בית המשפט: ירושה לא נשללת בהסכם ממון בלבד – יש צורך בצוואה מפורשת

בית המשפט לענייני משפחה באזור המרכז קיבל לאחרונה תביעה לביטול צו ירושה שניתן לאחר פטירתו של אדם והותיר את עיזבונו בידי צאצאיו בלבד. נקבע כי בת זוגו, שלא הוזכרה בצו המקורי, זכאית לחלקה על פי דין בעיזבון, אף שבני הזוג חתמו בעבר על הסכם ממון שהחיל הפרדה רכושית גם למקרה של פטירה. בית המשפט הדגיש: רצון לשלול ירושה חייב לבוא לידי ביטוי בצוואה תקפה; הסכם ממון לבדו אינו מחליף צוואה.

הרקע: הסכם ממון, פטירה וצו ירושה ללא בת הזוג

כמה חודשים לאחר פטירתו של המנוח ניתן צו ירושה שהורה כי יורשיו הם ילדיו ונכדיו. בת זוגו, עמה חי שנים ארוכות וניהל משק בית משותף, לא נכללה בצו. זמן מה לאחר מכן, משהתברר לה כי אין צוואה תקפה המצווה אחרת, היא הגישה תביעה לביטול צו הירושה ולמתן צו חדש שיכיר גם בזכויותיה.

התובעת הסבירה כי סמכה על מידע שנמסר לה בסמוך למועד הפטירה ולפיו המנוח הותיר אחריו צוואה. לטענתה, רק בדיעבד התברר כי אין צוואה, וכי בינתיים הוצא צו ירושה מבלי שנשקלה זכאותה. בנסיבות אלה, היא ביקשה לתקן את המצב ולהכיר בה כיורשת על פי דין.

היורשים שכנגד טענו כי בין בני הזוג נכרת הסכם ממון חד משמעי, אשר קבע הפרדה רכושית מלאה הן במהלך הקשר והן לאחר פקיעתו, לרבות במקרה של פטירה. לשיטתם, ההסכם מבטא ויתור מלא של התובעת על כל זכות ברכושו של המנוח, ולכן אין לה זכות לרשת.

המחלוקת: מעמד הקשר – נישואים שלא נרשמו או ידועים בציבור

בפני בית המשפט הובאו ראיות לכך שבני הזוג קיימו טקס נישואים פרטי שלא נרשם ברשויות, ושחיו יחדיו כבני זוג לאורך שנים. הוצגו עדויות על ניהול משק בית משותף, השתתפות בהוצאות ואורח חיים המאפיין בני זוג. בית המשפט קבע כי לאור מכלול הראיות, התובעת הייתה בת זוגו של המנוח לכל דבר ועניין.

נקבע כי גם אם הנישואים לא נרשמו באופן פורמלי, התובעת עומדת לכל הפחות בתנאים הנדרשים להכרה כ"ידועה בציבור" – מושג המתאר בני זוג שחיים יחדיו ומנהלים משק בית משותף, אף ללא טקס רשמי או רישום. לפי הדין, בן או בת זוג העומדים בקריטריונים אלה עשויים להיות זכאים לזכויות ירושה באופן דומה לבני זוג נשואים, בכפוף לנסיבות.

עם זאת, בית המשפט לא התעלם מן הפגם שבבחירה לקיים טקס פרטי ללא רישום, והעיר כי צעד כזה עלול ליצור מורכבויות משפטיות. אף על פי כן, ההכרעה לא נשללה מטעם זה, שכן ליבת הסוגיה נסבה על היחס בין הסכם ממון לבין דיני ירושה.

ההכרעה: הסכם ממון אינו מחליף צוואה

בלב הדיון עמדה השאלה האם סעיפי הסכם ממון, שמצהירים על הפרדה רכושית "במהלך הקשר ולאחר פקיעתו (גירושין או פטירה)", יכולים לשלול זכויות ירושה הקבועות בחוק. בית המשפט השיב בשלילה. נקבע כי הסכם ממון הוא כלי להסדרת יחסים רכושיים בין בני זוג כל עוד הם בחיים, ובמקרים של פרידה וגירושין. כדי לקבוע מי יירש את נכסי אדם לאחר מותו, יש צורך בצוואה תקפה העומדת בדרישות הדין.

במילים אחרות, גם אם בני זוג מבקשים להחיל הפרדה רכושית מלאה ולמנוע ירושה הדדית, עליהם לעשות זאת באמצעות צוואה מפורשת שתיערך בהתאם לכללים הפורמליים הנדרשים: מסמך חד-צדדי של המצווה, חתום ומאומת כנדרש, המביע את רצונו האחרון ונכנס לתוקפו רק לאחר פטירתו. הסכמה חוזית בין בני זוג, חשובה ככל שתהיה, אינה יכולה כשלעצמה להחליף צוואה ולהשפיע על סדרי הירושה על פי דין.

בית המשפט הדגיש כי דיני הירושה הם מתחום הסטטוס האישי לאחר המוות, והם קובעים סדר קדימויות ונתחי ירושה ברורים כאשר אין צוואה. שינוי אותו סדר מצריך שימוש בכלי המתאים – צוואה. לפיכך, אין תוקף להסדר חוזי שנועד לעקוף את הוראות הירושה ולנשל בן זוג מירושה ללא צוואה תקפה.

