בוטל הסכם מתנה: דירת סבתא לא תועבר לנכד ותיכלל בעיזבון

בית המשפט לענייני משפחה במחוז המרכז ביטל באחרונה הסכם מתנה שבמסגרתו הועברה דירתה של אם לארבעה לנכדה. ההכרעה נשענה על קביעה רפואית שלפיה בעת החתימה הייתה המעניקה במצב קוגניטיבי ירוד, כך שלא הבינה לעומק את משמעות פעולתה. אף שהוכח כי החתימה היא שלה, בית המשפט קבע כי בהיעדר כשירות משפטית וגמירות דעת מלאות — ההסכם בטל, והדירה תיכלל בעיזבון ותחולק לפי הצוואה שערכה שנים קודם לכן.

רקע: צוואה מוקדמת והסכם מתנה מאוחר

מהמסמכים שהוצגו עלה כי האם, שהותירה ארבעה ילדים, ערכה בעבר צוואה בכתב ידה. בצוואה קבעה כי הדירה תתחלק בחלקים שווים בין כל ילדיה. כשנה לפני פטירתה נחתם מסמך אחר — הסכם מתנה — שלפיו היא מעבירה ללא תמורה את מלוא הזכויות בדירה לאחד מנכדיה. לאחר פטירתה, ובהמשך להסכמות שונות בין האחים, התעוררה מחלוקת מהותית: האם ההסכם המאוחר תקף וגובר על הצוואה, או שמא יש לראות בדירה כנכס עיזבון שמתחלק לפי הוראות הצוואה המקורית.

אחד הילדים, שבמסגרת הסכמים בתוך המשפחה טען לזכות מהותית בנכסי העיזבון, עתר לבית המשפט בדרישה לקבוע כי ההסכם חסר תוקף. הוא טען בין היתר כי החתימה זויפה וכי האם כלל לא הייתה כשירה בעת החתימה. מנגד טען הנכד כי רצונה של הסבתא היה להיטיב עמו דווקא, משום שהוא ואביו לא נהנו מנכסיה בחייה, בעוד שאר בני המשפחה קיבלו ממנה תמיכה משמעותית לאורך השנים.

טענות הצדדים והסוגיות המשפטיות

התובע תקף את ההסכם בשתי חזיתות: זהות החותמת וכשירותה המשפטית. לדבריו, לא ייתכן שהמסמך משקף את רצונה האמיתי של האם, שכן באותה עת הייתה במצב בריאותי מורכב. הוא הוסיף כי נסיבות החתימה אינן תקינות, בין היתר משום שהמסמך כולל טעויות ניסוח בסיסיות ואינו נושא חתימות בעמודים מסוימים. הנכד השיב כי ההסכם משקף החלטה מודעת של הסבתא, וכי נוכחות עורך דין במעמד החתימה מחזקת את תקפותו.

הסוגיות שעלו בפני בית המשפט היו קלאסיות לדיני הירושה והמתנות: האם המתנה גוברת על צוואה קודמת כאשר מתקבל כי קיימת גמירות דעת (כלומר, החלטה סופית ומודעת) מצד נותן המתנה; והאם הוכחה כשירות משפטית בעת כריתת ההסכם. כשירות משפטית משמעה יכולתו של אדם להבין את טיב הפעולה המשפטית שהוא מבצע, את תוצאותיה ואת השלכותיה על זכויותיו ונכסיו.

החתימה: מומחית לכתב יד קובעת – אמת, אך זו לא סוף הדרך

כדי לברר את טענת הזיוף, מינה בית המשפט מומחית לכתב יד. קביעתה הייתה חד-משמעית: בסבירות גבוהה מאוד החתימה על ההסכם היא חתימתה של האם. עדותו של עורך הדין שנכח במעמד החתימה תמכה בקביעה זו. בית המשפט אימץ את הממצאים וקבע כי הנטל להוכחת זיוף לא הורם.

עם זאת, כפי שהבהיר בית המשפט, אימות החתימה איננו מכריע את המחלוקת. בדיני מתנה, ובמיוחד בהקניית נכס משמעותי ללא תמורה, יש חשיבות מיוחדת לכך שמוסר המתנה יהיה כשיר משפטית ויפעל מתוך רצון חופשי והבנה מלאה של מעשיו. לכן נדונה בהרחבה שאלת הכשירות.

כשירות משפטית במתנה: ההכרעה נוטה לרצון נותן המתנה

הכלל בדיני מתנה קובע כי תוקפה של ההתחייבות תלוי ברצונו וגמירות דעתו של נותן המתנה. בשונה מעסקאות בתמורה, שבהן בית המשפט נוטה להגן על אינטרס ההסתמכות של הצד שקיבל תמורה ושינה מצבו לרעה, במתנות ההגנה על מקבל המתנה חלשה יותר. זאת משום שאין תשלום או התמורה מצדו, והדגש מועבר לתיעוד רצון ברור ואותנטי של נותן המתנה בזמן אמת.

לכן, כאשר עולה חשש כי נותן המתנה פעל מבלי להבין את משמעות ההתחייבות או ללא יכולת לשקול את תוצאותיה, הנטייה היא לבחון בזהירות את כשירותו בעת החתימה. בית המשפט הדגיש כי די בכך שהכשרות הקוגניטיבית הייתה לקויה באופן מהותי כדי להטיל ספק אמיתי בגמירות הדעת, ובכך לערער את תוקף המסמך.

