בית המשפט למשפחה דחה בקשה להכיר בהודעות וואטסאפ כצוואה: ההקלדה איננה "כתב יד"

האם הודעות טקסט באפליקציית מסרים יכולות לשמש כצוואה תקפה? בית המשפט לענייני משפחה באזור המרכז נדרש לאחרונה לשאלה רגישה ומורכבת זו, על רקע בקשה להכיר בשורת הודעות וואטסאפ ששלח אדם בעת אשפוזו הקשה, כצוואתו האחרונה. לאחר בחינת הטענות והראיות, נדחתה הבקשה. נקבע כי ההודעות אינן עומדות בדרישות הצורניות והמהותיות של דיני הירושה, ולפיכך אין לראות בהן צוואה.

רקע והבקשה

המקרה נגע במנוח שנפטר ממחלה קשה, כשהוא הורה לשני ילדים. סמוך לפטירתו, בעודו מאושפז, שלח לאחותו מספר הודעות וואטסאפ שבהן הביע את רצונו לגבי קבורתו וחלוקת רכושו. לאחר מותו הגישה האחות בקשה לבית המשפט לקיים את ההודעות כצוואה. תחילה נטען כי יש לראות בהן צוואה בכתב יד, שכן מדובר ב"כתיבה" המתעדת את רצון המצווה. בהמשך הצטרפה לבקשה גם עמותה שלטענת המבקשות הוזכרה בהודעות כמי שיוענק לה חלק מהעיזבון, והיא טענה שיש להכיר במסרים כצוואה בעל פה (הידועה בשפה המשפטית גם כ"שכיב מרע").

מהצד השני התייצבו ילדיו הבגירים של המנוח והתנגדו. לטענתם, ההודעות אינן עומדות בשום אחד מסוגי הצוואות המוכרים בדין. לדבריהם, הכרה במסרים דיגיטליים כצוואה ללא מסגרת חוקית מפורשת תהווה תקדים מסוכן ותערער את הוודאות הנדרשת בהוראות אחרונות של אדם.

טענות הצדדים

בא כוח האחות ביקש מבית המשפט לאמץ גישה גמישה, "לחרוג מן התבניות המקובלות" ולהתאים את הדין למציאות הטכנולוגית העכשווית. לשיטתו, עצם ההקלדה והמשלוח של מסרים טקסטואליים משקפים כתיבה מודרנית, ומכאן שניתן לראות בהם כתב יד לצורך קיום צוואה. בא כוח העמותה הוסיף כי נסיבות המקרה – אדם מצוי במצב רפואי קשה וסמוך לפטירתו – מתיישבות עם התכלית של צוואה בעל פה, ולכן יש לקיימה דרך פרשנות מרחיבה של הדין.

מנגד עמדו ילדיו של המנוח על כך שהחוק מציין רשימה סגורה של ארבע צורות צוואה, ואין בו אזכור למסרים דיגיטליים. לשיטתם, הודעת וואטסאפ אינה כתב ידו של המצווה, וגם אינה אמירה שנמסרה בעל פה בפני עדים, כך שאינה עונה על הדרישות הפורמליות הבסיסיות. עוד נטען כי מרחב הטעויות והאפשרות לשיבוש, זיוף או אי-הבנה בהודעות דיגיטליות מחייבים זהירות יתרה, במיוחד כשמדובר בקביעת גורל רכושו של אדם לאחר מותו.

המסגרת המשפטית: ארבע צורות צוואה

דיני הירושה מכירים בארבעה מסלולים לעריכת צוואה: בכתב יד, בעדים, בפני רשות, ובעל פה במצבים חריגים וקיצוניים. לכל אחד מהמסלולים הללו נקבעו דרישות ברורות שנועדו להבטיח כי הוראות המצווה הן אותנטיות, ברורות ומבטאות גמירות דעת – כלומר החלטה סופית וחד-משמעית. כך, למשל, צוואה בכתב יד דורשת כתיבה בכתב ידו של המצווה וחתימה; צוואה בפני עדים מצריכה אמירה וחתימה בפני שני עדים; צוואה בפני רשות נעשית בפני גורם מוסמך שמעגן את הדברים; וצוואה בעל פה שמורה למצב של מי שרואה עצמו מול פני המוות ונמסרת בדרך כלל בפני עדים ומועברת בהקדם לעריכת מסמך רשמי.

המסגרת המוכרת הזו נועדה להשיג שתי מטרות מרכזיות: ראשית, להגן על רצון המצווה באמצעות כללי הוכחה וודאות; ושנית, למנוע ניצול, לחץ או זיוף. המסגרת הסגורה גם יוצרת אחידות וצפיות, כדי שלא כל מסר או שיחה ייחשבו כצוואה.

הכרעת בית המשפט ונימוקיה

בית המשפט הדגיש כי רשימת סוגי הצוואה שנקבעה בדין היא סגורה. אין מדובר ברשימת דוגמאות אלא בהסדר שלם וממצה. לאור זאת, נקבע כי הודעות וואטסאפ מוקלדות אינן יכולות להיחשב "כתב יד" של המצווה. עצם העובדה שהמצווה הקליד את הטקסט אינה הופכת את ההקלדה לכתב ידו, וממילא לא מתקיימים יסודות בסיסיים כמו כתיבה מלאה בידו וחתימתו כפי שנדרש במסלול זה.

