשות המבצעת אין סמכות להורות על אי־גיוס גורף לקבוצה זו. החלטה מנהלית המנחה שלא לאכוף את החוק כלפי ציבור שלם – וללא קביעת קריטריונים פרטניים, איזונים או מסגרת משפטית – עולה כדי חריגה מסמכות.

נקבע כי הוראות שביקשו להשהות את הגיוס של תלמידי הישיבות יצרו אכיפה סלקטיבית פסולה: בעוד יתר המיועדים נדרשים לציית לחוק, תלמידי הישיבות הוצאו בפועל מכלל אכיפה. המשפט המנהלי מכיר בכך שלרשות יש שיקול דעת באכיפה, אך שיקול דעת זה חייב להתממש באופן שוויוני, ענייני ומידתי. הוראה גורפת המבדילה בין קבוצות על יסוד שיוך קבוע מראש, בלא תשתית נורמטיבית, מהווה פגיעה קשה בעקרון השוויון ובשלטון החוק.

בית המשפט חזר על ההלכה הוותיקה שלפיה הסדרים רחבי היקף בנושאי זכויות וחובות – ובפרט כאשר הם נוגעים לסוגיה ציבורית רגישה – הם "הסדרים ראשוניים" המחייבים חקיקה של הכנסת. משכך, אי־אפשר להחליף בחקיקה מנהלית את שיקול הדעת של המחוקק. מסר מרכזי בפסק הדין הוא שהכנסת היא הכתובת להסדרה נורמטיבית כוללת, ולא החלטות ממשלה נקודתיות.

התמיכות במוסדות תורניים: ללא דחייה או פטור – אין בסיס להעברה

במקביל לשאלת הגיוס, בית המשפט דן במנגנון התמיכות למוסדות תורניים והחיל עליו את כללי המשפט המנהלי. קביעת תמיכות ציבוריות מחייבת תשתית עובדתית נאותה, שקיפות, שיקולים רלוונטיים ושוויון. מזה שנים נשענה התמיכה בין היתר על ההנחה שהתלמידים זכאים לדחיית שירות כדין. עם פקיעת ההסדרים בחוק שירות ביטחון, נשמט עוגן זה.

משאין בחוק הסדר תקף לדחיית שירות גורפת, מיועדים לשירות שלא קיבלו דחייה או פטור כדין אינם נכנסים להגדרת "תלמיד" לצורך מבחני התמיכה. מכאן שמוסד תורני אינו זכאי לקבל עבורם תקצוב. בית המשפט קבע כי החל ממועד שנקבע בפסק הדין לא ניתן עוד להעביר תמיכות כספיות עבור תלמידים שאינם עומדים בדרישות הדין. לשיקול מדיניות ולאילוצים מעשיים ניתן משקל במישור הסעדים: ההפסקה חלה ממועד מוגדר קדימה, והמוסדות לא יידרשו להשיב סכומים שהועברו לפניכן, אף שההעברות נעשו בחוסר סמכות.

ייצוג נפרד לממשלה: סמכות הייעוץ המשפטי לממשלה גוברת

פסק הדין עסק גם בהיבט מוסדי: החלטה ממשלתית שאיפשרה ייצוג נפרד לממשלה בעתירות. נפסק כי היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של הדין כלפי רשויות המדינה. ההיתר לייצוג נפרד, ככל שניתן, נתון לשיקולה וצריך להתיישב עם כללי המשפט הציבורי. ממשלה אינה מוסמכת להגדיר לעצמה את גבולות הייצוג בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי, וממילא אינה רשאית לנגוס בסמכותו. ההחלטה על ייצוג נפרד בנסיבות העניין הוכרזה בטלה.

