נדחה ערעור על סיווג מרכז סיעודי: הנכס ימשיך להיחשב כמבנה עסקי לצרכי ארנונה

האם מרכז סיעודי לקשישים ישלם ארנונה כמוסד עסקי או שיקבל הקלה בתשלום, כפי שנהוג לגבי מבנים למגורים? סוגיה זו הייתה בבסיס המחלוקת שנידונה לאחרונה בבית המשפט המחוזי, שהכריע לטובת עמדת העירייה ודחה את הערעור שהגישה החברה המפעילה את המרכז.

רקע: סיווג הנכס והשפעתו על גובה הארנונה

מרכז לקשישים הפועל באזור הצפון, הוגדר על ידי העירייה כ"בית חולים סיעודי" ולא כ"בית אבות". המשמעות המשפטית של ההגדרה הזאת היא חיוב בתשלום ארנונה בשיעור גבוה מהנהוג למבני מגורים.

החברה המפעילה את המרכז ביקשה להסתייג מסיווג הנכס כמבנה עסקי וטענה שמדובר בבית אבות, ובשל כך עליה לשלם ארנונה בתעריף למגורים – שהוא תעריף מופחת. לעומת זאת, העירייה עמדה על הגדרתה לפיה במקום מתקיים טיפול סיעודי ורפואי ברמה גבוהה, לרבות השגחה מתמדת על השוהים במבנה, ולכן הסיווג הנכון הוא עסקי.

מה עומד במרכז המחלוקת?

בבסיס פסק הדין עמדו שני היבטים עיקריים: היקף ועומק השירותים שניתנים לדיירי המרכז, והמבחנים המשפטיים שמבחינים בין "בית אבות" ל"בית חולים סיעודי". ההבדל אינו רק סמנטי – יש לכך השלכה תקציבית משמעותית עבור המפעילים וגם עבור הרשויות המקומיות.

• לפי עמדת המרכז, תפקידו הוא לספק מגורים ושירותים בסיסיים לאוכלוסייה מבוגרת; מכאן שלטענתם מדובר במוסד מגורים לכל דבר.
• לטענת העירייה, הדיירים במבנה אינם עצמאיים וחיים תחת השגחה רפואית סיעודית אינטנסיבית - בדומה לטיפול שמקבלים חולים במוסדות רפואיים. עוד נטען, כי קיימים דיווחים מקצועיים של משרד הבריאות שמחזקים גישה זו.

עמדת בית המשפט: סיווג בהתאם למהות הפעילות

השופט אשר דן בתיק בחר להעמיק בניתוח מהות השירות הניתן במרכז. הוא בדק את הסוגיה לא רק לפי הכינוי שמעניק המפעיל למוסד, אלא בראש ובראשונה לפי מאפייניו הקונקרטיים של השירות:

• במרכז ניתנים טיפולים והשגחה רפואית סיעודית משמעותית.
• עובדי המרכז כוללים צוותים מקצועיים מתחום הבריאות והסיעוד, אשר מעניקים לדיירים תמיכה אינטנסיבית 24 שעות ביממה.
• השהות של הדיירים אינה מאופיינת בעצמאות; הם אינם מנהלים אורח חיים פרטי במבנה, אלא נתמכים במרבית פעולות היומיום.

לאור זאת ציין השופט, כי גישתה של העירייה מבוססת ומוצדקת. הוא הבהיר בהכרעתו שאכן קיימים סוגים שונים של מוסדות לקשישים: ישנם מוסדות המיועדים למגורים עצמאיים (דוגמת בית אבות), וישנם מוסדות בהם מרבית השוהים אינם עצמאיים, והם זקוקים להשגחה רפואית וטיפול יומיומי (דוגמת בית חולים סיעודי).

המשמעות המשפטית של הסיווג

בפסיקתו הודגש כי קבלת רישיון להפעלת בית חולים סיעודי ממשרד הבריאות, ורישום הדוחות המתאימים, מחזקים את ההכרה בכך שמדובר במוסד טיפולי ולא במבנה מגורים רגיל. בהתאם לכך ימשיך המקום לחויב בארנונה בשיעור עסקים, והחברה המפעילה תידרש לשלם סכום גבוה בהרבה מזה שמשולם על מבני מגורים.

עוד ציין השופט שהסיווג נקבע לפי מבחנים ענייניים – ביניהם רמת הפרטיות והעצמאות של הדיירים, משך השהות במוסד והיקף השירותים שמוענקים להם. ככל שהטיפול אינטנסיבי והפיקוח הרפואי הדוק, כך נוטה ההגדרה למוסד טיפולי-עסקי. לעומת זאת, מקום בו השוהים עצמאיים – ייתכן ויוגדר כמגורים.

נקבע שהעובדה כי המוסד פועל במתכונת של בית חולים, עם צוות נרחב ומעורבות מלאה בצרכי היומיום של הדיירים, מצדיקה את השארת הסיווג כפי שנקבע מלכתחילה.

חובת תשלום מוגברת

לאור דחיית ערעור החברה, הושתו עליה הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים לטובת העירייה. בכך ביקש בית המשפט לא רק להותיר את החיוב הארנוני על כנו, אלא גם להדגיש את חשיבות עמידה בתקנות הארנונה וההבחנה המדוקדקת בין סוגי מוסדות לקשישים.

סיכום

פסק הדין מדגיש את חשיבות ההבחנה בין מוסדות סיעודיים לבין בתי אבות מבחינת סיווגם לצרכי ארנונה. הקריטריון המרכזי בו הסתייע בית המשפט הוא מידת העצמאות של הדיירים והיקף השירותים הרפואיים הניתנים להם. משכך, מוסדות שבהם שוהים נזקקים לטיפול והשגחה מתמדת, יסווגו לרוב כעסקים ולא כמגורים, על כל המשמעויות התקציביות והמשפטיות הנלוות לכך.