יישום למקרה: ביטול צו הירושה וצירוף בת הזוג כיורשת

משנקבע כי ההסכם החוזי לא יכול לשלול את זכויות הירושה, ובשים לב לכך שמעמדה של התובעת כבת זוג הוכח, הורה בית המשפט על ביטול צו הירושה הקודם ועל מתן צו חלופי הכולל את התובעת כיורשת לצד ילדיו של המנוח. נקבע כי חלקה יחושב לפי כללי הדין החלים כאשר אין צוואה, באופן יחסי לצד צאצאי המנוח.

עוד צוין כי העיכוב בהגשת התביעה, שנבע לטענת התובעת מאמונה כי קיימת צוואה והיעדר מודעות לצו הירושה, אינו מצדיק שלילת זכויותיה במקרה הנוכחי. משעה שיורשי המנוח הכירו בעצמם בקשר הזוגי ושהייתה תשתית ראייתית מוצקה לכך, גבר האינטרס להוציא לפועל את דיני הירושה ככתיבתם ולהבטיח חלוקה צודקת.

בסיום ההליך חויבו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 40,000 שקל, בין היתר נוכח הצורך בביטול צו שניתן מבלי שהובאו בחשבון זכויות בן הזוג.

מושגי יסוד: הסכם ממון, צוואה וידועים בציבור

הסכם ממון הוא הסכם בין בני זוג המסדיר בעלות, חלוקה ואחריות בנכסים במהלך חייהם המשותפים ובמקרה של פרידה. הוא נועד להפחית מחלוקות ולהבהיר ציפיות, אולם כוחו החוזי חל בחיי הצדדים ולאחריהם רק במידה שהדין מתיר.

צוואה היא מסמך משפטי שבו אדם מורה כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. זהו כלי ייחודי בדיני הירושה, והוא מחייב עמידה בדרישות פורמליות קפדניות כדי להבטיח שהוא משקף את רצונו החופשי והעדכני של המצווה.

ידועים בציבור הם בני זוג שאינם נשואים ברישום פורמלי אך חיים יחד ומנהלים משק בית משותף. הפסיקה הכירה בכך שגם בן זוג כזה עשוי להיות זכאי לזכויות מכוח חוק הירושה, אם הוכח אופי קשר הדומה לנישואים.

השלכות מעשיות לזוגות

הכרעת בית המשפט שולחת מסר ברור: זוגות המבקשים למנוע ירושה הדדית או לשנות את אופן חלוקתה אינם יכולים להסתמך על הסכם ממון בלבד. עליהם לערוך צוואה תקפה, לעדכן אותה מעת לעת, ולהבטיח שהיא משקפת נאמנה את רצונם. מי שמסתפקים בהפרדה רכושית בחיי הנישואים עלולים לגלות כי לאחר הפטירה יחולו כללי הירושה הכלליים, שאינם עולים בקנה אחד עם כוונתם.

כמו כן, במערכות יחסים שאינן רשומות, חשוב לתעד את חיי השיתוף – מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול תקציב משותף, פעולות בנקאיות, חלוקת תפקידים ועדים מהמעגל הקרוב – כדי להוכיח במקרה הצורך את הסטטוס של ידועים בציבור.

לצד זאת, מי שמבקש להבטיח חלוקה מסוימת של נכסיו לאחר מותו, לרבות העדפת ילדיו מנישואים קודמים או מיסוד תמיכה לבן זוג לאורך שנים, נדרש לתכנן מראש באמצעות צוואה מסודרת. בהקשרים מסוימים ניתן לשקול גם עריכת צוואות הדדיות, אך יש להבין את השלכותיהן ולהתייעץ עם גורם מקצועי.

• הסכם ממון אינו יכול לבדו לשלול זכויות ירושה; רק צוואה תקפה משנה את סדר הירושה.
• בן או בת זוג שאינם רשומים כנשואים אך מוכרים כידועים בציבור עשויים להיות זכאים לחלק בעיזבון.
• אי-רישום נישואים עלול לסבך את הדיון, אך אינו שולל בהכרח זכויות אם הוכח קשר זוגי של ממש.
• מי שמבקש להבטיח שהפרדה רכושית תחול גם לאחר הפטירה צריך לדאוג לצוואה ברורה ומעודכנת.
• במחלוקות ירושה, ראיות לחיי שיתוף ולניהול משק בית משותף עשויות להכריע.

בסיכומו של דבר, פסק הדין מזכיר כי דיני הירושה פועלים לפי כללים ברורים: בהיעדר צוואה, בן הזוג וצאצאי המנוח יורשים לפי מדרג קבוע. הסכמות רכושיות בין בני זוג, חשובות ככל שיהיו, אינן מנשלות מאדם את זכויות הירושה הקבועות בדין. מי שמבקש תוצאה אחרת, חייב לנקוט בכלי הנכון – צוואה פורמלית שתבטא במדויק את רצונו האחרון.