באשר לטענה כי ההודעות הן בבחינת צוואה בעל פה, הבהיר בית המשפט כי אמירה בעל פה היא מילולית, בפני עדים ובנסיבות מסוימות בלבד. הודעה טקסטואלית כתובה באפליקציה איננה אמירה בעל פה. צוין כי אילו היו נשלחות הודעות קוליות המציגות אמירה מפורשת של המצווה, ניתן היה לכל היותר לשקול את הסוגיה במסגרת כללי הצוואה בעל פה – אולם זה לא היה המקרה שנדון.

נקודה נוספת שבלטה בפסק הדין הייתה הפער בין עמדות המבקשות עצמן: האחות ביקשה לראות במסרים צוואה בכתב יד, בעוד העמותה טענה לצוואה בעל פה. לשיטת בית המשפט, מחלוקת זו – שמקורה בניסיון להלביש את ההודעות למסלול משפטי בדיעבד – ממחישה את הקושי האינהרנטי בהכרה במסרים דיגיטליים כצוואה ללא עמידה בדרישות החוק. כאשר אפילו התומכים בקיום הצוואה חלוקים לגבי מהותה, קשה לקבוע כי התקיימו כל יסודותיה.

משכך, בית המשפט קיבל את התנגדות הילדים, הורה על מתן צו ירושה המכיר בהם כיורשים, וחייב את האחות והעמותה בהוצאות משפט בסך 60 אלף שקלים. ההכרעה משקפת העדפה ברורה של הוודאות והמסגרת הפורמלית על פני הרחבה פרשנית שאין לה עיגון מפורש בדין הקיים.

השלכות והערות מעשיות

הכרעת בית המשפט מאירה את הפער ההולך וגדל בין אופן התקשורת בחיי היומיום לבין דיני ירושה שנבנו במקור לעידן המסמך הפיזי והחתימה בעט. אף שהטכנולוגיה מאפשרת לנו להקליט, לצלם ולכתוב מיידית מכל מקום, הדין עדיין מחייב עמידה בכללי הצוואה הקיימים. עד שהמחוקק לא יבחר להסדיר "צוואות דיגיטליות" באופן מפורש, מי שמבקש להבטיח תוקף להוראותיו צריך לפעול במסגרת ארבעת המסלולים המוכרים.

מבחינה מעשית, יש כמה עקרונות שכדאי לזכור: צוואה בכתב יד צריכה להיות כתובה במלואה בכתב ידו של המצווה ומלווה בחתימתו; צוואה בעדים או בפני רשות מצריכה היערכות פורמלית יותר, אך מעניקה שכבת ודאות נוספת; צוואה בעל פה נועדה לשעת חירום, ותוקפה מוגבל ומותנה בעמידה בתנאים מחמירים. הודעת טקסט, על אף שהיא עשויה לבטא רצון אותנטי, אינה עומדת לבדה בדרישות הצורניות והראייתיות שנקבעו בחוק.

במקרים חריגים של מצב רפואי קשה, ניתן לשקול פנייה מהירה לגורם מוסמך כדי לערוך צוואה בפני רשות, או לכל הפחות לפעול במסלול של צוואה בעדים באופן שעומד בכללי הראיות והחתימה. גם תיעוד קולי או מצולם, ככל שקיים, אינו תחליף מלא לדרישות החוק, אף שאפשר שלעתים ישפיע על ההערכה הראייתית. קו המפתח בפסיקה הנוכחית הוא בהירות, ודאות ועמידה בפרוצדורה – לא רק תוכן הדברים.

• הודעות וואטסאפ מוקלדות אינן צוואה בכתב יד ואינן צוואה בעל פה.
• רשימת סוגי הצוואה בחוק היא סגורה, ובית המשפט אינו מרחיב אותה ללא עיגון מפורש.
• פער בין תומכי קיום הצוואה באשר לסיווגה מחזק את הקושי להכיר בה.
• בקשה נדחתה; צו ירושה ניתן לטובת ילדיו של המנוח; הוטלו הוצאות בסך 60,000 ש"ח.
• למבקשים להסדיר ענייני ירושה מומלץ לפעול במסגרת ארבעת המסלולים המוכרים בדין.

מבט קדימה

העידן הדיגיטלי מציף אתגרי אותנטיקציה, תיעוד וחתימה, ובתי המשפט נדרשים לאזן בין גמישות לבין ודאות. ייתכן שבעתיד יסדיר המחוקק מנגנונים טכנולוגיים שיאפשרו עריכת צוואה דיגיטלית מאובטחת, למשל באמצעות חתימה דיגיטלית מאומתת או פרוצדורות מקוונות בפני רשות. עד אז, המסקנה המעשית היא ברורה: רצון טוב והודעת טקסט אינם תחליף לעמידה בכללי הצוואה שנקבעו בדין.

פסק הדין הנוכחי אינו מבטל את האפשרות שהתקשורת הדיגיטלית תשמש ראיה מסייעת בנסיבות מתאימות, אך הוא קובע קו ברור: בלי מסלול חוקי מוגדר, הודעות דיגיטליות לבדן לא יהפכו לצוואה תקפה. המשמעות עבור הציבור היא הצורך לתכנן מראש ולהקפיד על מסגרת משפטית מסודרת, במיוחד כשמדובר בהוראות אחרונות בעלות השלכות משמעותיות על בני משפחה, שותפים וגורמים אחרים.

לסיכום, בית המשפט הדגיש את עליונות המסגרת הפורמלית בדיני הירושה על פני פתרונות אד-הוק הנשענים על טכנולוגיה. זו הכרעה שמקדמת ודאות, מצמצמת מחלוקות עתידיות, ומכוונת את הציבור לנהוג לפי המסלולים הקבועים – בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה בתנאים מוגדרים. כל דרך אחרת, נכון לעת הזו, אינה מבטיחה תוקף לצוואה.