מונחים משפטיים: הסבר קצר לקוראים

• הסדר ראשוני: עיקרון שלפיו קביעת מסגרות כלליות בנושאים מהותיים – במיוחד בנושאי זכויות וחובות – צריכה להיעשות בחקיקה ראשית של הכנסת, ולא בהחלטות מנהליות.
• אכיפה סלקטיבית: מצב שבו רשות האכיפה מיישמת את החוק באופן מפלה כלפי קבוצות שונות בניגוד לעקרון השוויון. אכיפה כזו פוגעת בשלטון החוק, בפרט כשמדובר בחובה אישית ומשמעותית כמו שירות צבאי.
• שוויון בנטל: עקרון נורמטיבי וציבורי שלפיו חובות אזרחיות – ובהן שירות ביטחון – צריכות להתחלק באופן הוגן בין כלל האזרחים, בכפוף להסדרים חוקיים מפורשים.
• ייצוג נפרד: אפשרות חריגה, במקרים מסוימים, לאפשר לרשות שלטונית להיות מיוצגת בהליך משפטי באופן שאינו זהה לעמדת הייעוץ המשפטי לממשלה. הדבר נתון לשיקול דעת מקצועי של הייעוץ המשפטי ואינו נועד לשמש כלי לעקיפת סמכותו.

המשמעויות המעשיות והציפייה למחוקק

להכרעת בג״ץ השלכות מיידיות: המדינה נדרשת לאכוף את חוק שירות ביטחון על כלל המיועדים, לרבות תלמידי ישיבות, בהעדר דחייה או פטור כדין. לצד זאת, עליה לחדול מהעברות תקציביות למוסדות בגין מי שאינם עומדים בהגדרות הקבועות במבחני התמיכה. ההחלטה גם מעבירה מסר ברור למערכת הממשל: סוגיות של רוחב, בעלות משקל ציבורי ורב־מערכתי, מחייבות הכרעה חקיקתית מלאה.

פסק הדין מתרחש על רקע מציאות ביטחונית מורכבת, שבה דרישות כוח האדם של הצבא גבוהות במיוחד. בית המשפט עמד על כך שבמצב בו עשרות אלפי תלמידים מצויים במסגרות ישיבתיות, אי־אכיפת חוק שירות ביטחון על קבוצה זו יוצרת הפליה קשה ביחס למי שמשרתים. העיקרון הוא פשוט: אם אין פטור או דחייה בחוק, חובת השירות חלה באופן שווה.

מבט לעתיד מציב שתי אפשרויות: האחת – שהכנסת תחוקק הסדר חדש, ברור ומאוזן, אשר ייתן מענה חוקתי לשאלת השוויון תוך התחשבות בערכים מתחרים ובצרכים צבאיים; השנייה – שהממשלה וצה"ל יישמו אכיפה שוויונית מלאה בהתאם למשפט הקיים. בכל מקרה, פסק הדין אינו מותיר מקום לעמימות: סמכות מרוכזת ביד המחוקק, והמשפט המנהלי אינו מאפשר להמיר חקיקה בהנחיות ממשלתיות כלליות.

נקודות מרכזיות מפסק הדין

• אין כיום בסיס חוקי לפטור או לדחייה גורפת של גיוס תלמידי ישיבות; יש לאכוף את חוק שירות ביטחון באופן שוויוני.
• החלטה ממשלתית שקבעה אי־אכיפה גורפת – בטלה מחוסר סמכות, שכן היא יוצרת אכיפה סלקטיבית פסולה.
• אין להעביר תמיכות תקציביות למוסדות תורניים עבור מיועדים לשירות שלא קיבלו דחיית שירות או פטור כדין; ההפסקה חלה ממועד שקבע בית המשפט קדימה.
• החלטה ממשלתית שאיפשרה ייצוג נפרד בניגוד לכללים – בטלה; היועצת המשפטית לממשלה היא הפרשנית המוסמכת של הדין כלפי הממשלה.
• הכנסת נדרשת להסדרה חקיקתית כוללת; עד אז, חובת השירות והאכיפה השוויונית – בתוקף.

בסופו של דבר, בג״ץ קיבל את העתירות והדגיש כי במדינת חוק האחריות לשמירת העיקרון שלפיו "כולם שווים בפני החוק" חלה על כלל רשויות השלטון. האיזון שנקבע בסעדים נועד למנוע זעזוע מיידי של מערכות התמיכה, אך אינו משנה את העיקר: בלי הסדר חקיקתי תקף, אין בסיס לדחיית שירות גורפת ואין מקור סמכות להעברות תקציביות עבור מי שאינם עומדים בדרישות הדין. בעיצומה של מציאות ביטחונית מאתגרת, פסק הדין קורא לקדם פתרון חקיקתי בר־קיימא ולקיים אכיפה שוויונית ומידתית של הדין הקיים.