חוות דעת רפואית: דמנציה מתקדמת ופגיעה ביכולת ההבנה

מומחה מטעם בית המשפט, שהתבסס על תיעוד רפואי מזמן אמת, קבע כי במועד החתימה האם סבלה מירידה קוגניטיבית ונפשית המשקפת דמנציה בדרגת חומרה שאינה מתיישבת עם ביצוע פעולות משפטיות משמעותיות. בין היתר תוארו בעיות זיכרון, קושי בהתמצאות, ירידה בתפקודים בסיסיים וקשיי הבנה. ממצאים אלה העלו תמונה ברורה: בזמן החתימה לא התקיימה אותה כשירות נדרשת כדי להקנות מתנה בסדר גודל כזה.

המדובר במסקנה רפואית עקבית שהתאימה לתיאורים של בני משפחה ואנשי מקצוע שהכירו את מצבה. עדויות אלו חיזקו את התמונה שלפיה האם הייתה תלויה בעזרת הזולת בניהול ענייניה היום-יומיים, ואף התקשתה בקריאה ובכתיבה. בנסיבות כאלה, כך נקבע, קשה לומר כי הבינה את משמעות הפקעת הדירה מעיזבון ילדיה והעברתה לנכד יחיד.

ליקויים בהסכם והובלה מצד גורם משפחתי

בית המשפט ציין כי בנסיבות העניין נמצאו בהסכם המתנה ליקויים צורניים שהעיבו על מהימנותו. כך למשל הובחנה טעות בפתיח המסמך שלפיה זהות הצדדים איננה מדויקת. כמו כן, לא כל העמודים נשאו חתימה, ובפרט לא העמוד הראשון. מעבר לכך, מתיאור האירועים עלה כי אביו של מקבל המתנה היה הדמות המרכזית שדחפה לקידום החתימה והציגה את המסמך בפני האם. עובדה זו חיזקה את המסקנה שלפיה מדובר ביוזמה חיצונית, ולא בבקשה שיצאה מלב המעניקה.

• החתימה הוכרה כאמיתית, אך זה לבדו לא מעניק תוקף להסכם.
• חוות דעת רפואית הראתה ירידה קוגניטיבית משמעותית בעת החתימה.
• נמצאו פגמים בהסכם: טעויות ניסוח והיעדר חתימה על חלק מהעמודים.
• יוזמה חיצונית מצד בן משפחה תרמה לפגם בגמירות הדעת.

התוצאה: ההסכם בוטל והדירה חוזרת לעיזבון

נוכח המסקנות קבע בית המשפט כי הסכם המתנה בטל מחמת היעדר כשירות וגמירות דעת מצד המעניקה. משמעות הדברים היא שהדירה איננה קשורה עוד להסכם, אלא היא חלק מנכסי העיזבון. בהתאם לכך, עליה להתחלק בין היורשים לפי הוראות הצוואה שערכה האם בעבר, ולפי הסכמי החלוקה בתוך המשפחה ככל שיש להם תוקף עצמאי. הנכד, שהסכים לנהל את ההליך עד תומו, חויב בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

המשמעות הרחבה: כיצד להימנע ממחלוקות בעתיד

הפרשה מעוררת מספר לקחים מעשיים. ראשית, כאשר מדובר בהקניית נכס משמעותי במתנה, במיוחד בגיל מבוגר או במצבים רפואיים מורכבים, חשוב לתעד היטב את רצונו של נותן המתנה ולהבטיח שהוא כשיר משפטית. דרך מקובלת היא לצרף חוות דעת רפואית סמוכה למועד החתימה או לקיים פגישה מתועדת שבה מוסבר תוכן ההסכם והשלכותיו, בשפה פשוטה וברורה. שנית, מומלץ להימנע מליקויים צורניים: להקפיד על זהות נכונה של הצדדים, חתימה על כל עמוד, ואימות זהות נאות על ידי עורך דין.

לבסוף, יש לזכור כי צוואה היא מסמך מחייב שמבטא את רצון המצווה ביחס לעתיד, בעוד שמתנה היא פעולה משפטית בהווה. כאשר מתנגשות השתיים, בית המשפט יבחן בקפדנות מי מהמסמכים משקף באמת את רצון האדם, ובאיזה מועד הייתה לו היכולת להבין את משמעות מעשיו. היעדר כשירות במועד המתנה יטה את הכף לטובת הצוואה ולחלוקה הוגנת בין היורשים, כפי שנקבע מראש.

• במחלוקות על נכסי עיזבון, בית המשפט ייתן עדיפות לרצון האותנטי של המנוח כפי שהתגבש כשהיה כשיר.
• במתנות ללא תמורה, אינטרס ההסתמכות של המקבל חלש יותר מהצורך לוודא הבנה וגמירות דעת של המעניק.
• תיעוד רפואי וחוות דעת מומחים עשויים להכריע את הכף בשאלת כשירות.
• עריכת מסמכים מדויקת ומוקפדת עשויה למנוע התדיינויות יקרות וממושכות.

לסיכום, בית המשפט קבע כי אין תוקף להסכם מתנה שנחתם כאשר נותנת המתנה לא הייתה כשירה להבין את משמעותו. הדירה, שהייתה במרכז הסכסוך, תשוב לעיזבון ותתחלק על פי הצוואה הקודמת. פסק הדין מדגיש את חשיבות הכשירות והגמירות בעסקאות מתנה, ואת הצורך בהסדרה מוקפדת של ענייני רכוש כדי למנוע מחלוקות משפחתיות קשות בעתיד.